זה היה סידור מצוין. בזה אחר זה מתפרסמים תחקירים של צה"ל, ואתמול תחקיר שב"כ. לכל התחקירים יש מכנה משותף מובהק. בכולם יש לקיחת אחריות. לא טיוח. לא מסמוס. אנחנו אשמים, אומרים קצינים בכירים, כולל הרמטכ"ל. אחדים כבר התפטרו. היום זה יהיה הרמטכ"ל, הרצי הלוי, שההתפטרות שלו נכנסת לפועל. משום שכך פועלים אנשים שלוקחים אחריות.
זה היה סידור מצוין, משום שהתקשורת עוסקת ללא הפסקה בתחקירים. מה קרה בנחל עוז ומה קרה בכפר עזה ומה קרה במוצב ההוא, ומה היה באותו לילה. ומי לא משתתף בחגיגה? ומי משקיף מהצד? האיש שנושא באחריות העליונה. שקבע את האסטרטגיה, שקבע שחמאס הוא נכס, שהתעלם בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר מכל פעמוני האזהרה. הוא לא במשחק. ישחקו הנערים לפניו.
"קיים חשש שראש הממשלה יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על-פי האינטרס הלאומי". אלה המילים של אחד, בנימין נתניהו. אמר ולא ידע מה אמר. זה לא ברור שהיה חשש כזה בעניינו של אהוד אולמרט, שאליו כיוון נתניהו. אבל זה ברור שרוב הציבור חושש, מאוד חושש, שזה בדיוק מה שנתניהו עושה. הוא דואג להישרדות הפוליטית שלו. והוא המשיך להטיח באולמרט: "אינך מגלה אחריות, כי אינך מוכן לשלם שום מחיר". כל מילה. בתנאי שנתניהו יביט במראה.
ראש השב"כ לא הסתפק אתמול בשגרת התחקירים שכבר פורסמו, של לקיחת אחריות. כנראה נמאס לו מהמשחק של האיש שמתנער מאחריות. הוא הפנה אצבע מאשימה גם לדרג המדיני. לא שהיינו זקוקים לתזכורת הזאת, אבל יש משמעות אחרת כאשר זה לא רק סקר, אלה לא רק עיתונאים, ולא רק אנשי אופוזיציה. הפעם מדובר בראש השב"כ, שנמאס לו להיות שק החבטות של נתניהו. הרי "סביבתו" של נתניהו, כלומר נתניהו, נמצאת במסע הסתה כבר יותר מדי זמן. ייתכן שרונן בר שבר את כללי המשחק. אבל לא הייתה לו ברירה. הרי זה היה נתניהו שהאיץ בו, מהר-מהר, להציג את התחקירים. זה לא שהתחקירים הללו עניינו אותו. ההתנערות מאחריות עניינה אותו. קבלת אחריות של קודקודים אחרים המריצה אותו. אז בבקשה. אם כבר עושים תחקיר – אז צריך לומר את האמת וכל האמת. נתניהו גיבש מדיניות. נתניהו התעלם מאזהרות. נתניהו התעקש על מימון וטיפוח חמאס. אז הוא נושא באחריות. זו לא דעה. זו עובדה.
נתניהו חכם על אחרים. הרי הוא אבי הקונספציה שכשלה. אז יש עוד אחת: דין אחד לכולם, דין הפוך לעצמי
ובאותו זמן, שבו הוא מאיץ בכל האחרים להציג תחקירים, הוא מעניק לעצמו פטור מהתחקיר העיקרי. הרי הוא זה שממש לא מזמן, על רקע פרשת הרוגלות, דרש ועדת חקירה ממלכתית. רק ממלכתית. לא שום דבר אחר. חכם על אחרים. הרי הוא אבי הקונספציה שכשלה. אז יש עוד אחת: דין אחד לכולם, דין הפוך לעצמי.
בימים רגילים זו סמכות הממשלה לפטר את ראש השב"כ. אבל אלה לא ימים רגילים. הרי ההסתה נגד בר הולכת ומתחזקת, בגלל "קטארגייט". לא הייתה שם בגידה. ממש לא. אבל ממה שכבר ידוע – מדובר בפשיטת רגל. איך היינו מגיבים לו היינו מגלים שגורמים שקשורים לקטאר הם יועצים בכירים בלשכתו של ראש ממשלת בריטניה. היינו מרעישים עולמות. ואצלנו – המקורבים ביותר לנתניהו היו מקורבים, כך החשיפות, גם לקטאר. וזו קטאר שהיא המעוז של האחים המוסלמים, שמממנת את הקמפיינים הארסיים ביותר נגד ישראל, שגם מדינות ערביות מתעבות אותה. אבל היא שלחה זרועות ללשכת נתניהו.
אין גבול, פשוט אין, להתנערות של נתניהו מכל אחריות. כך שצריך לשים גבול. זה לא שרונן בר רצה את העימות הזה. זה נתניהו שמשסה את חסידיו בכל ראשי מערכות הביטחון. הוא הממונה עליהן. הוא המפקד העליון. הוא אמור להגן על הצבא, השב"כ והמוסד. אבל איך הוא אמר, וצדק כשאמר: "קיים חשש שראש הממשלה יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על-פי האינטרס הלאומי". הלוואי שזה היה רק חשש.
