מן הראוי להחמיא לרמטכ"ל הרצי הלוי על שני דברים הנוגעים לתחקירים על מה שקרה ב-7 באוקטובר. הדבר הראשון הוא המאמץ הכן לקיים עשרות תחקירים ולהציג אותם לציבור בשקיפות מקסימלית. הדבר השני הוא היוזמה של הרמטכ"ל עוד לפני שנה למנות צוות בכיר, בראשות הרמטכ"ל לשעבר מופז, להוביל את התחקירים בצבא. החלטה ראויה זו של הרמטכ"ל סוכלה על-ידי הדרג הפוליטי, ולכן אין מקום לטענה הנשמעת כלפיו שביצוע התחקירים בפועל נעשה על-ידי קצינים הכפופים לו.
עוד נכון לטעון לזכותו של הלוי כי הוא, כמו שר הביטחון לשעבר גלנט, תומך בפומבי בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך הממשלה מתנגדת לכך מסיבות שקופות. ודבר אחרון בהקשר זה הוא התנגדותו הצודקת לבדיקת האירועים על-ידי משרד מבקר המדינה. המבקר, גם אם כוונותיו טהורות, וספק אם זה המצב, כשיר לבדוק את מידת קיום הנהלים. אין לו שום מסוגלות לבחון אירוע מורכב כמו מלחמה.
כיצד יכול היה לקרות מה שקרה. זו התבוננות פילוסופית בעיקרה והיא מחייבת העמקה בשני ממדים: הראשון הוא ממד הזמן. הממד השני והחשוב יותר הוא התרבות הארגונית
תחקיר של אירוע צבאי חייב לכלול שלושה רבדים: הראשון, בירור העובדות, מה בדיוק קרה. הרובד השני הוא להצביע על התקלות והשגיאות שגרמו במישרין לתוצאה הקשה. הרובד השלישי והחשוב ביותר הוא לנסות ולהסביר כיצד מה שקרה יכול היה לקרות. התחקירים שהצבא ביצע עונים היטב לרובד הראשון. נראה שאין כמעט חולק על כך שתיאור האירועים היה אכן גם מדויק וגם מפורט.
ברובד השני חסרים היבטים משמעותיים. כאשר מבצעים תחקיר העוסק בעשרות אירועים שקרו, לא מספיק לציין מה לא היה תקין בכל מקרה בנפרד אלא יש לחפש את הסיבה הקושרת ביניהם. נציג שתי דוגמאות. הראשונה, לרוב מוצבי צה"ל ורוב המחנות, לרבות המחנה של מפקדת האוגדה, פלשו המחבלים בקלות. הסיבה העיקרית לכך הייתה בנייה של מוצבים באופן שלא ניתן להגן עליהם. במקום שעמדות הלחימה ייבנו כהלכה, ממוגנות לחלוטין, לרבות נגד ירי תלול מסלול, נבנו העמדות כך שלא ניתן להימצא בהן בעת ירי הרקטות. כתוצאה מבנייה בלתי מקצועית זו נקבעה התרגולת ההרסנית ולפיה בשלב ירי התלול מסלול אמורים הלוחמים לא להימצא בעמדות אלא לרוץ למיגוניות. מציאות כזו מאפשרת לאויב להגיע למוצב מבלי שאיש יורה עליו בשלב שבו הוא חשוף ופגיע. בנייה בלתי מקצועית של מוצבים היא הסיבה העיקרית לתוצאה הקשה, והיא חשובה בהרבה מכל הסבר אחר.
הרמטכ״ל, רב-אלוף הרצי הלוי בשיח עם מפקדי צה״ל בה הוצגו התחקירים המערכתיים של אירועי השבעה באוקטובר
(צילום: דובר צה"ל )
דוגמה שנייה: ב-7 באוקטובר הצטלבו באופן קטלני שתי החלטות של צמרת הצבא. החלטה אחת הייתה להוציא לחופשה ("הדממה") בזמן סוכות כמעט את כל צה"ל: יחידות לוחמות, טייסות ומפקדות בכל הרמות. החלטה שנייה הייתה להותיר רמת כוננות מינימלית דווקא בשבוע הזה. מספיק שהיו מחליטים להשאיר בכוננות שמונה מסק"רים ולא שניים, ולהחזיק אותם בכוננות של 7 דקות ולא 30 דקות, וכל האירוע היה מסתיים באופן שונה לחלוטין. שתי הדוגמאות הללו מבליטות את היעדר הראייה ההוליסטית של בחינת הרובד השני העוסק כאמור בתקלות ובשגיאות.
צילום: עמית שעל, החברה להגנת הטבעהרובד השלישי אמור לעסוק בשאלה החשובה ביותר: כיצד יכול היה לקרות מה שקרה. זו התבוננות פילוסופית בעיקרה והיא מחייבת העמקה בשני ממדים: הראשון הוא ממד הזמן, מהם הדברים השליליים שהחלו להתפתח לפני שנים ואשר יצרו את התשתית לשגיאות הקונקרטיות של 7 באוקטובר. הממד השני והחשוב יותר הוא התרבות הארגונית. מתי, כיצד ובעקבות אילו החלטות או מחדלים נשחקו הערכים החשובים כמו משמעת מבצעית, אחריות מפקדים, מסירות למשימה (על חשבון לויאליות לרמות ממונות) ועוד.
רובד שלישי זה יכול להיבדק רק על-ידי גורמים עם אוטוריטה מקצועית ומוסרית ברמה הגבוהה ביותר, ומכאן שרק על-ידי ועדת חקירה ממלכתית.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.03.25
