ישראל לא הפרה שום הסכם עם חמאס, כפי שטענו, וחזרו וטענו, פרשנים רבים. משום שעם חמאס יש, לכל היותר, הסכמה זמנית, טקטית, לצורך השגת מטרה ספציפית. כאשר שודד נכנס לבית, רוצח בני משפחה ומחזיק באחרים כבני ערובה, מותר להגיע איתו ל"הסכם" שיאפשר שחרור מלא או חלקי של בני הערובה. אבל אין חובה לכבד הסכם עם רוצח שמצהיר בקולי קולות שהוא מתכוון לחזור למקום הפשע ולהמשיך ברציחות ובחטיפות.
הכותרת
המשמעויות של עצירת הסיוע ההומניטרי לעזה
27:08
הרוצח, במקרה שלנו, עדיין מחזיק בני ערובה. אלה הקלפים החזקים ביותר שיש לו. הוא גם מחזיק תחת חסותו קרוב לשני מיליון בני אדם, שהם גם בני ערובה של כת הטרור ששולטת ברצועה, והם גם תומכים – רובם, לא כולם – באותה כת רוצחים. עם התסבוכת הזאת צריכה ישראל להתמודד. והמטרה שלה כפולה. גם להביס, ככל האפשר, את כת הרוצחים, גם לשחרר את החטופים, וגם לפגוע, פחות ככל האפשר, באלה שאינם מסייעים לחבורת הרוצחים.
על הרקע הזה, צריך לשאול האם הצעדים שעליהם החליט קבינט המלחמה, ובראשם הסגר, שווים את הנייר שעליו הם כתובים. התשובה היא לא. לא רבתי. משום שלמרות הקונספציה שהובילה אותנו לאסון 7 באוקטובר, ולמרות שעברו מאז 515 יום, אנחנו שבויים בקונספציה לא פחות גרועה. זו הקונספציה שלפיה לישראל יש אחריות בלעדית על הרצועה. לא לחמאס. לא למצרים. לא לקהילה הערבית ולא הבינלאומית. רק לישראל. שנים הם משגרים רקטות, ולפי הקונספציה ישראל חייבת לספק חשמל ליצרני הרקטות.
לפי הקונספציה – ישראל נושאת באחריות
וישראל אכן מאפשרת סיוע הומניטרי ללא הגבלה. ולכן, בניגוד לכל האגדות והעלילות – לא היה רעב ולא הרעבה ובוודאי לא ג'נוסייד. אבל היו אינספור פרסומים שזה בדיוק מה שישראל עושה. משום שלפי הקונספציה – ישראל נושאת באחריות. אחת התוצאות היא שעריצי הרצועה, גם לאחר ההתקפה הרצחנית שלהם, זכו לאספקה אדירה של דלק ומזון. יש להם מספיק לכלל האוכלוסייה לחודשים קדימה. ולמען עצמם – אספקה לשנים. הרצועה לא תהפוך למצדה.
מה כן יעשה הסגר? בדיוק את מה שחמאס רוצה. משום שחמאס חושב אסטרטגית. הוא רצה להעלות את מפלס השנאה לישראל וליהודים. "אנחנו בשיא חסר תקדים של אנטישמיות", אמר השבוע ג'ונתן גרינבלט, נשיא הליגה נגד השמצה. בוודאי. בקמפוסים חוזרים ועולים מופעי השנאה ליהודים, על-ידי מרצים וסטודנטים, והחרם הסמוי והגלוי על ישראל מתרחב, למרות הצווים הנשיאותיים של טראמפ למאבק באנטישמיות. הכרזה על סגר מספקת לחמאס בדיוק את מה שהוא רוצה.
ישראל, גם בלי כיבוש, הצליחה לתמרן את עצמה למצב שבו היא זו שנושאת באחריות. זה מחדל של לפני ואחרי 7 באוקטובר. כך שאין רעב ברצועה. אבל יש תעמולה על רעב
כך שאנחנו בתוך אבסורד. אין בתולדות העימותים, וגם לא בדין הבינלאומי, חובה של מדינה מותקפת לספק מזון, חשמל ואמצעי שיקום לישות התוקפת. אלא אם כן המדינה המותקפת הופכת לישות כובשת. אבל ישראל, גם בלי כיבוש, הצליחה לתמרן את עצמה למצב שבו היא זו שנושאת באחריות. זה מחדל של לפני ואחרי 7 באוקטובר. כך שאין רעב ברצועה. אבל יש תעמולה על רעב. ועכשיו תהיה יותר. משום שסגר הוא דלק למדורת השנאה. חמאס יביים ילדים רעבים. BBC ,CNN, אל-ג'זירה ו"הניו יורק טיימס" יעוטו עליהם מכל כיוון כדי להפיץ את הבדותה על "ג'נוסייד" ו"הרעבה". ובמילים פשוטות וברורות: הסגר שהוכרז על-ידי ישראל לא פוגע בחמאס. הוא משרת את חמאס. ואם בשבועות הקרובים יתחדשו ההפצצות, ושוב נחזה בתמונות מרהיבות של בניינים מתמוטטים – וחפים מפשע נהרגים - חמאס ישלח פרחים.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזינכון, יש שינוי. יש ממשל חדש ותומך בארה"ב. אבל אין ממשל חדש ברוב האליטות הפוליטיות, האקדמיות, התקשורתיות והתרבותיות ברוב מוקדי הכוח בעולם. חמאס פועל לטווח הארוך. בניגוד לפרשנים, גם בישראל, יורשה לי לטעון שחמאס לא רק מרוצה מהצעדים של ישראל, שבטווח הארוך יפגעו רק בה, אלא שגם חידוש הלחימה לא מטריד אותו. מה בדיוק תעשה ישראל שעדיין לא עשתה? איזה שפן יש לנתניהו בכיס? הרי ב-7 בפברואר אשתקד אמר לנו "המנהיג העליון", כהגדרתו של ניר ברקת את נתניהו, ש"הניצחון המוחלט במרחק נגיעה". אחרי חודשיים הוא אמר ש"אנחנו כפסע מהניצחון". אז מה עכשיו? עוד סגר? עוד הפצצות? זו האיוולת הישראלית, שמתעקשת להתעלם ממה שאלברט איינשטיין אמר: "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת".
את חמאס צריך להשמיד. חובה להשמיד. ואם יש משהו מתסכל בממשלה הנוכחית הוא נעוץ בכך שהיא עושה כל צעד אפשרי כדי למנוע או לעכב את השמדת חמאס. העובדה שחלק מהחטופים עדיין במנהרות, נמקים אבל חיים, פוגעת ביכולת הפעולה של ישראל. אז שחררו אותם. כן, גם במחיר גבוה. לא כדי להעניק פרס לחמאס. להפך. כדי שסוף כל סוף אפשר יהיה להסיר את המכשול שמונע את הפגיעה הרצינית יותר בחמאס.
