זה לא הריקוד של גולדקנופף. הוא רק עמד שם. הוא רק הקשיב. הוא אפילו פרסם התנצלות. ובנימין נתניהו לא הספיק לגנות את השר החרדי הבכיר. להפך. הוא מיהר לשבח אותו על ההתנצלות. "טוב עשה השר גולדקנופף שהתנער מהשיר", קבע ראש הממשלה. בוודאי שטוב. הנה, הכול נפלא. וזה בעיקר מסך עשן נפלא. ריקוד הוא הבעיה? התנצלות? הבעיה נעוצה בעצם העובדה שיש ברית דמים בין נתניהו לגולדקנופף.
הכותרת
קמפיין בחירות או השראה מטראמפ? מה נתניהו מתכנן | מורן אזולאי
26:25
הבעיה היא שלא מדובר רק בלהיט, "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". זו המציאות. הבעיה היא שסיסמת הקרב של החרדים, לא עוד "מיעוט של הפלג הירושלמי", היא "נמות ולא נתגייס". וזה שקר. הם לא ימותו ואף אחד לא רוצה שהם ימותו. הבעיה היא שהסיסמה האמיתית שלהם היא "תמותו ולא נתגייס".
בעצם הימים הללו טורח נתניהו לרקוד לצלילי הלהיט הזה. הוא זה שמקדם את חוק ההשתמטות. הוא זה שחושש, וכמה טוב שהוא חושש, שאולי, רק אולי, יש חברי כנסת בודדים בקואליציה שיתנגדו לחוק האנטי-ציוני והאנטי-ישראלי הזה. הרי למעט השופרות והטרולים, שמשסים את הישראלים אלה באלה, שמצדיקים כל תעלול של נתניהו, יש רוב ברור בישראל שמתנגד להשתמטות הזאת. אף פעם לא הייתה לה הצדקה, אבל איכשהו, היא הייתה אפשרית כאשר היה מדובר במאות. בהתחלה 400, אחר כך 800, עד שהגיע מנחם בגין ומיוזמתו שלו הסיר את ההגבלות. זו הייתה כנראה הטעות ההיסטורית הגדולה ביותר של בגין. בכייה לדורות.
הבעיה היא שסיסמת הקרב של החרדים, לא עוד "מיעוט של הפלג הירושלמי", היא "נמות ולא נתגייס". וזה שקר. הם לא ימותו ואף אחד לא רוצה שהם ימותו. הבעיה היא שהסיסמה האמיתית שלהם היא "תמותו ולא נתגייס"
כל הטענות שמצדיקות את העמדה החרדית מתעלמות מהעובדה שהחרדים חיו בשלום עם ההגבלה עד המהפך. צעירים חרדים התגייסו. ש"ס עדיין לא קמה. ספרדים לא חלמו על השתמטות. משום שלפני כל דבר אחר הם היו ציונים אדוקים. ציונים שמשרתים. ועכשיו הם מנסים להסביר לנו שחבל על הזמן ועל המאמץ. הם אף פעם לא יתגייסו. כאילו שמדובר בגזרת שמד. משום שזה לא חשוב איזה שלטון מכהן בישראל. מבחינתם מדובר בשלטון כופרים.
כל ממשלות ישראל חיפשו פשרה. כולן בחרו בכניעה. אבל הנסיבות השתנו. ישראל זקוקה להרבה יותר משרתים. מאז 7 באוקטובר איבדה ישראל כוח לוחם בסדר גודל של אוגדה. ועכשיו, דווקא עכשיו, מכהנת בישראל הממשלה הכנועה ביותר לחרדים מאז הקמת המדינה. והכופר שעומד בראשות הממשלה רוצה להכשיר את השרץ הזה.
את הביקורת צריך להפנות לנתניהו
כך שהנוכחות של גולדקנופף באותו אירוע היא עניין פעוט. הרי עם או בלי ריקוד, ועם או בלי התנצלות, הרוקדים שם מייצגים היטב את העמדה החרדית. אולי לא כל החרדים. הרי יש בתוכם מיעוט שמוכן להתגייס ולעבוד, אבל הרוב שם מדכא את מי שרוצה להתגייס ולתרום. מתוך עשרת אלפים צעירים חרדים שקיבלו צווי גיוס בשנה האחרונה – רק 177 התגייסו. פחות משני אחוז. המספרים לא משקרים. אלה הפרופורציות.
השר יצחק גולדקנופף בחתונה של אחיינו כשברקע מתנגן שיר: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים"
(צילום: יוסי הרשקופ)
כך שאת הביקורת צריך להפנות לנתניהו. בימים הללו, אדוני ראש הממשלה, נשלחו אלפי צווי התייצבות לאלפי צעירים, שכבר שירתו מאות ימים מאז 7 באוקטובר. רבים מהם קורסים מהעומס. עסקים מתמוטטים. ישראל היא לא אריתריאה, שבה יש גיוס חובה לכל החיים. הלוחמים מוכנים לשאת בנטל הכבד. הם מבינים שיש כורח למוטט את חמאס, גם אם רק, ואך ורק, לאחר שחרור החטופים. אבל איך בדיוק אפשר לדרוש מהם עוד ועוד, כאשר דווקא למגזר המשתמטים אתה מעניק עוד ועוד? איך אפשר לדבר על כורח, כאשר אתה מקצץ בתקציב הביטחון כדי לתת יותר לישיבות? וכי אינך מבין שהלהיט והריקוד האופנתי של המוני המשתמטים הוא ריקוד על הדם? וכי כאשר תדקור את המילואימניקים הם לא ידממו? וכי כאשר תרעיל אותם בחוק השתמטות נכלולי הם לא יהפכו לחולים? וכי כאשר תתעלל בהם – הם יישבו בשקט? אתה אדם משכיל, מר נתניהו. אתה יודע מצוין שהתוצאות כבר ניכרות בשטח. קוראים לזה בשם המכובס "סרבנות אפורה". זו פגיעה רבתי בביטחון הלאומי. והיא בגללך. רק בגללך.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיאנחנו יודעים שאין דרך לגייס את החרדים בכוח. אין מקום בבתי כלא לעשרות אלפים. וגם אין צורך. אבל גם אין צורך לתגמל את המשתמטים. יש דרך אחת, ציונית, פטריוטית, לטפל בעניין. סנקציות. לא עוד הקצבות עתק ולא קצבאות. זה כבר עבד, באותן שנים שבהן היה שר אוצר שקיצץ בתקציבים ללא רחמים. הרי נתניהו, בכבודו ובעצמו, קבע את הכלל שלפיו "ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו". המהפך המושלם הוא – ייתנו – נבעט בהם. לא ייתנו – יקבלו הרבה יותר. אנחנו בימים רעים. ימים של פגיעה בחוסן הלאומי. אין צורך להפוך אותם להרבה יותר רעים.
אין דרך לגייס חרדים בכוח. יש דרך אחת, ציונית, פטריוטית, לטפל בעניין. סנקציות. לא הקצבות עתק וקצבאות.
