כמה מילים לסיום המלחמה בצפון: לא כך דמיינו שיסתיים הפרק הארוך והמתיש של 17 חודשי עקירה ויותר משנה של מלחמה עצימה. "תמונת הניצחון" שהובטחה לנו ונשבענו כי אליה נשוב, הייתה אמורה להיראות אחרת.
זה קרוב לשנה וחצי שמאות אלפי תושבים בצפון נאלצו להסתגל לחיים תחת אש וסכנת חיים, או לחלופין רבבות מהם נעקרו מבתיהם ומהקהילות שלהם לתקופה נטולת כל מגבלת זמן ובחוסר ודאות מייסר. כשיצאו מפוני הצפון מבתיהם החזיקה אותם התקווה כי מה שהיה לא יהיה עוד. הם ישובו כאשר האויב מלבנון, שפתח להם את שערי הגיהניום, לא ייראה עוד ולא יוכל לשוב אל מוצבי ההזנקה שהקים מול בתי הילדים בקיבוץ משגב-עם ומנרה, וגני השעשועים בשתולה ואביבים. קיווינו כי אל היישובים שננטשו, יחזרו התושבים למציאות טובה יותר ולא אל מרחבים זרועי חורבן והרס תשתיות ורוח נכאים רצוצה.
לא כך דמיינו את יחסם של רבים מפקידי הממשלה, רוב שריה והעומד בראשה – יחס של ניכור, חוסר עניין וזלזול. בקרב מפקדי צה"ל והמערכת הביטחונית יש עוד כאלו המשוכנעים כי בדיבורים על "תחושת ביטחון" ישיבו את האמון בהם. הם גם לא מבינים כי עם תחושות בטן לא יחזירו את השקט וישכיחו את הדריכות מפני האיום שעמד לפתחינו במוכנות מלאה.
אנשי הצפון חושלו ועם חזרתם יהיו לאנשי ברזל של נחישות ואהבה וכמיהה לאדמה, לבית ולקהילות שעזבו. האחריות לעתידם חייבת להיות משותפת לכולנו ולא רק על כתפיהם. אך גם עליהם יש משא כבד ועל כל אזרח במדינה להעריך ולכבד זאת
בעוד בדרום רשלנות ואי-קריאת המפה הביטחונית הן שהובילו לטבח השטני, בצפון - הפקרת התושבים לנוכח הידיעה המלאה על מוכנות חיזבאללה לכיבוש הגליל חמורה אף יותר. מדינת ישראל עוד תידרש לחקור זאת ולא תוכל להתעלם מכך שגם אם כוונות חיזבאללה לא מומשו – עלינו לתקן את הכשלים גם אם לא הביאו לאסון ולקטל כפי שאירע בעוטף עזה.
אחרי 17 חודשים שבהם התרגלו עשרות אלפי תושבים לקבל מהמדינה כספים רבים כדי לכלכל עצמם הרחק מבתיהם, ברור לכול כי הכספים האלו לא העניקו חוסן ורוח. במשך יותר משנה, בפקודת קברניטי המדינה ומערכת הביטחון, הפקרנו את "המחרשה היהודית" שציווה עלינו טרומפלדור לעבד בתלם האחרון שננטש מפחד הרדואן. אחרי שהתנכרנו לצוואתו של אלתרמן "אין עם נסוג מחפירות חייו" – עכשיו הזמן לתקן.
לצד הציפייה כי בממשלה ובמערכות השלטון והבירוקרטיה במדינה יגלו חמלה ויתאמצו באמת לגלות עניין והבנה לגודל השליחות והמחויבות הלאומית לפיתוח הצפון –בשובנו הביתה או לשגרה – עלינו האזרחים לדרוש מעתה אף יותר מעצמנו. כמה דברים אליכם: בני ההתיישבות החלוצית, השבים ל-42 יישובי הצפון העזובים. אתם מכוננים ביניכם ברית חדשה. ברית של גיבורים ששבים אל הספר, לאחוז מחדש במחרשה ובפיתוח הארץ ובוחרים להתמודד עם האתגרים. אתם לא מתייאשים מהמציאות, אלא אוחזים בתקווה חדשה להפרחת השממה.
בעת הזאת עלינו לכונן גם ברית חדשה עם צבא ההגנה לישראל, שנפרס ברצועת ביטחון חדשה וצרה מעבר לגבול, ולפי דברי ראשיו שינה את אסטרטגיית "הקונספציה", שכשלה. אנחנו נדרשים לשוב ולהאמין בהם ובנחישותם, אך לרגע לא להירדם בשמירה. האויב שביקש להשמיד ולהרוג לא שינה את עמדותיו, גם אם נחלש משמעותית ונפגע אנושות, הודות לרוח הלחימה של לוחמינו בצבא. צה"ל וההתיישבות צריכים מעתה לכרות ברית המכירה בכך שבצבא יידרשו להגיב באגרוף נחוש לכל ניסיון של חיזבאללה לשקם את עצמו. מהלומות כאלו עלולות להביא לאירועי הסלמה ולמתיחות ביטחונית, אך מעתה ניתן לצבא את הגיבוי המלא לפעול ומיד, ולהדוף כל פני רעה. לא עוד תירוצי דחייה כמו "עכשיו זה לא הזמן כי החגים וחופשת הקיץ" וכדומה – את הביטחון שלנו נדרשים בצבא לשמר 24/7 בלי שיקולים אחרים.
אנשי הצפון חושלו ועם חזרתם יהיו לאנשי ברזל של נחישות ואהבה וכמיהה לאדמה, לבית ולקהילות שעזבו. האחריות לעתידם חייבת להיות משותפת לכולנו ולא רק על כתפיהם. אך גם עליהם יש משא כבד ועל כל אזרח במדינה להעריך ולכבד זאת.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.03.25
