"ראה, הנה מוטלים חללינו חטופינו שורה ארוכה ארוכה", כך היה כותב המשורר חיים גורי אם היה צריך לכתוב את שירו בימים אלה. אבל גורי לא כתב את שירו על אזרחים שנחטפו מבתיהם וממיטותיהם ונרצחו בדם קר בשבי חמאס. כמה מהם הובאו השבוע לקבורה, ביניהם ילדים שנחטפו בגיל ארבע ובגיל תשעה חודשים, אריאל וכפיר, שנקברו בארון אחד ביחד עם אמם, שירי.
חללים חטופים נוספים יובאו לקבורה היום ובשבוע הבא. ועדיין זה לא כולם. יש יותר חללים חטופים מחטופים חיים. שורה ארוכה-ארוכה הותיר לנו חמאס. אנשים שנחטפו מכאן בריאים, שלמים, מלאי חיים וחזרו בארונות.
השיבה שלהם הביתה מעוררת הכל מחדש. אלה, והחטופים החיים השבים, הם הסיבה מדוע המלחמה הזאת לא תהיה לעולם מלחמת "תקומה", אלא תישאר לעד מלחמת 7 באוקטובר. מי שלא מאמין, שיסתכל בעיניו של אלי שרעבי. רק עם שובו הביתה התברר לו שאשתו ושתי בנותיו נרצחו ביום הטבח, ואחיו יוסי נרצח בשבי חמאס. תסתכלו בעיניו ותגידו אם אתם רואים בהן תקומה. או ניצחון מוחלט. האם חזרתו, או חזרתם של החללים החטופים, היא תמונת ניצחון.
זוכרים את איתן יהלומי, הילד שאמו ושתי אחיותיו הצליחו להימלט משוביהן ואביו נחטף? הילד הזה יתום מאב. אביו נרצח על ידי חמאס. אחרי כל מה שהמשפחה עברה, היא תקבור השבוע את אוהד יהלומי.
או צחי עידן, שבתו הבכורה, מעיין, נרצחה לנגד עיניו ועיני משפחתו אחרי שמחבלים פרצו לביתם בנחל עוז. הם צילמו אותו ואת משפחתו בפייסבוק בשידור חי, ויכולנו לראות את עידן, ידיו מגואלות בדם בתו, מונחות על גופו של בנו הבוכה, מנסות להרגיעו. הוא נחטף לעזה ואתמול בלילה הוחזר הביתה בארון. או איציק אלגרט, שנחטף מניר עוז ונרצח בשבי. אחיו דני, שלא הפסיק להילחם על שחרורו, ביטא אמש תחושת אשמה וכישלון על שלא הצליח להחזירו בחיים.
"הוקרבת על מזבח פוליטי", הוא כתב. "כשלתי במאבק ההצלה, ניצחו אותי 'ניצחון מוחלט'. סלח לי ולכל המדינה שלא עשינו מספיק להצילך". זאת אינה תוכחה כלפי הממשלה או הצבא שכשלו. זו תוכחה כלפי אזרחי המדינה. אלה שמילאו את הרחובות בהלוויה של משפחת ביבס. אם כל האנשים שמילאו את הצמתים והרחובות היו עולים לכנסת וצרים עליה, אם אותם רבבות מכל רחבי הארץ לא היו זזים מהרחובות ודורשים עסקת חטופים עכשיו, אולי איציק היה חוזר בחיים.
רבבות אנשים שעומדים בצידי הדרכים ובוכים על אנשים שלא הכירו מעולם. אין מילה שיכולה לבטא את מה שמבטאים אותם אנשים בשתיקתם
אבל אלה לא ימים של מילים. אלה מאותם הימים שבהם המילים נעתקות, נרתעות מפני המציאות. כל תמונה לא שווה אלף מילים, אלא רבבות אנשים שעומדים בצידי הדרכים ובוכים על אנשים שלא הכירו מעולם. אין מילה שיכולה לבטא את מה שמבטאים אותם אנשים בשתיקתם.
התמונות עזות המבע האלה מכל רחבי הארץ הן הסנטימנט הציבורי, ונתניהו, הסיסמוגרף הלאומי, מבין את זה. קשה לו. זה לא האלמנט שלו ולא האג'נדה שלו, ולכן הוא נראה כל כך מגושם כשביקש מהשופטת במשפטו לעמוד דקת דומייה "כדי שנזכור נגד מי אנחנו נלחמים ובמה אנחנו נלחמים".
לא זכורה לי דקת דומייה שנועדה להזכיר במי נלחמים ובמה נלחמים. אבל נתניהו לא רוצה שנעמוד לזכרם של מי שהם אות קלון על מצחו. להזכיר את שירי, אריאל וכפיר זה כמו להזכיר את הכישלון המוחלט. הוא רוצה שנחשוב על האכזריות של חמאס ולא על הקורבנות.
מה הפלא שהשופטת אמרה בתגובה שכולנו זוכרים במי ובמה אנחנו נלחמים.
ואת משפחת ביבס, נתניהו, אותם לא נשכח לעולם.
***
האם רק נדמה שנפתלי בנט הכניס השבוע את קצה בוהנו לביצה הנקראת פוליטיקה? זה קרה בגבעת ברנר, כשהופיע בפני 250 תיכוניסטים בתיכון ברנר, שם התבטא, אל תעצרו את הנשימה, בנושאים שכנראה לא ימוטטו את מעמדו כפי שהוא מתבטא בסקרים.
לא רק את הסקרים בנט רואה, גם את הביקורות, שאם הוא מתכוון להתמודד על ראשות הממשלה, שייצא לציבור ויאמר את עמדותיו. אבל בנט שותק
לא רק את הסקרים בנט רואה, גם את הביקורות, שאם הוא מתכוון להתמודד על ראשות הממשלה, שייצא לציבור ויאמר את עמדותיו. אבל בנט שותק. יש מי שמפרשים את זה כדבר לא ראוי. אחרים חושבים שזה הדבר הנכון לעשות כשאין בחירות באופק.
אבל מתחת לשתיקה יש פעילות רבה. בחודשים האחרונים נפגש בנט עם רבבות צעירים: חיילים, תלמידי תיכון וחניכי מכינות. אנשים שנכחו במפגשים אומרים שבנט דיבר. ועוד איך דיבר. על גיוס חרדים הוא אמר שהם חייבים לשרת ולצאת לעבוד. מי שלא יתגייס לא יקבל שקל מהמדינה. לא נביא טנקים לבני-ברק, אמר, אבל לא נממן יותר השתמטות.
על המלחמה בעזה טען שבמשך שנה וחצי הממשלה הובילה לדשדוש ללא תכלית.
צריך להוציא את החטופים כל עוד הם בחיים, ואז להשמיד את חמאס.
על מדינה פלסטינית, קבע שלא יקום ולא יהיה. לא מוסרים סנטימטר אדמה לאויבים שלנו.
על הקואליציה טען שהם לא ימין. הם מקדמים השתמטות, תוקפים את שב"כ ואת צה"ל.
כל כוונתם, טען, זה לתקוע אצבע בעין של חצי מהמדינה.
על ממשלת נתניהו הכריז שהיא הכושלת בתולדות ישראל. הם חייבים ללכת כמה שיותר מהר.
הוא בעד ועדת חקירה ממלכתית ובעד תוכנית טראמפ. אם שני מיליון עזתים רוצים לצאת מרצון, ישראל תשמח.
קואליציה עם הערבים? לא יקרה.
ואין לו בעיה שנתניהו יהיה שר בממשלתו. הוא לא מתכוון להחרים אף מפלגה ציונית.
נראה שבנט רוצה להמשיך את הממשלה שבראשה עמד, ולחבר את מפלגות האופוזיציה הציונית לגוש אחד. גוש בנט. בעיני רוחו הוא כבר רואה את הכותרת: או ביבי או בנט
נראה שבנט רוצה להמשיך את הממשלה שבראשה עמד, ולחבר את מפלגות האופוזיציה הציונית לגוש אחד. גוש בנט. בעיני רוחו הוא כבר רואה את הכותרת: או ביבי או בנט.
אם יורשה לי, הייתי מציעה לבנט להירגע. מה שהוא רואה עכשיו בסקרים זה אלקטורט מחאה. מרכיב הזמן, כפי שיתברר לו, הוא קריטי. אם היו בחירות עכשיו יש לו סיכוי להיות המפלגה הגדולה. בעוד שנה וחצי? שישאל את גנץ כמה מהירה הדרך למטה.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.02.25
