ביום שישי בבוקר עמדתי לצד רבים שעודדו את הרצים במרתון תל אביב. דבוקות של כוח רצון חלפו על פנינו, חלקן אוחזות בדגלי הלאום, מסייעות למתקשים ומביעות נחישות להשלים את המשימה. רוח ישראלית במיטבה.
אחרי שבוע שעמד בסימן הלוויותיהם של החטופים החללים, חווינו מראות של תקומה - כמו עדותו המצמררת של אלי שרעבי הגיבור ב"עובדה", שעליה העז השר ניר ברקת לומר שלא צפה בה משום ש"עסק בדברים חשובים יותר". כן, אנחנו נותרנו עם נתניהו וחבורתו. אלו האנשים שבידם מופקד ניהול המו"מ על גורל החטופים שנשארו בעזה, ועל חידוש המלחמה.
העיניים נשואות לאמריקה, שם באמת מתנהל המו"מ - אותה אמריקה שהנשיא שלה, הנערץ על-ידי חלק מהישראלים, מגרש בבושת פנים את נשיא אוקראינה מהבית הלבן. אנחנו צריכים לראות את זה, ולזכור: יבוא יום שהוא יגדף את נתניהו, כפי שכבר עשה זאת בעבר.
אבל כעת נדרשות הכרעות קשות. עד עכשיו קיבלנו את החטופים בתשלומים מטורפים, רק משום שנתניהו לא היה מוכן להסתכן בפירוק הממשלה. אבל כל מי שעיניים בראשו יודע מה צריך לעשות: הכול בתמורה לכל מי שנשארו בתופת של עזה. האם אפשר לצפות לכך מנבחרי הציבור שלנו? אני בספק: הם לא מכאן.
מנחם בגין היה ראש הממשלה הראשון שסיקרתי. מאז ועד היום, אף פעם לא צפיתי בהתנהלות כל כך מטורללת של לשכת ראש ממשלה כמו התנהלותה של לשכת נתניהו - החל מסדרת ההודעות הפומביות נגד צה"ל והשב"כ, דרך התלונות השגויות על אי-קבלת התחקירים של צה"ל ועד המתקפות נגד פרסומים עיתונאיים. מה זה אם לא הפקרות ואיבוד עשתונות.
את אלפי המילים שמתארות את תפקוד הצבא לפני ובמהלך 7 באוקטובר אפשר לסכם בצורה פשוטה: הכול קרה משום שלקינו בחטא היוהרה. העיוורון שאפיין את מקבלי ההחלטות בכל המערכות, ובראשן את מי שעמד בראשות הממשלה, הוא הסיבה העיקרית. וגם אם היו מעירים את נתניהו בלילה הנורא ההוא, למרות טענות תומכיו, התוצאה לא הייתה שונה.
ועכשיו הוא כבר ער. אין את מי להאשים. הוא אחראי.
שמעון שיפרצילום: טל שחר"6:29: הרגע שבו הזמן עצר מלכת", הוא ספר חדש בהוצאת "ידיעות אחרונות", אסופה של מחשבות פרי עטם של כותבות וכותבים מהטובים במקומותינו על "אירוע בסדר גודל אפי, תנ"כי, בלתי נתפס, ששינה את חיינו לנצח".
סיימתי לקרוא את הספר בנשימה עצורה, וקניתי עשרה עותקים לכל המשפחה ולחבריי.
צפיתי בריאיון עם אלי שרעבי, והתמלאתי זעם. העדות שלו לא השאירה אצלי מקום לספק כלפי מרצחי חמאס.
הנקמה בהם היא גם אופציה, חשבתי. ונזכרתי בשירת משה בספר דברים ל"ב: "אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם... הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו".
הם עברו כל גבול.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.03.25
