מראה
היום, כמו מקבל הזדמנות נוספת להרכנת ראש קולקטיבית, העם שוב יעמוד בצידי הדרכים, ייאנח בלי מילים באוויר הקר. יכבד, יכאב.
כפיר, אריאל ושירי ביבס הפכו בעל כורחם סמל לאנושות שבורה. סמל לאכזריות שמעבר לגבול. אבל גם מראה עצובה עבורנו. לכך שלא היינו שם בשבילם. לא כשהותקפו ונחטפו; לא כשהיה ברור ששחרור פעוטות בני ארבע ותשעה חודשים הוא בהול, עכשיו, לפני כל משימה אחרת, לפני נקמה; ולא כשהיה צריך להתייצב כעם נחוש מול ראש ממשלה שנסחף הרחק מטובת ארצו, ומשדר מאז מאי בודד של פוליטיקות וסיסמאות.
אז היום נכאב על רצח שני ילדים ואמא שנותרה לגונן לבדה, ובאיזשהו מקום נכאב על עצמנו. על סדרי עדיפויות שהשתבשו לנו. על כך שלא הבנו שצריך היה להיאבק על ערך בסיסי כל כך, חיי ילדים. על כך שסמכנו מדי על אלה שאמורים היו לעשות את מה שנכון.
כפיר, אריאל ושירי חייבים להיות ה"לעולם לא עוד שלנו".
מטלטל
איכשהו, בתוך קדושת היום שוב לא נתאפק מלהפנות מבט לצד. לראות אם הוא בכל זאת שם. קפץ כדי להראות אמפתיה לכאבי עמו. כמו ילדים שלא מפסיקים לחכות ולהתאכזב
האמת? איך שראש הממשלה שלנו לא יבחר לנהוג, ינאם סרטון לאומה או לא יעשה כלום, זה לא ישנה.
ככה או ככה, המילה ציני תוזכר. ויד מבטלת תונף. ולא לחינם. האיש שבחר בעצמו בצמתים הנוגעים לגורל עמו. זה שהעדיף להישאר במלון פאר בוושינגטון כשעם שלם הזדעזע ממצב החטופים שחזרו. זה שמתקן חלון במחיר של מתנ"ס. זה שעד היום מתנהג כאילו ניר עוז זה ליד נהר באפריקה - הוא האחרון שיגיד לנו "יום מטלטל צפוי מחר". או שייתן לנו מבט של מטולטל. בוא, כמו שאומרים.
פופוליזם
פעם הוא היה מלך הפופוליזם שלנו. הדודו טופז של הפוליטיקה. כמו ההוא שהבטיח חייזרים בשידור חי, נתניהו הבטיח "איראן" ו"ביטחון" ואז "ניצחון מוחלט" ו"כפסע". וידע לומר את מה שיתפוס. אמר "חמוצים", אמר "את לא מעניינת אותנו", אמר "סופר טאנקר" והרענו כמו כלבי ים.
היום יש פה אחד, נעדר אמון, שמזיע כדי להשתלב ולא מצליח. שמשחזר אמירות שעבדו פעם "משא ומתן במקום מתן ומתן", כאלה, ומגלה שזה לא ממש עובד. כמו גם מצגי הזעזוע.
הוא האחרון שראוי לאחוז בידו בתמונות הביבסים ולזעוק. בטח לא על חשבון כאב המשפחה. בטח לא בקורס צבאי שמלמד אחריות. הוא זה שהוביל לאסונות ולכאבים שלנו אז שלא ינפנף בהם.
"להלוויה של אבא שלי אם יחזירו את גופתו מעזה", צייץ בעז, בנו של אריה (זלמן) זלמנוביץ המנוח, בן 86, "יוזמנו רק השרים שהגיעו לנחם בשבעה או דיברו איתי במהלך 506 הימים האחרונים". להלן הרשימה, הוסיף, ואז - אף שם
גם מהטריק הזה שלו, אגב, שבענו. אחראי לאסון הגדול בתולדותינו, ומלין; מורח את ההתנהלות המשפטית נגדו, ומילל; מחבל במו"מ לניהול החטופים, ומאשים; מערכה שלמה מתחמק מתוכנית מדינית, מאלטרנטיבה שלטונית לחמאס, ואז מזדעזע מטקסים של ארגון שהוא – לא הצבא – לא דאג להעיף לכל הרוחות. לחזור ללחימה תחת האיש הזה יהיה לחזור לאין מוצא.
הרשימה
"להלוויה של אבא שלי אם יחזירו את גופתו מעזה", צייץ בעז, בנו של אריה (זלמן) זלמנוביץ המנוח, בן 86, "יוזמנו רק השרים שהגיעו לנחם בשבעה או דיברו איתי במהלך 506 הימים האחרונים". להלן הרשימה, הוסיף, ואז - אף שם.
ליאור בן עמיצילום: יובל חןזו תהיה, בין השאר, מורשת נתניהו. אפס אמפתיה והזדהות. אפס חיבור לעם.
זו הסיבה שגם אם יעמדו היום עם בני עמם בצידי הדרכים, יזילו דמעות, כנראה לא נרגיש שהם איתנו.
