אחרי למעלה מ-18 חודשים, אחרי הטראומה והכאב העצום, המלחמה והנופלים, ימי מילואים שלא נגמרים, אחרי גל הכפשות וקונספירציות של מכונת הרעל ושלוחיה. אחרי כל אלה, באה המחאה והוכיחה שהיא עוד כאן.
זה לא מובן מאליו. בסביבת ראש הממשלה צהלו בראשית השבוע שעבר; המוחים לא עושים דבר. הם הכריזו בעליצות על מות הסנטימנט של קפלן, זה שדחף מחאה אדירה, חסרת תקדים בעולם המערבי מבחינת היקפה ועקביותה, למען הדמוקרטיה הישראלית. קשיי הפרנסה, הדיכאון ממלחמה שלא נגמרת, אנשים שהקדישו את עיתותיהם להשבת החטופים - כל אלה היו יתרון בעיני אנשי נתניהו. הם האמינו כי כעת אנשים יישבו בבית ויראו את הדמוקרטיה שלהם נחבטת, מוכה ומרוסקת. ממשלה שביד אחת מעבירה מיליארדים לחרדים בעת מלחמה, מחלקת רישיונות השתמטות, ובידה השנייה רוצה לשנות את בחירת השופטים, לפטר את היועצת המשפטית ולהדיח את ראש השב"כ; ממשלה שמי שעומד בראשה לא מוכן להתחייב לציית לצו של בית משפט, מקורביו נחקרים בחשד לשוחד ומגע עם סוכן זר של משטר אוהב חמאס; מנהיג המחבל בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, מסרב לקחת אחריות, זורע טינה אין קץ ונהנה מקציר של שנאה.
ואחרי כל ההסתה, והקמפיין האינסופי, באו המוחים. בגשם ובקור, עם מטריות ומעילים, אל מול אלימות משטרתית. והוכיחו: יש פטריוטים בירושלים, ובתל-אביב. כאלה שמבינים היטב את תוכנית הממשלה: השתלטות פוליטית חסרת מעצורים, חסרת חוקים, על כל גוף שנותר עצמאי ונאמן למדינת ישראל ולחוקיה. הכפפתו למשטר יחיד, כמעט משפחתי.
ובואו נדבר על ההשתלטות הזו. מה אומר ראש הממשלה על פיטורי ראש השב"כ? שאין לו אמון בו. לכאורה, עניין פשוט. הרי לרה"מ ולראש השירות שעובד בכפיפות למשרדו צריך שתהיה שפה משותפת, ובוודאי אמון. אך ממה נובע "חוסר האמון"? מה בדיוק עשה רונן בר? אין כל תשתית עובדתית. 7 באוקטובר איננו הסיבה; אפילו ביבי לא העלה את הטיעון הזה. במסגרת החאפריות הכוללת המכונה לשכת רה"מ, לביבי נפל האסימון אתמול שלעמדתו אין כל נפקות עובדתית. אז הוא ניסה לתקן בעוד סרטון מוזר, ובו אמר שאי-האמון ברונן בר החל כאשר לא העירו אותו בלילה. משום מה הטיעון הזה נשמט מהטקסט (המוזר אף הוא) שהוגש לישיבת ההדחה בממשלה. ועל זה צריך להוסיף שללשכת נתניהו נמסר באותו הלילה כל המידע שהיה בידי השב"כ.
אז מה קרה לפתע? שני דברים עובדתיים. הראשון הוא חקירת קטארגייט. השני - פרסום תחקירי השב"כ שמצאו אחריות בהחלטות הדרג המדיני. אך גם את הטיעונים האלה לא מעלה נתניהו, כי הוא יודע שהם מרמזים על אשמתו שלו.
אם כל ראש שב"כ יידע שברגע שהוא לא עושה כל מה שביבי מבקש ממנו, רה"מ "יאבד אמון", ואז צ'יק צ'ק זה יגיע לישיבת ממשלה - ללא כל הליך, בלי שימוע לפי כללי הדין המנהלי, בלי שום טיעון עובדתי - הוא יהפוך לבובה פוליטית גמורה
למעשה, רה"מ רוצה לקבוע כלל: כל אימת שהוא לא יאהב את ראש השב"כ, הוא יביא את זה לממשלה לאישור והנ"ל יפוטר. כמו מנכ"ל משרד ממשלתי (משרת אמון אישי). אך ראש השב"כ, לפי חוק, איננו מינוי אישי של נתניהו, וגם לא משרת אמון אישית. אם כל ראש שב"כ יידע שברגע שהוא לא עושה כל מה שביבי מבקש ממנו, רה"מ "יאבד אמון", ואז צ'יק צ'ק זה יגיע לישיבת ממשלה - ללא כל הליך, בלי שימוע לפי כללי הדין המנהלי, בלי שום טיעון עובדתי - הוא יהפוך לבובה פוליטית גמורה. יש לנו כמה ראשי שב"כ שמעידים כבר שנתניהו ביקש מהם לעשות דברים שלא ייעשו. מעתה, אם כלי הפיטורין המהירים, שוב, ללא הליך, יהיה בידי נתניהו - הוא יוכל להחליף ראשי שב"כ כמו גרביים, עד שימצא את מי שיעשה כל דבר שהוא אומר.
וזה מסוכן מאוד. כי השב"כ איננו משטרה חשאית, בניגוד לבורות שמפגינים שופרות ביבי אונליין. משטרה חשאית יש בדיקטטורות; מרגלת אחרי האזרחים ומשרתת את המנהיג בהגדרה. השב"כ הוא כלי שאמור בעיקרו לסכל פיגועים, ולשמור על סדרי השלטון הדמוקרטיים והכל לפי חוק השב"כ. יש לו יכולות עצומות, ומטבעו הוא פועל בחשאי; הפעלת היכולות הללו בחוסר אחריות, בידי ראש שב"כ שיהיה מורתע ומפוחד, או חמור מכך, משרת נרצע, תקים פה משטרה חשאית.
בג"ץ מתייצב בפני ההחלטה החשובה בתולדותיו. העניין איננו סיום כהונתו של רונן בר. בסופו של דבר, בר עצמו הסכים עקרונית להתפטר, בשל אחריותו שאיננה שנויה במחלוקת ל-7 באוקטובר. בג"ץ יכול להפוך את הדיון לעניין של פשרה; לדחוף לתאריך מוסכם. אבל זו תהיה בריחה נוראה מאחריות. מוטלת עליו חובה להבהיר לדרג המדיני שבתנאים כאלה, דגל שחור מתנוסס מעל החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ. זהו עניין שמרני מובהק; יש דברים שלא עושים, או עושים בהליך סדור, קפדני וארוך. לא בסרטוני וידיאו בטוויטר.
נתניהו משתעשע עכשיו עם סוגיית הציות לצו בית המשפט. זה משחק מסוכן מאוד, בעיקר עבורו. אי-ציות לצו של בג"ץ הוא מעשה בלתי חוקי, שמעיד על חוסר כשירות קיצוני ומסכן את אושיות הממשל הדמוקרטי בישראל
נתניהו משתעשע עכשיו עם סוגיית הציות לצו בית המשפט. זה משחק מסוכן מאוד, בעיקר עבורו. אי-ציות לצו של בג"ץ הוא מעשה בלתי חוקי, שמעיד על חוסר כשירות קיצוני ומסכן את אושיות הממשל הדמוקרטי בישראל. ראשי המשק וההסתדרות הבהירו מה תהיה התוצאה: מרי אזרחי נרחב. כזה שהממשלה לא תעמוד בו.
בניגוד לשיח האופנתי, אני רוצה להאמין שמלחמת אזרחים לא תיתכן. ביליתי זמן במדינות יוגוסלביה לשעבר; רוב המדינות שהשתתפו במלחמה לא התאוששו מעולם. ופה בישראל - מי יילחם במי, ומי יכבוש את מה. מי יורה לאחרים לירות ולהרוג ישראלים רבים אחרים; ומי יערוק עם יחידתו. בהתחשב באיומי המוות סביב ישראל, לכל ישראלי, קשה לי לראות את הסיוט הזה. אולי אני נאיבי.
הסרטון שנתניהו שיחרר אמש הבהיר: כמו תמיד, הוא רוכב על נמר של טינה. הוא ינסה להשיג כל מה שניתן. אם הדחת בר תיכשל, הוא סבור שיצליח להעביר את פיטורי היועמ"שית. אם לא יעביר את שניהם, יישאר עם שינוי הוועדה למינוי שופטים. משהו ייצא לו מכל זה, גם אם לא הכל.
אין בכך נחמה. הנמר ממשיך לדהור, ונתניהו לא עוצר; לפעמים נדמה שהוא שכח מי רוכב על מי. הוא משחר לטרף. הטרף הוא החירות. זו שנשענת על הגבלת כוח השליט.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.03.25
