דרכה של אור (שם בדוי) אל הזנות לא החלה ביום אחד. כמו רבות אחרות במצבה, הזרעים שהובילו אותה לשנים של עבודה בדירות דיסקרטיות ניטעו שנים קודם לכן, כשגדלה במשפחה חרדית ברוכת ילדים. "האמנתי שהנשמה שלי באה לסבול בעולם", היא מספרת. "הייתי שקופה".
בסביבות גיל 17, אחרי שנים של טיפול באחיה הצעירים בבית מפורק, אור מצאה את המקור לכוח ולשליטה בחייה המעורערים: הגוף שלה. או כך לפחות היא חשבה. "זה לא היה 'אני הולכת לעשות כסף מזנות'", היא מסבירה, "אלא 'עושים יחד סמים ואחר כך יש לי איפה לישון'". משם ההידרדרות הייתה מהירה, ועל אף שאור ידעה שהיא זקוקה לעזרה, היא לא ידעה ממי לבקש אותה.
אור הגיעה ל"עלמה", בית לנערות וצעירות על רצף הזנות שמפעילה עמותת עלם בשיתוף עם משרד הרווחה ועיריית פתח תקווה, "שם ראו בי מי שצריכה בית ומקום בטוח, חיבקו אותי בכל מצב", היא מתארת. אבל זה לא הספיק כדי לצאת ממעגל הזנות: "כשאת מכורה, את לא יודעת איך תצאי מזה, מאיפה בכלל להתחיל". רק אחרי מפגש מסוכן עם לקוח אלים היא החליטה לעשות את הצעד הראשון החוצה. "הסוף הגיע רק כשהרגשתי את המוות", היא אומרת.
היום אור (25) גרה בדירה שכורה, עובדת כמוכרת בחנות ונחושה להשלים בגרויות. היא עדיין מגיעה ל"עלמה" מדי פעם, כבוגרת המקום שנחשבת לסיפור הצלחה - של מי שבונה לעצמה חיים חדשים לצד ההתמודדות עם פוסט-טראומה והמאבק המתמיד לא להחליק בחזרה במדרון התלול.
לעיתים קרובות הקטינות והקטינים שנקלעים למעגל הזנות צעירים מאוד, חלקם רק בני 13, אבל למרות שהעובדות ידועות כבר שנים, היקף התופעה נותר עלום. הדוח הרשמי האחרון בנושא שמבוסס על סקר עומק שערך משרד הרווחה ב-2016, הצביע על כ-1,300 קטינות וקטינים בזנות, אלא שבפועל המספר גבוה הרבה יותר: על-פי נתונים שריכז המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות על בסיס הערכות גורמי הרווחה, ארגוני הסיוע וארגוני השטח, ושמתפרסמים לראשונה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" - בישראל ישנם כ-3,000 קטינות וקטינים בזנות.
"מתי נגדיר את זה כניצול ומתי ככניסה לזנות?", שואלת אילת אמיר ברון, מנהלת תחום הטיפול בנשים בזנות ובקורבנות סחר במשרד הרווחה. "אם נסתכל על תחילת הרצף, אפשר להעריך שבכל בית ספר בישראל יש בממוצע לפחות חמש קטינות ושני קטינים שנמצאים בסיכון להיות על הרצף הזה".
"רבות מהנשים הבוגרות בזנות דורדרו אליה בהיותן קטינות", נכתב בדוח, זאת כיוון ש"הזנות אינה 'מקצוע' או 'אקט' חד-פעמי, כי אם חוויית חיים כוללת המשפיעה על מצבן הנפשי, הגופני, הבריאותי והרגשי של המצויות בה". סיפורה של אור הוא דוגמה חיה לכך. "אומרים שזנות זו בחירה. ממש לא", היא מדגישה. סיפור חייה, הבית שממנו הגיעה והיעדר התמיכה שנזקקה לה - כל אלה הובילו אותה אל הזנות.
"עלמה" בפתח-תקווה הוא אחד מ-16 "מרחבי לב" הפועלים בחסות משרד הרווחה עבור צעירות על רצף הזנות. חלקם פועלים בשעות היום, ושלושה מהם, בהם "עלמה", פתוחים גם בלילה ומספקים מקום לישון בו. על דלת המקרר במטבח תלויים מגנטים שצולמו כמזכרת מאירועים חברתיים בחיי הבית, ועל הקירות מסרים מעצימים. מי שמתגוררות כאן נמצאות עדיין בשלב כלשהו על רצף הזנות, חלקן יוצאות מהבית למקומות שהמשטרה מעדיפה להעלים מהם עין.
אור, שחוותה אלימות קשה מצד לקוחות, בחרה להתלונן במשטרה. היא מספרת שקיבלה יחס משפיל, ושעל אף שהעידה על אלימות - במשטרה לא עשו דבר ודרשו ממנה להסתכן בכך שתחזור לזירת הפשע ותדאג לתעד את עצמה, דבר שלא הייתה לה כוונה לעשות.
הביקור ב"עלמה" נערך ביוזמת הוועדה לקידום מעמד האישה והגיעו אליו בין היתר יו"ר הוועדה ח"כ פנינה תמנו (המחנה הממלכתי) וח"כ מירב בן ארי (יש עתיד). המועד אינו מקרי: הוראת השעה האוסרת על צריכת הזנות בישראל צפויה לפוג בקרוב, וכעת נדרשת הכנסת להצביע על חקיקתה כחוק קבע. החוק הזמני שעבר ב-2019, לאחר שנים של מאבק מצד ארגוני סיוע לנשים בזנות, בישר על מהפכה בגישה כלפי זנות בישראל, כשהפושעים הפכו מהנשים והגברים בזנות לאלה שצורכים אותה.
לאחרונה פרסם משרד המשפטים טיוטת תזכיר חוק בדרך להפיכתו לחוק קבע, וכעת נדרשת ועדת השרים לחקיקה לקדמו כדי שהכנסת תדון בו. "אנחנו בימים היסטוריים", אומרת מוריה סילפן רודל, מנכ"לית מטה המאבק. בשבוע שעבר הצהיר שר המשפטים יריב לוין כי יתאמץ לקדם את החוק בוועדת השרים "ללא דיחוי" עוד לפני צאת הכנסת לפגרה, כלומר בשבוע הבא, כדי שיובא לאישור סופי מיד אחר כך. סילפן רודל מקווה כי השר יעמוד בדבריו. "רק כך נעביר מסר ברור לשורדות זנות, לצרכני המין הזנאים ולחברה הישראלית כולה כי תופעת הזנות היא נגע שיש לבער מהחברה הישראלית", היא מסכמת.
אלא שבהיעדר אכיפה, החוק ייוותר בגדר הצהרה חשובה, אך לא מעבר לכך. נכון להיום, נתוני האכיפה אינם מעודדים: בעוד ב-2021, השנה הראשונה לכניסת החוק לתוקף, המשטרה חילקה מאות קנסות מדי חודש, מאז 2023 צנח המספר לקנסות בודדים מדי חודש, וב-2024 חולקו 173 קנסות בלבד. "הדבר הכי חשוב מבחינתנו הוא ליצור הרתעה על המשדלים, הזנאים והסרסורים מתוך הבנה שהם אלה שיוצרים את הביקוש לתופעה ואת התופעה עצמה", אומרת ילנה דיוואיין מארגון "קול שורדות הזנות". "כל עוד נאפשר להם לפעול כך, יריעת השיקום והטיפול תמיד תהיה קצרה מדי".
"המדינה כבר עשתה את המעשה החשוב של חקיקה, ועכשיו היא צריכה גם לדאוג לאכיפה", מוסיפה ד"ר נעמה גולדברג, מנכ"לית עמותת "לא עומדות מנגד" המסייעת לנשים במעגל הזנות. "זה מה שימנע את הדור הבא של נשים שייכנסו למעגל הזה".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.03.25
