"הממשלה הזו מסוכנת לעם ישראל", אמר אתמול, בהפגנה שנערכה בירושלים, ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן, וקרא לאופוזיציה "לקחת את ההובלה". ובכן, לא ברור לאיזו אופוזיציה כיוון ארגמן את דבריו, ועוד פחות ברורה הקריאה לקחת הובלה. מה שכן ברור, או לפחות קצת יותר ברור, שזו ההזדמנות של ארגמן לקחת את ההובלה. "אם ראש הממשלה יפעל בניגוד לחוק", הוא אמר רק לפני כמה ימים, "אומר כל מה שאני יודע". ניסוח מוצלח? לא ממש.
אפשר היה לנסח את המסר הזה טוב יותר, אבל זה מה שיצא. ואחר כך קרו שני דברים: ראש הממשלה הודיע על כוונתו לפטר את ראש השב"כ הנוכחי, רונן בר וארגמן זומן לחקירה. מה שעוד קורה הוא שהממשלה, על-פי הפרסומים, מתכוונת לדון היום בפיטוריו של בר וביום ראשון לטפל ביועמ"שית, גלי בהרב-מיארה. וכל זה אומר שזה בדיוק הזמן הנכון לארגמן לפתוח את הפה ולומר כל מה שהוא יודע.
נכון, הוא יכול לחכות שיוזמן לחקירה במשטרה ואז לעשות את זה, רק שחבל על הזמן. מה עוד שכל ההודעה, שירדה מלשכת המפכ"ל דני לוי, עוד יכולה להתברר כבלון ניסוי ותו לא. הופרח בטעות, שלא לומר בטיפשות, ועכשיו אפשר רק לקוות שכולנו נשכח. וכך יעברו ימים, אם לא שבועות, עד שזה יקרה. או שלא. ובינתיים, לידיעת החבר ארגמן, קורים דברים רעים. האופוזיציה לא תיקח שום הובלה ואנחנו ברגע האמת. אין זמן. ובכלל, כשאומרים אם, אז – זה עלול להישמע כמו איום. כשמדברים זה נשמע כמו דמוקרטיה.
יישמע כמו דמוקרטיה גם אם אלי פלדשטיין, דובר ראש הממשלה לענייני צבא - נשמע כמו בדיחה, אבל זה לא – יחליט לדבר. ממילא נזרק לכלבים עם כל הממבו-ג'מבו איזה בחור נפלא הוא ואיזה פטריוט אמיתי
יישמע כמו דמוקרטיה גם אם אלי פלדשטיין, דובר ראש הממשלה לענייני צבא - נשמע כמו בדיחה, אבל זה לא – יחליט לדבר. ממילא נזרק לכלבים עם כל הממבו-ג'מבו איזה בחור נפלא הוא ואיזה פטריוט אמיתי. להתחיל בהסבר שיפרום את החידה הענקית של היומיים האחרונים: מי שילם את שכרו. קטאר מסרה לג'יי פוטליק? פוטליק כדרר לגיל בירגר? גיל בירגר העביר לפלדשטיין? יונתן אוריך עזר לבשל את הגול? ואחרי שכל זה יובהר, מבחינתנו בליווי הנאמן של עורך הדין שלו עודד סבוראי, שיספר לנו איך בדיוק עובדת הכוורת הזו.
הדמוקרטיה אוהבת דיבורים
בכלל, הדמוקרטיה שכולם מדברים בשמה בשבועות האחרונים, דווקא אוהבת כשמדברים. למשל, משפחות החטופים שעדיין שומרות על שתיקה. זה לא עניין של שמאל וימין. לא בהכרח על כל פנים, וזה לא תמיד נעים לשמוע, אבל לפחות אנחנו לא הולכים לאיבוד בתוך מציאות שקרית ומתעתעת. כך למשל כשיניב עשור, מפקד פיקוד הדרום הנכנס, אמר קודם מיטוט חמאס ואחר כך שחרור החטופים. אנחנו יודעים שאין חיה כזו ביחד, גם מיטוט וגם שחרור, ועכשיו אנחנו יודעים שגם עשור יודע את זה.
אריאלה רינגל הופמןללא קרדיטזה נוגע גם לאלה שהצביעו בעד התקציב השערורייתי, הכי שערורייתי, מביש ומושחת שהיה כאן, ועוד יותר לאלו שגרפו את המיליונים. שאורית סטרוק תתכבד ותגלה לנו לאן הולכים מאות המיליונים שקיבלה. מה זה כמעט חצי מיליארד שקלים לחינוך התיישבותי? מה זה בכלל חינוך התיישבותי, לומדים איך צומח העץ ומתי העגבנייה מניבה פרי? ומה זה 150 מיליון לתרבות יהודית? מה ולמי? ומה זה, בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, הנדבן הידוע על חשבון כולנו, 93 מיליונים שהועברו ל"פעילות מטה"? איזה מטה? מטה אהרון? מטה הקסמים?
איך, מתי ומניין תבוא קרן האור הנכספת לגרש את החשיכה שנפלה עלינו אם מי שיכול לדבר לא ידבר? ובראש ובראשונה, עם כל אי-הנעימות הכרוכה בדבר, ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן, שיודע היטב כמו כולנו שאפשר להציב שורה בלתי נגמרת של שאלות לשר האוצר ששמע מספיק את החטופים, לשרה סטרוק שואבת המיליונים, לפלדשטיין שכנראה עוד לא לגמרי הבין מה נסגר סביבו – אבל הסיכוי האמיתי להאיר את עינינו מצוי בידיים שלו.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.03.25
