האזרחים הגרמנים הבינו את גודל השעה. 82.5 אחוז מהם הגיעו להצביע בבחירות שנערכו ביום ראשון, הנתון הגבוה ביותר מאז האיחוד. נושאים כמו מגדר, אקלים ואפילו דיור הורדו מהקמפיינים לטובת עניינים דחופים: אנרגיה, הגירה, ביטחון אישי, עליית הפשיזם ובעיקר הכלכלה שמגלה סימנים של יציאה מדעיכה בת שנתיים, למיתון.
ועדיין, הגרמנים התעקשו להחליט שלא להחליט. הממשלה הקודמת (סוציאל דמוקרטים-ירוקים-ליברלים) סיימה את כהונתה שבעה חודשים טרם זמנה, בעיקר בגלל חוסר יכולת לקבוע מדיניות בין מפלגות שלא מסכימות ביניהן על דבר. זהות המפלגות אחרי יום ראשון שונה, אבל המספרים דומים. אין מפלגה דומיננטית. שוב תקום בגרמניה ממשלה שלא ממש יכולה לפתור את הבעיות הבוערות שעל סדר היום.
רק 13 אלף קולות (0.03 אחוז) הפרידו בין כניסה של מפלגתה הפשיסטית של שרה וגנקנכט לפרלמנט וצורך לשלב שוב בין שלוש מפלגות להקמת קואוליציה. כרגע מסתמנת קואוליציה רחבה בין הסוציאל-דמוקרטים והשמרנים בהנהגתו של פרידריך מרץ.
הבוחר הגרמני העניש
הבוחר הגרמני העניש ללא רחמים את נציגי הממשלה הקודמת: הסוציאל-דמוקרטים של אולף שולץ איבדו 9.3 אחוזים מכוחם, הירוקים 3.1 אחוזים (ומנהיגם רוברט האבק פרש מתפקידו). הליברלים איבדו 7.1 אחוז מכוחם ולא נכנסו לפרלמנט. מנהיגם כריסטיאן לינדנר פרש מתפקידו, והודה כי המפלגה שילמה את המחיר על פירוק הממשלה.
גרמניה לא הייתה שנים במצב שבו היא נמצאת כעת. הכלכלה הפורחת שלה הייתה בנויה על אנרגיה זולה מרוסיה ויחסי מסחר עם סין. ההזרמה הזולה מרוסיה פסקה אחרי תחילת המלחמה באוקראינה, ואילו סין הפכה למתחרה נוקשה. אם זה לא הספיק, הגיע משטר טראמפ החדש, הציב את עצמו לימינו של פוטין ורמז ל-27 מדינות האיחוד שהן יצטרכו להתחיל לשלם ולשקם את הצבאות שלהן כדי להמשיך בשיתוף הפעולה ביניהן.
השמרנים ניצחו בגלל המיאוס הזה ובגלל שפרידריך מרץ, מנהיגם, עשה כפי שעשו מפלגות מרכז אחרות באירופה: הוא אימץ מאפייני מדיניות שנלקחו מהחוברות של אלטרנטיבה לגרמניה, מפלגת הימין הלאומנית, בעיקר בכל מה שקשור להקשחת מדיניות ההגירה
המדינה הייתה זקוקה להנהגה ברורה, עם חזון, יצירתיות ואומץ לקבל החלטות לא קלות, בעיקר בנושא הכניסה לגירעון כדי לשקם את הכלכלה ובנושא ההגירה. מדובר בצונאמי כפול ומכופל: הממשלה הקודמת הביטה בצונאמי והתווכחה בינה לבין עצמה מי יתפוס כיסא נוח יותר כדי לצפות בגלים.
השמרנים ניצחו בגלל המיאוס הזה ובגלל שפרידריך מרץ, מנהיגם, עשה כפי שעשו מפלגות מרכז אחרות באירופה: הוא אימץ מאפייני מדיניות שנלקחו מהחוברות של אלטרנטיבה לגרמניה, מפלגת הימין הלאומנית, בעיקר בכל מה שקשור להקשחת מדיניות ההגירה.
דפוסי ההצבעה מראים שהמדינה מפולגת (הגרף הצבעוני שחילק בין השחור של המערב לכחול במזרח מבהיר זאת היטב) ואף מדאיג מכך, היא מאבדת את צביונה הליברלי והדמוקרטי. אחד מכל שלושה מצביעים (וכמעט אחד מכל שניים בבירה ברלין) הצביע עבור מפלגות שהן פרו-רוסיות באופן מובהק. 25 אחוז הצביעו למפלגות עם מאפיינים פשיסטיים שתומכות ביציאת גרמניה מהאיחוד והפסקת הסיוע לאוקראינה. מפלגות הקצה די לינקה (שעלתה בכמעט 4 אחוזים) ואלטרנטיבה שהכפילה את כוחה ניצלו היטב את הרשתות החברתיות כדי להעמיק עוד יותר את השסע בחברה הגרמנית.
זאב אברהמיזאב אברהמיאנגלה מרקל ניצחה את מרץ בתחילת המילניום במרוץ לראשות השמרנים. ההפסד הוביל בסופו של דבר את מרץ לקחת שבתון בן יותר מעשור מפוליטיקה. כעת מרץ נבחר לתפקיד הקנצלר כשהוא נישא על הכישלונות האיומים והחמורים של מרקל: ההסתמכות על רוסיה וסין, סגירת הכורים האטומיים ומדיניות הגבול הפתוח. הבחירה במרץ היא הודאה פומבית בכישלון 16 שנותיה של מרקל בשלטון.
טוב או רע ליהודים? מרץ כבר התבטא בדבר אחריותה של גרמניה לביטחון ישראל, ללא תנאים. הוא תמך בשליחת נשק לישראל ואמר שיזמין את נתניהו לביקור למרות ההחלטה בהאג. אבל מרץ לא ישחק תפקיד משמעותי בכל דיאלוג במזרח התיכון. בשנים הקרובות הוא יהיה עסוק בשאלה האם הוא טוב לגרמנים.
