בשבת צפיתי בסרטון התעמולה שהפיק חמאס בהשתתפותם הכפויה של אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל, שני צעירים שנחטפו ממסיבת הנובה. השניים אולצו לצפות מרחוק בטקס השחרור של עומר שם טוב, אלי־ה כהן ועומר ונקרט. הם צולמו בסרטון המלא כשהם מודים לשוביהם ומתחננים לשחרורם. המראה שלהם, נמצאים ביחד, מאוששים, מילט ממני אנחת רווחה: חייהם מובטחים.
כל השאר לימד על טיפשותו של מנגנון התעמולה החמאסי. הארגון מבקש להוכיח לעולם שהוא ישות אחראית, בוגרת, שלוחמת למען העם הפלסטיני כולו. הטקסים שהוא עורך והסרטונים שהוא מוציא מוכיחים ההפך - שהוא דאעש, בגרסה פחות מפותחת. הם מבקשים לשדר עוצמה אבל מעוררים רק תיעוב. האם לא נמצא אחד בכל עזה שילמד אותם עברית? אנגלית? שכל ישר? כל טקס, כל סרטון, משכנע עוד מקבלי החלטות בישראל, במערב ובעולם הערבי, ששום דבר טוב לא יקרה בעזה כל עוד חמאס שורץ שם. דמו של הארגון בראשו.
לכך נוספה הטעות בזיהוי שירי ביבס ז"ל. הנסיבות מצביעות לכאורה על רשלנות מצד מחבלי חמאס, לא על כוונת זדון, אבל הן מספקות סיבה נוספת לא לתת אמון במילה שלהם.
משדר תעמולה של נתניהו
השאלה היא מה המסקנה הנדרשת. נתניהו הגיב במשדר תעמולה משלו, שייחס לסיפור הזיהוי תילי תילים של כוונות מבלי להוכיח אותן, וגם הטיל עונש: מאות הרוצחים שעמדו להשתחרר בשבת לא שוחררו. הם לא שוחררו עד לכתיבת שורות אלה, ביום ראשון. בתגובה, חמאס איים לפוצץ את התהליך. השבת ארונותיהם של ארבעה קורבנות נוספים של חמאס, שנועדה ליום חמישי השבוע, הועמדה בסימן שאלה.
אני חושב שהדיאגנוזה של נתניהו נכונה: חמאס הוא ארגון טרור ג’יהאדיסטי; אין לו תקנה. שיטת הריפוי שלו שגויה: במקום להציל מרוצחי חמאס את מי שניתן להציל, הוא בורח ממחיר המשא ומתן.
המסקנה שלי הפוכה: כל עוד ניתן לשחרר מהאחיזה של חמאס חטופים חיים צריך לתת לכך עדיפות עליונה. נכון שיש לחמאס אינטרס להחזיק את החטופים בחיים: הם הנכס הגדול שלו, המנוף שמאפשר לו לשרוד. אבל כפי שהרצח של ילדי משפחת ביבס מוכיח, אינטרס לחוד והתנהגות בפועל לחוד. תחת לחץ, מחבלי חמאס לא יהססו לרצוח גם פעוטות.
את הטרוריסטים שמשתחררים צריך לבחון לא על-פי הפשעים שלהם בעבר אלא על-פי המסוכנות שלהם לעתיד. זה לא מדע מדויק - שחרור יחיא סינוואר בעסקת שליט מוכיח - אבל זה הקריטריון הנכון, הקובע
את הטרוריסטים שמשתחררים צריך לבחון לא על-פי הפשעים שלהם בעבר אלא על-פי המסוכנות שלהם לעתיד. זה לא מדע מדויק - שחרור יחיא סינוואר בעסקת שליט מוכיח - אבל זה הקריטריון הנכון, הקובע. בכירי השב"כ, שהתמודדו עם רשימת השמות שהגיש חמאס, לקחו בחשבון גם את פשעי העבר, גם את משך הזמן שנותר לאסיר לשבת בכלא, וגם את הערכת המסוכנות. מרחב התמרון שלהם, בעיקר במה שנוגע לאסירי חמאס הכבדים, היה מוגבל. המרחב היה מוגבל גם בשיקול לאן להעביר את המשתחרר, לגדה, לעזה או למדינות זרות. מבחינה ביטחונית, נכון היה לשמור אותם קרוב, במקום שבו ניתן יהיה לעצור אותם מחדש; מבחינה פוליטית, נכון היה לשגר אותם רחוק. התכתיב הפוליטי הכריע.
ובינתיים, כל מי שמשתחרר הוא עולם מלא, מאה אחוז נטו. זה אחד ההבדלים בינינו לבינם: כאשר חמאס מחבר רשימת משתחררים הדילמה שלו היא חירות מול כלא; הדילמה בישראל היא חיים מול מוות. גורלם של 63 ישראלים, 24 מהם חיים, מונח על השולחן, עם הכתם ההיסטורי שיותיר אחריו אובדנם. אפשר לשחק מפעם לפעם בסנקציות זמניות, במקלות וגזרים, אבל אסור להסיר לרגע את העיניים מהכדור.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיבצדק, אנחנו מתמקדים בהחזרת החיים. אבל יש חשיבות עצומה גם להחזרת הנרצחים. במהלך המגעים הפצירו הישראלים במתווכים להסדיר את החזרת הדר גולדין ז"ל, שנהרג במבצע צוק איתן, לפני 11 שנה. חמאס סירב: אנשיו משוכנעים שהיחס המיוחד של דעת הקהל בישראל להדר גולדין ונפילתו מאפשר להם לדרוש תמורה נוספת. ככה הם פועלים.
נתניהו הוא שמינה את צוות המשא ומתן הראשון. שניים מחבריו, ראש השב"כ וראש המוסד, כפופים לו ישירות. לימים האשים אותם בהתחשבות יתר בדרישות חמאס, בהתנהלות של "מתן ומתן" (זה היה שקר גס, כמובן, אבל בכך אין חידוש). עכשיו, כשמינה במקומם את מקורביו דרמר והירש, הוא כלא את עצמו בתוך התהליך: הוא לא יוכל להאשים אחרים. זאת לא בשורה טובה לחטופים, גם לא למשפחות שמתפללות לשלב ב', אבל זה מה שיש.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.02.25
