"אריאל היה ילד מתנה, עילוי", מספר בכאב גרשון בוטראשווילי, אביו של סמ"ר אריאל בראל (בוטראשווילי) מאשדוד שנהרג בהתנגשות עם משאית בכביש 465 סמוך לבית אריה לפני כשבוע וחצי: "כבר בגיל 16 הוא העסיק עובדים. החברים שלו לא הפסיקו לבכות כשהם שמעו מה קרה. כולם אמרו לי, 'הבן שלך הרים אותנו מהקרשים לגבהים'. הוא היה ילד שמח, ילד של חברים, דעתן גדול".
אריאל הוא אחד מני רבים שאיבדו את חייהם על הכביש בשנה האחרונה. מאז תחילת 2025, 94 בני אדם נהרגו בדרכים. האחרון שבהם נהרג הבוקר באילת, בתאונה במעורבות שני כלי רכב פרטיים בכביש 90, המוביל לחופיה הדרומיים של העיר.
מדובר בזינוק של 19 אחוז במספר ההרוגים לעומת התקופה המקביל בשנה שעברה, שהייתה בסופו של דבר לשנה הקטלנית ביותר מאז 2006. נכון להבוקר (חמישי), הרבעון הראשון של השנה הנוכחית היה הגרוע ביותר מכל מקביליו זה למעלה מעשור לפחות.
חן אוחיון, אימו של ניבי אוחיון ז"ל, ומסע האופנועים לזכרו
(צילום: ישראל מושקוביץ)
לפי נתוני הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), 23 מתוך ההרוגים היו רוכבי אופנוע וקטנוע, 30 היו ברכבים פרטיים, 26 הולכי רגל והשאר בכלי רכב אחרים. 14 מתוכם היו נהגים צעירים, כמו אריאל.
ביום התאונה, גרשון סיפר שבנו נסע להפקיד את הנשק, משום שהיה משרת במתכונת של "שבוע-שבוע": "הוא נסע לבסיס, וחבר שלו היה אמור לנסוע יחד איתו. אריאל אמר לו, 'חבל שתבוא איתי. תביא לי את הנשק שלך ואני אפקיד בשבילך'. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הוא היה נוסע איתו. אותו החבר הגיע אליי ואמר: 'הבן שלך הציל אותי'. איבדנו פרח, יהלום. סך הכול בן 21 וארבעה חודשים". אריאל, שהיה הקטן מהבנים, הותיר אחריו שני אחים ושלוש אחיות.
על התאונה עצמה סיפר גרשון: "אנחנו עוד לא יודעים לגמרי מה קרה שם, זה בחקירה. בלוויה אמרתי: 'כל הדרכים בחזקת סכנה'. אנחנו צריכים תמיד לבקש שהנסיעות שלנו יהיו לשלום ושנחזור לשלום. שאף אחד לא יגיד 'אני נולדתי נהג, לי זה לא יקרה'. גם הבן שלי היה נהג מומחה, הוא היה נוהג על האמר. מספיק שמשהו בצד השני עושה טעות ושום מקצועיות לא תעזור לך".
"אנחנו אנשי אמונה", סיכם גרשון בעצב: "אני רב קהילה 30 שנה ותמיד הייתי בצד השני - של 'הלחזק'. הייתי אומר לכולם 'תחבקו את השנים היפות שהוא היה איתכם'. זה לא חוכמה להטיף לאחרים, כשזה נופל אצלך אתה מבין שזה מה שיש. אנחנו נחבק את השנים היפות וננציח אותו. זה מה שנשאר לנו. הוא לא רוצה שאנחנו נבכה. הוא רוצה שנשמח. רק לפני חודש עשינו שיחה והוא זרק בדרך אגב, 'אמא, אצלי בלוויה אף אחד לא בוכה. רק צוחק'".
גם ניבי אוחיון, בן 22 מעפולה, נהרג בתאונה בטרם עת ואימו חן לא מוצאת מנוח מהאסון הנורא שפקד אותם רק לפני כמה ימים. "איבדתי את בני הבכור על כלום. בשעה 14:40 בצהריים תליתי כביסה, ופתאום ראיתי אמבולנס בכביש שלנו. חשבתי שהגיע למשפחת של שכנים קשישים. נכנסתי לבית ואז ראיתי במצלמה שלנו שוטר ועוד שני אנשים. הם שאלו בפעמון אם זו - 'משפחת אוחיון?' ומיד שאלתי 'מה קרה לניבי'?".
היא סיפרה כי "הם שאלו אותי איפה בעלי ועניתי שהוא בעבודה, אבל מהפרצוף של השוטר מיד הבנתי שניבי נהרג. הוא ביקש סליחה ואמר לי, 'משתתפים בצערכם'. אז, הוא סיפר שניבי נהרג בתאונת אופנוע קטלנית".
היא התבוננה בעיניים גדולות בתמונת הענק של בנה הבכור וסיפרה בבכי: "ניבי הוא הבן הבכור שלנו, ילד טוב, מלאך שקט, לא עושה שטויות. הוא חלם להיות גיימר, יוטיובר. הוא ישב שעות במשך על המחשב כל יום, ממש גאון מחשבים. לפני חמישה חודשים הוא רצה אופנוע וכל הזמן מאז ישבתי עליו. אמרתי לו, 'תיפטר מהאופנוע הזה'. הוא כל כך אהב אותו, ובסוף מת ביחד איתו. חלמתי שניבי יינשא ושאני אהפוך לסבתא - והאופנוע הרס לנו את החיים. אני קוראת לכל אחד להתרחק מהכלי המסוכן הזה, כדי לא לצער אף משפחה, אף אמא".
המשפחה לא קיבלה את נסיבות התאונה שהוצגו לה מטעם המשטרה: "ניבי יצא ב-5:15 בבוקר לידידה בתל אביב. אמרו לנו שהוא נתקע בתחנת אוטובוס בכביש 2 - אבל בתחושתי ניבי נדרס!" קבעה חן. "האופנוע שלם והקסדה שלמה. קורה כאן משהו ואני לא מבין מה, איך יכול להיות שאין טיפת דם על הקסדה והאופנוע שלם?" הוסיף בכעס שרון, אביו של ניבי. מאז האסון מלווה אגף הרווחה בעיריית עפולה את המשפחה השכולה.
אלא שהאסון הכבד יכול להגיע לכל משפחה, בכל גיל. רדואן סואעד מהיישוב חמירה שבצפון, היה בן 44 כשנהרג בתאונת דרכים לפני כשבוע. אחיו פארס סואעד סיפר עליו: "אסון מזעזע נפל עלינו. הוא היה קשור מאוד לבני משפחתו ועשה את הכל בשבילם. אדם נורמטיבי וישר, שכולם אהבו אותו. כל היישוב היו עצובים על האובדן הקשה. הילדים שלו עדיין, הצעירים שבהם קטנים, עדיין מקווים שהוא יחזור".
על התאונה מספר פארס: "הוא נהג ברכב כשקרתה התאונה, התנגשות בין שני כלי רכב. הוא היה בדרך חזרה מטיפול רפואי. רדואן עבד אצלי בבית העסק שלי כמלגזן. הוא היה עובד ביושר כמו שהיה מתנהג עם אחרים בכבוד. הכאב עמוק. מקווה שנראה ירידה באחוז התאונות", ציין. "להיות משפחה שכולה זו הרגשה הכי עצובה בעולם. אנחנו לא מאחלים לאף משפחה לעבור את מה שעברנו". רדואן הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, בני 15, 14, 3.5 ו-2.5.
ובכל זאת, למרות שעוד ועוד הרוגים מתווספים לרשימת המתים בתאונות דרכים כל שנה, בינתיים משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אינו עושה פעולה משמעותית כדי לעצור את המגמה השלילית שממשיכה להשתולל ולגבות עוד ועוד חיים בכבישים.
בנובמבר האחרון הבטיחו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב "ועדת שרים" מיוחדת לנושא, אך היא עדיין לא התכנסה אף לא פעם אחת. במשרד התחבורה טענו כי היא צפויה להתכנס לראשונה בשבוע הבא - אולם תאריך זה נדחה שוב ושוב מאז ההכרזה וייתכן מאוד שיידחה שוב. יש להם זמן.
