37 סדרות טלוויזיה צפויות לעלות על המסכים הקטנים ברחבי העולם הערבי, במאות מיליוני בתים, לקראת חודש צום הרמדאן הידוע כעונת שיא הצפייה בטלוויזיה.
עברתי על תוכן כל אחת מהסדרות החדשות כדי לגלות שהשנה אין אפילו אחת שעוסקת בישראל. לא בזוועות המלחמה; אין בכלל אזכור (בינתיים) של עזה; וגם לא סדרות ריגול נגד "האויב הציוני". אם לא החמצתי משהו, זה יהיה, בניגוד להרגל הקבוע, חודש רמדאן בלי ישראל על המסך הקטן. כמובן תמיד ניתן לשלוף הפתעה רעה ברגע האחרון. חלק מהסדרות מוכנות לשידור עם 30 פרקים – פרק חדש מדי ערב, ושידור למחרת בצהריים; וחלק נוסף רק עם 15 פרקים לסדרה, בגלל תקציבי ההפקה הגבוהים.
משטרת ישראל כבר חילקה כרוזים שקוראים להניח למוסלמים לבצע את תפילות החג בלי הפרעה, ועיני השוטרים, שיתרכזו בקרבת מקום על הר הבית, פקוחות לרווחה
לקראת הרמדאן העיניים נשואות לשתי ערים: עזה בראש ובראשונה, ומיד אחריה מסגד אל-אקצא בירושלים. בשני המקומות עלולות להתפתח צרות גדולות. משטרת ישראל כבר חילקה כרוזים שקוראים להניח למוסלמים לבצע את תפילות החג בלי הפרעה, ועיני השוטרים, שיתרכזו בקרבת מקום על הר הבית, פקוחות לרווחה. קל מאוד לדמיין מה יקרה אם יתפתח עימות בין שוטרים ישראלים למתפללים מוסלמים, או במקרה שאנשי תנועת ימין ינסו לעלות בכוח ולהפר את הסדר.
חבריי וחברותיי בעולם הערבי, שקיבלו ממני ברכות "רמדאן כרים", משוכנעים שחודש הצום לא יעבור בלי בעיות מול ישראל. גם אצלנו נערכים.
צום רמדאן בלי "מוואיד א-רחמן"
זה יהיה צום רמדאן בלי "מוואיד א-רחמן", אותם שולחנות אוכל מלבניים באורך מאות מטרים שנפרסים לרווחה במרכזי הערים הגדולות ושעליהם מניחים את סעודות שבירת הצום. נשיא טורקיה, ארדואן, הורה לבטל את ה"שולחנות" ולתרום את מנות המזון לתושבי עזה. גם ירדן ומצרים יעבירו לרצועה משאיות אוכל וארוחות מוכנות. נסיכויות המפרץ התחייבו לצייד את אזרחי הרצועה וילדיהם בעששיות הססגוניות שמאפיינות את הרמדאן, לצד בגדים חדשים וצעצועים לילדים, לפי המסורת.
אם נעיף מבט אל 22 מדינות העולם הערבי – חלקן נשלטות על-ידי מלכים, אחרות בידי נשיאים, ומרביתן דיקטטורות – חודש צום הרמדאן השנה יתאפיין בעוני קשה. מלבנון דרך סוריה, מצרים, ירדן, תוניסיה, עיראק ומדינות מוסלמיות באפריקה. אפילו הרפובליקה הגדולה של איראן מתנהלת בעוני גדול.
לבד משכבת השליטים, אנשי העסקים האמידים ומי שמשכורותיהם מגיעות ממדינות זרות, שכבת הביניים בעולם הערבי כמעט נעלמה. במקומה נוצרו בבת אחת שתי שכבות שאוכלוסייתן מתפקעת: שכבת העוני, ומתחתיה שכבת הדלות. מי שפרנס את משפחתו הענפה בדוחק איבד השנה את משרתו. מי שעבד בקביעות איבד את המשרה ונאלץ להתחרות (בעיקר בירדן) עם מהגרים מסוריה, עיראק, לבנון ומצרים. מי שעברו מהכפר אל העיר (במצרים) בחלום להרוויח יותר ולנהל חיים מתקדמים, נאלצים עכשיו לחזור על עקבותיהם. בכפרים רמת החיים נוחה ופשוטה יותר. אבל, לא לשכוח, רמת הבערות גבוהה.
במצרים, הענקית במדינות ערב, יחנכו השנה בפעם הראשונה את שווקי "אהלן רמדאן" שבהם מציעים בשר, עופות, קמח, סוכר, אורז, פירות וירקות. פקחי הממשלה יסתובבו בין הדוכנים כדי לוודא שהסוחרים לא מנסים להקפיץ את המחירים שנקבעו בהנחות של בין 60 ל-70 אחוזים.
סמדר פרי צילום: יריב כץכבר עכשיו, יומיים לפני תחילת הצום, קריינים ומגישי מהדורות בטלוויזיה, ברדיו ובתקשורת הכתובה דואגים מבוקר עד ערב להדגיש שאסור לאכול יותר מדי בחודש הצום. נשמע מבלבל? תבדקו אצל הצמים שעולים במשקל לפחות 4-3 קילוגרמים בחודש הרמדאן.
במשרדי הממשלה ברחבי העולם הערבי מארגנים יום עבודה מרווח בין 09:00 בבוקר (אחרי ארוחת הבוקר) ל-14:00 בצהריים בלבד. עומס תנועה כבד מורגש ברחובות כשההמונים ממהרים לסעודת שבירת הצום, האיפטאר, ב-18:00. ואחריה, בחיק המשפחה המורחבת, מתיישבים לצפות בסדרות הטלוויזיה – אותן אלה שהשנה, ככל הנראה, ישראל לא תוזכר בהן.
