הנה שני אירועים שלא עומדים במרכז התחקירים שיפורסמו היום (חמישי). לא הם, לא מה שהיה אמור לקרות בעקבותיהם - צעדים שהיו יכולים לגרום ל-7 באוקטובר להיראות אחרת לגמרי, ולא הלקחים שצריך להפיק מהם לעתיד.
ב-17 באוגוסט 2023 התקיים אצל תא"ל ג', ראש חטיבת ההפעלה באמ"ן, אחד מבעלי התפקידים החשובים בקהילת המודיעין, דיון תחת הכותרת "הערכת מצב נגישות לרצועת עזה (סיכום חציון ראשון של 2023) – סיכום רח"ט הפעלה". בדיון השתתפו קצינים בכירים מפיקוד הדרום, מקהילת המודיעין כולל מיחידה 8200, ועוד גורמים הנוגעים בלב העיסוק של קהילת המודיעין באיסוף מידע על המתרחש בעזה.
הנושא שנמצא במרכז הדיון הזה, שאי-אפשר להגדירו אלא כדרמטי, היה שהאמצעי שכונה מעל עמודים אלה בעבר "הכלי החשאי" - אינו שמיש רוב הזמן בשל קשיים טכניים ובעיות אחרות, ולמרות מאמצים רבים. ה"כלי החשאי" היה האמצעי המרכזי לאיסוף מודיעין מתוך חמאס שעליו נסמכה מדינת ישראל, שייתן את ההתרעה.
תא"ל ג' ציין בסיכום שלו כי "על אף עשייה רחבת היקף ומשמעותית, מודיעינית ומבצעית, בשנה האחרונה והגם שמשימת הנגישות ברצועת עזה עודנה נמצאת בראש סדר העדיפויות האמ"ני, היכולת לתת מענה למשימות המודיעיניות בזירה הינה לכל היותר בינונית".
הוא חזר והחמיא לכל הנוגעים במאמץ: "הרח"ט שב והדגיש כי על אף העשייה המשמעותית הראויה לכל הערכה, התובנה לעיל מתחדדת נוכח העובדה שלא הצלחנו להרחיב את המענה ל[כלי החשאי]". תא"ל ג' הוסיף כי "שיפור משמעותי במענה למשימות השונות ברצועת עזה לא יתרחש לפני סוף רבעון ראשון של שנת 2024", ואז הגיע לעיקר: "וחשוב שהדבר יובהר למפקדים בכירים העוסקים בזירה בצבא, בכדי שהדבר ישוקלל בקבלת ההחלטות המשפיעה על העשייה המבצעית מול הזירה".
או, במילים אחרות, למרות מאמצים רבים - הכיסוי המודיעיני, זה שכל מערכת הביטחון מסתמכת עליו, הוא די על הפנים, ואין צפי מיידי לשיפור, אם בכלל. חוסר ההצלחה של אמ"ן בשיפור הזה, כלומר הסכנה הברורה והמיידית ש"הכלי החשאי" לא יצליח לתת את ההתרעה המודיעינית לכוחות, צריך לעמוד לנגד עיניהם של מפקדי צה"ל ומפקדי החזית בבואם לנהל את הסיכונים בחזית. אם תרצו - את ההתרעה שאולי, קרוב לוודאי, שלא תהיה, צריכים להחליף בנוכחות פיזית משמעותית על הגדר.
ב-3 בספטמבר, חודש וארבעה ימים לפני מתקפת חמאס, עלה הנושא הזה שוב כמרכז הדיון בפורום בכיר ורלוונטי במיוחד שהתכנס אצל מפקד פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, תחת הכותרת "הגברת מוכנות למערכה". הפעם נכחו לא רק נציגי הפיקוד, אלא פורום רחב ומגוון מאוד שכלל את נציגי חיל האוויר, ראש שב"כ דרום, ראש אגף המבצעים של הארגון, ראש זירת דרום באגף המבצעים של צה"ל ועוד. מטרת הדיון, כפי שסוכמה ב-14 בספטמבר בנייר שהופץ בכל רחבי צה"ל ומערכת הביטחון, הייתה "סנכרון בין-ארגוני ושרטוט קווים מנחים להגברת המוכנות הקהילתית למערכה".
ראש שב"כ דרום אמר בדיון כי "חמאס יממש מכת פתיחה כשיחשוב שזה משרת אותו". כלומר, הוא לוקח בחשבון את האפשרות כי חמאס ינסה לפתוח במערכה בהפתעה. אחד המאמצים המרכזיים שהוא חושב שצריכה קהילת המודיעין לעשות הוא לקבל "התרעה גם ללא [הכלי החשאי]". במילים אחרות: קהילת המודיעין צריכה לעשות מאמץ עליון כדי למצוא דרכים אחרות להביא את ההתרעה ולא לסמוך על "הכלי החשאי".
פינקלמן הדגיש בסיכום שלו את "ההיסטים (הפערים) המשמעותיים". "היסט מודיעיני", כלומר הפער בין איפה שצה"ל וקהילת המודיעין רוצים להיות, לבין איפה שהם נמצאים: "איכות הכיסוי המודיעיני הולכת ויורדת ללא צפי לשיפור הנגישות בתקופה הקרובה". בתחום המבצעי, פינקלמן התייחס לפער של כוחות צה"ל ואמר כי "תחרות הלמידה של האויב הובילה להגברת הדריכות והרגישות להעלאת הכוננות, במידה המאתגרת את תוכניות התקיפה הנוכחיות ברצועת עזה המתבססות על תקיפה מתוך שגרה ואף כמעט שמייתרת את חלקן". כלומר, אל מול מודיעין הולך ופוחת - פינקלמן הצביע על מוכנות הולכת וגדלה של האויב, חמאס, לתקוף את ישראל.
"זה קורה לפעמים", אמר גורם מודיעיני בכיר במילואים, שהיה חבר צוות באחד מהתחקירים, "שגם למודיעין הישראלי המדהים אין נגישות. אין ספק שאמ"ן, היחידות המיוחדות שלו, ו-8200 לצד שב"כ, היו צריכים לעשות יותר כדי לשפר את הכיסוי המודיעיני של הרצועה. הם אחראים לכך שלא היה כיסוי מספק ב-7 באוקטובר, ולא בלפחות עשר השנים שקדמו לו, והאחריות הזו תרבוץ עליהם לעולם.
"אבל השאלה הדרמטית עוד יותר העולה מתוך המסמכים שנחשפנו אליהם בתחקיר, ושתי הישיבות הללו הן אולי הדוגמה הכי בולטת, בוטה ומתסכלת - היא לא החובה של קהילת המודיעין לעשות יותר כדי להשיג יותר מידע, בטח במצב בו הכלי החשאי פועל רק לעיתים, ורוב הזמן לא שמיש ולא מסייע, וכך היה גם ב-7 באוקטובר, אלא מה הצבא הישראלי עשה לעזאזל כשלמד בפורומים הבכירים והרלוונטיים ביותר שלו שזה המצב העגום בפועל, שאין כלי חשאי, והסיכוי להתרעה יהיה קטן מאוד?".
לדבריו, "אמ"ן ושב"כ עשו פה משהו מאוד לא ישראלי - הם הודו שהם בקשיי ביצוע, והציפו את זה למעלה ולצדדים. ואז מה? הרי לא יעלה על הדעת שהמפקדים הבכירים ביותר של צבא היבשה, חיל האוויר, ופיקוד הדרום ואוגדת עזה, לא ינקטו פעולה. את החוסר במודיעין צריך למלא בטנקים, בעמדות ובחיילים על הגדר, וביותר ויותר מטוסים, מסוקים, רחפנים וכטב"מים בכוננות גבוהה, למקרה שחמאס יחליט שהוא רוצה להפתיע. אין כאן אפשרות אחרת".
התחקירים יוצגו, הפגמים קשים ביותר
הערב יסיר צה"ל את האמברגו מעל עיקרי התחקירים אודות אסון, כישלון ומחדל 7 באוקטובר. במהלך השבועיים האחרונים הוצגו התחקירים המלאים, חלקם בשנית ובשלישית, בפני הרמטכ"ל, שסיכם אותם, בפני אלפי קציני וחיילי קבע, סדיר ומילואים. הנפקדות הרועמת של חלק מהאלופים במילואים רמזה על הסערה שתכף תתפוצץ. ביום שני התקיים כנס של כלל הפיקוד הבכיר, שם הוצגו התחקירים שמפקדי הצבא החליטו להציג, ובמקביל נציגי צה"ל נפגשו עם ראשי היישובים כדי לחלוק איתם את עיקרי התחקיר הנוגע בזוועה שהם והיישובים שלהם עברו. אתמול ושלשום הרצו אנשי דובר צה"ל וקצינים בכירים שהיו קשורים במערך התחקירים בפני קבוצות שונות של עיתונאים.
כל המערך האדיר הזה, מהרמטכ"ל ועד אחרון החיילים הזוטרים - כולם מנסים לשכנע את השומעים אותם, והחל מהערב גם את כולכם, באופן ישיר ובעקיפין, כי צה"ל אכן ביצע "תהליך ממושך ומעמיק של תחקור, תהליך שהמצפן שלו הוא האמת והתכלית שלו היא למידה ותיקון".
אלא שבתהליך הזה נפלו פגמים קשים ביותר. ראשיתם ואחריתם באשמת הדרג המדיני, הממשלה וראש הממשלה בנימין נתניהו, שמוכנים לקחת אחריות פעם אחר פעם - בשמו של הצבא. אבל במרכזם שורת צעדים שגויים, הבנה לקויה של הצרכים של הציבור הישראלי ושל צה"ל אחרי המכה שחטפנו ב-7 באוקטובר, ופערים שהלכו ונפערו בין מה שאמור להיות תחקיר אובייקטיבי, אמין ונוקב שידע להגיע למסקנות הנכונות ולהפיק את הלקחים הדרושים, כדי שצה"ל וקהילת המודיעין ידעו לנכש מתוכם את הטעויות הקשות ולא לגרור אותן לתוך המערכה הזו - לבין אשכול התחקירים שבוצע בפועל, שרב החסר בו על הקיים, ושיוצא מגדרו לתחם את האחריות והאשמה, ובעיקר להוציא את רוב המפקדים הבכירים של הצבא עם הערות קלות בלבד, כאילו האסון הנורא בתולדות מערכת הביטחון לא התרחש במשמרת שלהם.
והמשמרת הזו התארכה ואותם אלופים ואותו רמטכ"ל החזיקו את צה"ל על הכתפיים שלהם, למרות תחושת האשמה והאחריות, למרות צעקות ההאשמה והכאב של משפחות הקורבנות, וחילצו את צה"ל מתוך הבור העמוק אליו נקלע בקריסת המערכות המתמשכת הזו, והביאו את צה"ל, לצד המוסד ושב"כ, במהלך מלחמה כלל מזרח תיכונית ארוכה ומורכבת ולניצחון דרמטי וברור מול החיזבאללה ואיראן.
אבל המשמרת התארכה, אותם קצינים בכירים שרצו לעשות תיקון, וידעו שהאחריות העצומה על הכתפיים שלהם, הביאה גם תוצאות פחות טובות - מלחמה שנוהלה עם שתי מטרות למרות שכל ילד היה אמור להבין שלא ניתן להשיג את שתיהן ומי שינסה סופו שלא ישיג אף אחת, ופרשת תחקירים נגררת ונמרחת שרק הלכה והתרחקה מהמטרות כשרבים מהמעורבים מאמצים את הנוהג של בכירי הממשלה הזו, שלמדו אותה מבכיר מהם - להודות רק על היחס החם והטוב, ולקחת אחריות רק בשם מישהו אחר.
התחקירים לא יהיו האור המחטא
אתמול פרסם כאן עמיתי יוסי יהושוע סקופ שומט לסתות - מפקד 8200, תא"ל יוסי שריאל, עלה לבמה בכנס הפיקוד הבכיר אחרי שהוצגו שם עיקרי התחקירים ואחרי שדיבר על אחריותו ואשמתו שלו במילים קשות, תקף בחריפות את האופן בו לא הכירו ולא מכירים מפקדים בכירים אחרים בצבא, כולל הרמטכ"ל, באחריות שלהם, הופכים את אמ"ן לשה לעולה ותולים את הכול באשמת המודיעין.
הדברים של שריאל, שיסיים בקרוב את תפקידו, אחרי שהתפטר בעקבות האסון ואחרי סיום הלחימה עם חיזבאללה ואיראן שם היה ליחידה תפקיד מרכזי, יצרו גלי הדף קשים ביותר במסדרונות המטכ"ל. לפחות ארבעה קצינים בכירים מאוד בצבא בשירות פעיל אמרו בעקבותיהם בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" כי שריאל צדק בדבריו. הדברים הללו כמובן מעלים את השאלה למה הם לא אומרים זאת, והאם אין שתיקת הכבשים/האלופים הזו משום חלק בדיוק מאותה "מחלה" קשה ששריאל תיאר בדבריו.
תמצית התחקירים שצה"ל ישחרר עוד כמה שעות לפרסום תאשש לפחות באופן חלקי את הטענות הללו. אם נחזור לדוגמה שמופיעה בתחילת המאמר - קהילת המודיעין תואשם שם, ובצדק, על שלא הצליחה להשיג נגישות משמעותית, קבועה, אמינה. למרות המסקנות באשר למה או מי או איך קרה שבהינתן דגל שחור ענק שהתנופף מעל הגזרה לפחות בחודשים האחרונים לפני המלחמה שאין כלי חשאי, וכנראה שאין התרעה - לא שונתה לחלוטין ההיערכות לקראת אפשרות שהחמאס יתקוף.
התחקירים הללו לא ישרדו זמן רב כחומה בצורה של אמת ובחינה נוקבת ואור מחטא. יש בהם חלקים טובים אבל מרגע שאמון הציבור נפגע, ובעיקר - אמון הצבא נפגע, אין זה כבר משנה, כי ההתייחסות לכולם, בעיקר של הציבור הפחות בקיא, תהיה כאל מקשה אחת, אסקופה נדרסת לשימוש ומניפולציות של מכונות רעל כאלה ואחרות.
הרמטכ"ל הנכנס, אלוף אייל זמיר, יוכל להשתמש בוודאי בבנק המידע האדיר והמפורט ובמאמץ העצום שעשו המתחקרים כבסיס, אבל אם ירצה להפיק לקחים אמיתיים, ולא פחות חשוב - אם ירצה שהציבור, וגם חייליו וקציניו, יאמינו שהוא עוסק בהסקת מסקנות והפקת לקחים, כלומר בתיקון של ממש, הוא לא יוכל להסתפק בהם ויהיה חייב, ביחד עם הנבוט שכמה גורמים מספרים שהוא מגיע איתו לייצר מטה כללי חדש, ולשדר לכולם שדברים עומדים להשתנות.
הוא יצטרך גם למנות קצין בכיר רב ניסיון "שלא לוקח שבויים" כמאמר הלשון המדוברת, ויפתח מחדש את התחקירים, או את חלקם לפחות, כדי לוודא שהטעויות לא נגררות לתוך המערכות הבאות, אלו שכולנו מקווים שלא יגיעו - אבל גם מחייבות את ראשי מערכת הביטחון, גם המודיעין, גם המטכ"ל, גם הפיקודים וגם הזרועות, להתנהג כאילו הן עובדה מוגמרת.
