פסיקת בג"ץ בראשות השופט נעם סולברג, שנחשב לאחד השמרנים בבית המשפט העליון, קובעת שהממשלה מפירה את הוראות המחוקק כשאינה ממנה מנכ"ליות למשרדי הממשלה ובכך מונעת מנשים ייצוג הולם והשפעה במוקדי קבלת החלטות.
הולם אמרנו? בפועל, תחת המטרייה השחורה וההפוכה של הממשלה הנוכחית, הנשים נעלמו מהמשרות הבכירות. כמעט כל אישה שכיהנה בתפקיד בכיר הוחלפה בגבר, לרוב בשיטת חבר מביא חבר, וכך למשל, במשרדי הממשלה 29 גברים ממלאים כיום תפקידי מנכ"ל, רק אישה אחת משמשת כמנכ"לית מחליפה, ומינויה של מנכ"לית נוספת לא אושר.
כעת קובע בג"ץ שהממשלה לא מילאה את חובתה עפ"י הדין ולא נקטה אמצעים מספקים לאיתור ולמינוי נשים לתפקידים בכירים, ומורה שתוך שישה חודשים עליה ליישם מנגנון שיבטיח שוויון מגדרי, כשחובת הייצוג ההולם חלה על משרות מנכ"לי משרדי הממשלה ועל מאות משרות האמון שממנים במשרדי הממשלה – ראשי מטות, יועצים, דוברים ועוד.
הקביעה החשובה נתקבלה בעקבות העתירה "בג"ץ המנכ"ליות" שהגישו תנועת נעמ"ת, שדולת הנשים ופורום דבורה, שבזכותם מסמן בג"ץ במרקר צהוב את הבעייתיות האקוטית שבהימשכות המצב הקיים, ודורש להפוך אותו על-פיו. רק מדאיג מאוד שבית המשפט העליון צריך שוב להתערב היכן שהמדינה ממיטה עלינו חושך של ימי הביניים שמשרת את האג'נדה והצרכים שלה, תוך חיסול ממוקד של ערכי הליברליות, השוויון והפמיניזם.
לאן הרכבת הזו תמשיך מכאן?
ושאלה מדאיגה נוספת היא לאן הרכבת הזו תמשיך מכאן? האם יורשו לעלות עליה מספר שווה של נשים שיעדן הוא משרות בכירות בשירות הציבורי? או שהממשלה הזו, שעד כה אנו נדהמים להיווכח שדוהרת ככל העולה על רוחה (מישהו אמר ועדת חקירה ממלכתית?), תדרוס גם את הפסיקה הזו, תעיף אבק סמיך לתוך עיני המחוקק והציבור ותמנה את המינימום הנדרש של נשים בתפקידים אלו רק כדי לצאת ידי חובה, במקום להדליק את האור?
מדאיג מאוד שבית המשפט העליון צריך שוב להתערב היכן שהמדינה ממיטה עלינו חושך של ימי הביניים שמשרת את האג'נדה והצרכים שלה, תוך חיסול ממוקד של ערכי הליברליות, השוויון והפמיניזם
את החשש הזה מנסחת בפסק הדין השופטת דפנה ברק-ארז: "על מנת להימנע מחזרה סיזיפית על התהליך של הגשת עתירות בנושא הייצוג ההולם, אין די בכך שיהיה נוהל, אלא עליו להיות בעל פוטנציאל לחולל שינוי במישור התוצאתי".
ואפרופו שינוי תוצאתי, רק אם ניזכר, הרי שבממשלת השינוי של בנט-לפיד שהתהדרה בתשע שרות, כיהנו מספר דומה של מנכ"ליות במשרדי הממשלה, כולל מנכ"לית במשרד ראש הממשלה, ואלה היו צעדים ראשונים, מכוונים ומתבקשים בדרך לשוויון מגדרי, שהוא הבסיס של כל חברה מתוקנת שקברניטיה נוקטים בסדרי עדיפויות ברורים.
ענת לב-אדלרצילומים: גל חרמוני ולכן, בתוך מבול הקופונים והאירועים שצפויים לנו בעוד כעשרה ימים לקראת יום האישה הבינלאומי, אלה הדברים שאנחנו צריכות להילחם עליהם. ולא יום אחד בשנה, אלא בכל יום. בשביל הילדות שלנו, בשביל הנכדות שלנו, ולהציב לנגד עיניהן את המודל שראוי שיגדלו לתוכו.
בסופו של דבר, בחברה שבה שולטים ערכי שוויון, מקומן של נשים מובטח באופן טבעי, ואין צורך במועד שנוי במחלוקת וצבוע בלוח כדי להזכיר לנו את קיומנו. אנחנו פשוט קיימות ושוות 365 ימים.
