תחזיות קודרות וזיהוי תהליכים היסטוריים וסוציולוגיים הם לעיתים איומים מזרי אימה. "אני לא מפלצת", הסביר הג'וקר למנהיגי הפשע של גות'אם ב"אביר האפל". "אני פשוט יותר חכם מהממוצע". באטמן וכאוס עתידים לזרוע מוות והרס, הוא חזה בעגמומיות, כאילו לא הוא מתזמר את מלחמת הכל בכל.
האנשים שיזמו את מה שהם עצמם כינו כבר בשנות ה-90 "מהפכה" הוזהרו בידי עמיתיהם בארץ ובעולם שהם מערערים מושכלות יסוד בדמוקרטיה ומובילים לחוסר יציבות משטרית. כעת, לאחר עשרות שנות דה-לגיטימציה שיטתית של המוסדות הנבחרים, הכנסת והממשלה, הם מתבוננים על המציאות מבחוץ, ומביעים חשש ממלחמת אזרחים.
הרקע ל"מהפכה המשפטית" היה התחייבות שהופרה לכתיבת חוקה. על סמך מגילת העצמאות נבחרה אסיפה מכוננת, ונקבע שלא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 היא תקבל חוקה. ואולם הקואליציה בראשות בן-גוריון החליטה, לקול מחאותיה של תנועת החרות, שהאסיפה שנבחרה לשם כינון חוקה תשלוט בעצמה כבית מחוקקים. כמה שנים אחר כך קיבלה הקואליציה החלטה לסדר היום, שלפיה הכנסת תכין חוקי יסוד שיאוגדו ברבות הזמן לחוקה, אך איש לא טען שחוקי היסוד שהתקבלו כך מהווים חוקה ממועד חקיקתם.
בשנות ה-90 באו אנשים מחוכמים וקבעו שבהחלטה ההיא, לא בחוק וללא מקור סמכות, מינתה הכנסת את עצמה כאסיפה מכוננת מתמדת, המתקינה חוקה ומחוקקת חוקים הכפופים לה באותה פרוצדורה, באותו רוב, וללא מגבלת זמן. למעגליות הלוגית הזאת לא היה, לא ביום קביעתה ולא עד עצם היום הזה, אח ורע, במדינות דמוקרטיות ובלתי דמוקרטיות כאחד. נקבע אפוא שחוק יסוד שמתקבל ברוב כלשהו עשוי לשמש בהמשך בסיס לפסילת כל חוק על ידי כל בעל סמכות שיפוטית, מגדול ועד קטון. אמנם אין מסמך המעניק לבתי משפט סמכות לפסילת חוקים, אך מעצם קיומה של חקיקה מרובדת משתמע שהרובד הבכיר גובר על הזוטר, וביצוע תפקיד שיפוטי מחייב להצהיר על הסתירה.
מי שרשאי לייצר, ללא מגבלת זמן, טקסט ראשוני הגובר על כל טקסט אחר איננו נקרא שופט, אלא שליט. לא בכדי, אין אף מדינה המכונה דמוקרטית שזאת תורת המשפט שלה
ב-2022 הסתמכו השופטים על האבסורד שבמצב המשפטי שהם עצמם יצרו כדי לסגור את מעגל החשיבה ולומר "הרי לא הגיוני, שאותו גוף יכתוב חוקה וחוק באותו הליך ללא מגבלות. ואם כך, אנחנו רשאים לפסול גם אקטים של האסיפה המכוננת, זאת שהטענה לדבר קיומה העניק לנו את סמכות הביקורת השיפוטית". ב-2024 המהלך הושלם: בית המשפט הכריז שהוא עומד גם מעל לאסיפה המכוננת, על סמך עקרונות יסוד שהוא רשאי לנסח בעצמו בכל עת. כך פסק הגוף שהמשיך להיקרא "בית משפט" לשמש גוף שיפוטי: מאפיין יסודי של הליך שיפוט הוא שתוקפו נובע מטקסט שמישהו אחר, לא השופט, ניסח. מי שרשאי לייצר, ללא מגבלת זמן, טקסט ראשוני הגובר על כל טקסט אחר איננו נקרא שופט, אלא שליט. לא בכדי, אין אף מדינה המכונה דמוקרטית שזאת תורת המשפט שלה.
המצב האבסורדי הזה יתוקן, במוקדם או במאוחר. אך מלחמת אזרחים לא תהיה. השכל הישר ורדיפת השלום יגברו. ישראל תהיה דמוקרטיה ליברלית כיתר מדינות המערב, כזאת המגינה על זכויות האדם בלי להשתמש בהן כאמתלה להשתלטות חבורות משפטנים, גנרלים וארגוני עובדים. מרבית תושביה ערבים זה לזה ומכבדים את הכרעות הרוב – כל עוד איננו מנצל את כוחו לקביעת כללים שלא היה מקבל מאחורי מסך של בערות. הם יודעים שהרוב איננו יכול להרוג את כל הג'ינג'ים אבל רשאי להטיל מס על דירה שלישית או לחייב יועצי השקעות בבחינות רישוי. רובם מבינים שצריך היה להדיח את אלי זעירא ודוד אלעזר ולהיאבק בו-בזמן להטלת אחריות על גולדה מאיר, והכל במסגרות החוקיות המתאימות לכך. ישראלים שוחרי טוב דורשים מנהיגות שלא דבק בה רבב, אבל לא מוכנים שבעלי שררה ישלטו ללא בחירות בנימוק של מלחמה בפוליטיקאים שסרחו. ועל הכל - "מרבים העם להביא מדי העבודה": הנכונות לתרום לרווחת הכלל מקיפה שכבות רחבות, והרוב סולדים מאלימות, סרבנות ואיומים.
פרופ' רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
