החזירו אותם לעיר, הבטיחו להם שמערכת החינוך מוכנה לקראתם, אם רק ישובו באמצע שנת הלימודים לבית שממנו פונו לפני קרוב לשנה וחצי. כעת הם מגלים כי אין להם מעון לשלוח אליו את ילדיהם.
יותר ממאה משפחות בקריית שמונה ששבו לעיר עם תום הפינוי מחכות, זה השבוע השלישי, ב"רשימת המתנה" ארוכה, בתקווה כי יימצא לילדיהם שעד גיל 3 מקום במעונות היום שנפתחו בעיר. המעונות אמנם נפתחו, אך בשל מצוקת כוח אדם אין בהם מטפלות שישמרו על הילדים.
"תלשתי את הבן שלי מהמסגרת בנתניה וחזרנו לעיר, בידיעה שהוא יקבל מענה, אבל זו לא המציאות שמצאנו פה", מספרת חן סיטון, אם לשניים. לפני שבועיים נולד בנה הצעיר וכעת היא נדרשת לתמרן בין הטיפול בתינוק הרך לבכור בן השנה שזקוק לחברה ולמסגרת: "הוא לא מוצא את עצמו ומסתובב כל היום בבית ורוצה חברים. בכל המעונות שנפתחו בעיר אומרים כי אין בהם מקום וברשימת ההמתנה לפניי יש כבר לפחות שמונה הורים שמחכים למקום במעון", מתארת סיטון.
לדבריה, "אני מוכנה כבר להתפשר מרוב ייאוש ולהכניס את הבן שלי לכל מעון – העיקר שיזכה שוב למסגרת חינוכית". גם בקיבוצי הסביבה לא נותרו מקומות במעונות הפרטיים, שנתפסו כבר בתחילת השנה.
נופר אלון, אמו של ארי, בן שנה וחצי, נמצאת איתו בבית מזה שלושה חודשים וממתינה למעון עבורו בקריית שמונה: "הכריחו אותנו לחזור לעיר כי סגרו לנו כבר בינואר את המעון למפונים בהרצליה, ומאז נרשמנו לכל המעונות, אבל בכולם אין מקום. בשבוע הראשון הוא הגיע למעון, אבל המנהלת הודיעה כי לצערה היא לא יכולה לקבל מעבר לעשרה תינוקות כי אין לה מטפלות".
אלון מנסה להבין, ולא מצליחה. "למה הממשלה התעקשה להחזיר אותנו הביתה ולהכריז על חזרה לשגרה, כשאין לנו לאיפה לשלוח את הילדים בבוקר? מבחינת מקומות העבודה שלנו, חזרנו לשגרה והפינוי נגמר. אבל החיים לא חזרו פה לעיר ואף אחד לא יכול יותר להכיל את המציאות הזאת. אנחנו דורשים פתרון".
שירה ססי, אם לשלושה ילדים, הקטן בהם בן שנה, מוסיפה כי היעדר הפתרונות לתינוקות בעיר מעצים את התסכול, ומחזיר את תחושות אי-הוודאות ששררה בחייהם במשך מעל לשנה: "חזרתי בלית ברירה לעיר מתה. אין לי את אפשרות להתחיל לשקם את הבית, לחפש עבודה, לנהל שגרה. מעט העסקים שחזרו נסגרים אחר הצהריים. בכיתה של הבן שלי לומדים רק שמונה תלמידים. חשבנו שנחזור הביתה וחוסר הוודאות מאחורינו, אבל אני עדיין לא יודעת מתי הבן יחזור למעון ומתי אוכל לחזור למציאות שבה חיינו".
בעיריית קריית שמונה מסבירים כי הם לא מסוגלים לתת מענה למציאות שבה המדינה החליטה להאריך את תשלומי האבטלה למפונים עד לחודש מאי, והמטפלות שעבדו במעונות עד אוקטובר 23' לא רוצות לחזור לעבוד. למעשה, המדינה עצרה בסוף פברואר את כל מענקי עידוד העבודה שנתנה למפונים שהמשיכו להתפרנס, למרות הפינוי. את המענקים למי שלא עובד — השאירה עד סוף מאי. גם בסוף מאי, לסיפור אין בינתיים סוף טוב: כשמענקי האבטלה יסתיימו, ימצאו את עצמם רבים ללא פרנסה, כי עסקים רבים בעיר לא חזרו לעבוד.
"חסרות לנו כ-50 מטפלות במעונות ואנחנו מתקשים מאוד לגייס כוח אדם ולמלא את השורות", אומרת אסנת רסקין, מנהלת אגף החינוך. לדבריה, במעונות הוציאו פרסומים בכל יישובי הסביבה בחיפוש אחר מטפלות ומוכנים אף לממן הסעות ותנאים משופרים, אך לא הייתה כמעט היענות לכך. "האויב הגדול שלנו הוא החל"ת, כי הוא מייצר חוסר כדאיות לצאת ולעבוד עד חודש מאי. על המדינה להכיר בעבודה במעונות כמועדפת לחיילים וחיילות משוחררים. המדינה החזירה את התושבים, בלי באמת לתת לנו את הכלים".
ממטה תנופה לצפון נמסר כי “אנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם הרשות המקומית למציאת פתרון מיידי. בין השאר אנו מקדמים החלטת ממשלה לתמיכה ועידוד כלכלת הצפון, שתתן מענה גם לסוגיה זו. במקביל, רתמנו את שירות התעסוקה למשימה, וביחד הצלחנו לגייס 11 סייעות לעבודה במעונות”.
