נתניהו, סיפור חיינו, לא בקטע של להנהיג. אחריות, דוגמה, כל הדברים האלה. זה קצת לא בשבילו. לאורך שנותיו עשה את מה שהוא יודע: שיווק.
המיתוג החזק ביותר, מפעל חייו, זו הזהות שיצר בין "ימין שווה פטריוטיות" לעומת "שמאל שווה עוכרי ישראל והיהדות". זה בא עם נוסחה נוספת: ימין זה מי שתומך בנתניהו, שמאל מי שמתנגד.
מפעל חייו לא רק עיקר את המילים ימין ושמאל מאידיאולוגיה, לא רק הפך את המילה שלום לגנאי - אלא תמרן את התמיכה בו לרגשית. אין רציונל, אין מורכבות, אין עובדות, אין טובת הארץ הזו, אין עשה או לא עשה או מה עשה. יש נאמנות.
הכותרת
קמפיין בחירות או השראה מטראמפ? מה נתניהו מתכנן | מורן אזולאי
26:25
מי שלא נאמן לנתניהו מותג כפחות יהודי וציוני. לפעמים כבוגד. לא רק בנתניהו – במדינה. לרבים זה היה קשה מנשוא. מרבית הישראלים מרגישים את עצמם ציונים ויהודים. קשה היה להם לשאת את הדיסוננס.
שטיפת המוח הייתה כזו שניצחה את המציאות. אפילו את השנה וחצי האחרונות, את הערכים היהודיים והציוניים הנשגבים ביותר.
מר ביטחון התגלה כמר מחדלים ואסונות? תחתיו התחולל הנורא מכול? לא לקח אחריות? לא ועדת חקירה? בחר בפוליטיקה ובאינטרסים על החזרת חטופים ועל העם? מפלג ומשסע ישראלים בישראלים? בחר בהשתמטות על צבא ושוויון? תקציבים הנדרשים לשיקום בני העם הזה נבזזו? רבים סביבנו יישרו קו כי זה עדיף מהאלטרנטיבה - להיות עוכר.
כל זה - עד קטאר-גייט. כי מה עושים כשבלשכת ראש הממשלה, בקודש הקודשים, מתפוצצת פרשה ביטחונית אפלה? כשסביב האיש - שמיתג את הנאמנות אליו כנאמנות למדינה - יש חשדות לחפרפרות, לכספים עלומים, למדינה עוינת שבוחשת? לפרשה שראש שב"כ עצמו מגדיר כ"סכנה ישירה לביטחונה של ישראל"?
הפרשה הזו אמורה להיות שעון מעורר לאחרונים שעוד מאמינים שתמיכה בנתניהו זה להיות פטריוט. בראש סדר העדיפויות יש לו הרבה דברים שהם לא העם הזה. למשל כסף. החמדנות שלו הרי זיהמה את סביבתו עוד קודם במיליארדרים, וגררה מדינה שלמה להסתבכויות.
קטאר-גייט גם אמורה להיות השכמה דחופה, זועקת, לשרים שסביבו. אלו שמובלים אחריו לתהום.
סיסמאות לא יועילו. יש פה מדינה עוינת, שדרך הצינור נתניהו הזרימה כספים לאויב בעזה. שאת תמונות חגיגות ראשי חמאס, אצלם, ב-7 באוקטובר, כולנו זוכרים מצוין.
את מניעי נתניהו, שמפטר באמוק, בהיסטריה, את האיש שחוקר את החשדות החמורים בסביבתו, אפשר לזהות בקלות. ריח הבהלה נישא למרחקים
את מניעי נתניהו, שמפטר באמוק, בהיסטריה, את האיש שחוקר את החשדות החמורים בסביבתו, אפשר לזהות בקלות. ריח הבהלה נישא למרחקים. הסרטון "עובדות שיטלטלו אתכם", שבו מיהר לתרץ, רק החניק עם הריח.
אבל מה לגבי השרים שסביבו? את זה שהם חסרי חוט שדרה הבנו ברגעים הכואבים ביותר למדינה. אבל עד לאן ילכו אחריו? עד לאן ילכו דיכטר, אדלשטיין, ברקת ואחרים, שהאמנו שנבחרו לשרת את עם ישראל?
עד לאן יגיעו אלו שהיו הראשונים לקבל על עצמם חובת נאמנות אישית, אפילו בלי הליך הדחה כמו זה שאנחנו חוזים בו, מול היועמ"שית וראש השב"כ?
זו פרשה שכל ישראלי, כל אדם שביטחון המדינה חשוב לו, חייב לדרוש את חקירתה. ולא, טיעונים כמו "ראש השב"כ היה חייב ללכת אחרי 7 באוקטובר" פחות משכנעים במרץ 2025, כשעננה קטארית ברקע.
יותר ויותר מבינים שהולכו שולל בטריק שיווקי. לתמוך בנתניהו זה לא להיות ימני, לא יהודי ובטח לא להיות בעד המדינה; זה בסך הכול להיות בעד האינטרסים הנחקרים והנשפטים שלו.
האיש שהשקרים והקונספירציות האחרונים שהוא מפיץ מעידים על מצבו המנטלי; שמנפנף ברצון עם דמיוני כדי לפעול נגד ביטחון עמו; שמורשתו הכתמת אחרים בחוסר פטריוטיות - הוא היום פוליטיקאי מבוהל שמנסה לחוקק ולהדיח נגד הזמן. נגד האמת. רגליו שקועות בפרשה שמרבית פרטיה עדיין לא ידועים לנו.
סביר שגם לא לשרים שסביבו. ובכל זאת, אלו שהצביעו בשתיים בלילה בעד הדחת ראש השב"כ, ואתמול נעו כעדר כבשים במסלול הדחת היועמ"שית, בוחרים לקשור את גורלם בגורלו.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.03.25
