בתי הדפוס ברצועה עבדו שעות נוספות בשבועות האחרונים. בכל פעימה זכינו לראות את תוצריהם, ששימשו רקע למופע האימים התורן. פוסטרים בגרפיקה איכותית שמעבירים את מסרי חמאס מעל בימת טקס הזוועות. עליהם, כיתובים בשלל שפות, תמונות או איורים. הכול היה שם. והם לא פסחו על אף קהל יעד. האמריקנים, העולם הערבי, הפלסטינים עצמם, וכמובן גם אנחנו. אל כולם מדבר ארגון הטרור דרך מצעדי השפלה חולניים בהפקתו. בכל מופע כזה, המסרים שטרח להדפיס נותחו לעומקם. מה ניסה להעביר, למי, וברקע אילו נסיבות מדיניות. רק שאלה אחת כמעט שלא נשאלה: למה יש לו יכולת להפיק מופעים כאלה מלכתחילה?
וזו שאלה חשובה, לא בגלל הסבל שגורמים אותם "טקסי השבה". לציבור ולחטופים. עם ישראל עומד בכאב, שממילא מתחלף בנקודת המפגש ברעים באושר איחוד המשפחות. במקביל, אפשר להניח בזהירות שגם החטופים עצמם יעדיפו השפלה ב"טקס" מאשר השפלה בגיהינום השבי. אכן, לא אותם טקסים הם מה שצריך להכריע עסקאות. הסיפור פה אחר. הוא נוגע למה שמלמדת אותנו הנכונות הישראלית לאפשר לטקסים האלו להתקיים, מראש. ובדרכו, הוא מתגלה כסימפטום לשתי בעיות שורשיות ועמוקות בהרבה.
1 צפייה בגלריה
"טקס" השחרור של קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, לירי אלבג ונעמה לוי
(צילום: Omar Al-Qatta, AFP)
הראשונה היא שהמערכת הישראלית עדיין לא רואה בתודעה חלק מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומי שלה. בתי הדפוס של חמאס הם דלק משמעותי במנוע התעמולה של ארגון הטרור. עבורם זהו כלי תמיכה חיוני במאמץ המלחמתי. כשם שמחרטות מייצרות נשק שפוגע בגוף, בתי הדפוס מנפיקים כרזות שיכולות לקרוע את הנשמה. וההשקעה בהן אינה מקרית. העליונות הצבאית של ישראל הפכה את התודעה לזירה אטרקטיבית ליצירת ניצחונות פלסטיניים, שיוכלו לפגוע בה, בתורם, בעולם האמיתי. העובדה שישראל אינה מתעדפת תקיפה של מטרות תודעה כבתי הדפוס החמאסיים, מעידה שהיא לא רואה בהם חלק מליבת המאמץ המלחמתי של האויב. הבעיה היא שב-2025, הקרב על המוחות והלבבות עוצמתי כמעט כמו זה שמתרחש בסמטאות שג'אעיה.
הבעיה השנייה עמוקה אפילו יותר, והיא שישראל טרם החלה לתכנן את היום שאחרי ברצועה. תכנון אסטרטגי שכזה היה עשוי להוליד צעדים טקטיים מתבקשים לנטרול כל אלמנט שמשמש את חמאס, כבר עכשיו, לביסוס שליטתו בשטח. וזה בדיוק מה שעושים, בין היתר, אותם טקסים, על ההיבטים המוסדיים שבהם, החותמות, והדגלים הפלסטיניים שמשדרים שחמאס כאן להישאר. אפשר להתלוצץ על שגיאות הכתיב שלהם בעברית, אבל יש כאן מסר חשוב לקהל הפלסטיני, ברצועה ובאיו"ש כאחד. עבורנו זו גרוטסקה – עבורם זהו כלי לביסוס ריבונות.
התובנה המרכזית שאיתה נכנסנו לשלב א', שלפיה כל החטופים צריכים לשוב, כמובן לא השתנתה. להפך. לצידה, השבועות האחרונים סיפקו תובנות עמוקות נוספות
התובנה המרכזית שאיתה נכנסנו לשלב א', שלפיה כל החטופים צריכים לשוב, כמובן לא השתנתה. להפך. לצידה, השבועות האחרונים סיפקו תובנות עמוקות נוספות. עלינו, על תפיסתנו הביטחונית, ראייתנו המדינית והאויב. חלקן אינטואיטיביות, אחרות צפות מתוך טקסי בלהות. בזמן שהדיונים על השלב הבא עדיין מתנהלים, לישראל יש חובה להתחיל ללמוד מהן כבר עכשיו. אחרת יישאר כאן האיום, ואיתו יתעכב תהליך הריפוי של כולנו.
עו”ד גדי עזרא הוא מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר ומחבר הספר "11 יום בעזה"
פורסם לראשונה: 00:00, 27.02.25
