זו לא קטאר. וגם לא ראש השב"כ, או היועמ"שית. זה גדול וחמור בהרבה. מדינת ישראל עומדת בחודשים האחרונים בפני מכירת חיסול שיטתית של נכסיה וערכיה. צריך רק להתבונן בעיניים פקוחות על העובדות, ולחבר את הנקודות יחד לתמונה הגדולה. ואלו הם פני הדברים:
מדינת אויב הצליחה לחדור לתוך קודש הקודשים של מדינת ישראל ולקדם את האינטרסים שלה באמצעות לשכת ראש הממשלה ואנשי אמונו. זו אותה לשכה, ואותם מקורבי נתניהו שניהלו קמפיין השפעה בזוי על גבו של הציבור הישראלי בנושא החטופים. זו גם אותה ממשלה תחתיה זרמו מזוודות של כסף קטארי לרצועת עזה, שמימן את בניית התשתית הצבאית שהופעלה נגדנו ב-7 באוקטובר. אלא שסיפור קטאר הוא רק סימפטום אחד של מחלה כרונית, המאיימת לפרק את יסודות העוצמה והביטחון הלאומי של ישראל מבפנים.
בימים אלו ממש - אותה ממשלה מעודדת דה פקטו השתמטות המונית מצה"ל, בעיצומה של מלחמה מדממת, כשהציבור המשרת קורס; אותה ממשלה שביד אחת מבקשת להעביר תקציב גזרות קשה מנשוא על הציבור העובד והמשרת, אך אישרה בימים האחרונים עוד מיליארדים של כספים קואליציוניים לצרכים פוליטיים, עבור ציבורים שאינם משרתים; אותה ממשלה שעוסקת בקרבות מכוערים בין רשויות המדינה, במלחמה בלתי פוסקת במערכת המשפט, בחוקי חסינות לחברי כנסת, בפיטורי ראש השב"כ ערב חידוש המלחמה, ובהסכמים עם בן גביר בוקר המלחמה. ככה לא מנצחים.
המלחמה להשבת החטופים ולהשמדת חמאס היא מטרה מקודשת. ממשלה אמורה להסתכל לחיילים שהיא שולחת לשדה הקרב בעיניים, ולומר להם: ידינו נקיות, אנחנו עסוקים כרגע רק במה שחשוב. היא אמורה להסתכל למשפחות החטופים, למשפחות השכול, לציבור הרחב בעיניים ולומר: אולי יש לנו מחלוקות - אך לכולנו מטרה אחת משותפת, ולפחות בימים אלה נעשה הכול ללכד את העם להשגתה.
לפני כחמישים שנה, פרשת ווטרגייט בארה"ב חשפה כיצד הנשיא ניקסון וסביבתו הקרובה פעלו בניגוד לאינטרס הלאומי. גם אז האמון בשלטון התרסק, והציבור הראה לניקסון את הדרך הביתה, על הרבה פחות מזה. זה גם מה שיקרה אצלנו, צאו לרחובות
במקום זאת ממשלת ישראל דוהרת בימים אלו לפירוק גופי הביטחון שמגינים עלינו - המשטרה, צה”ל ושב”כ. אלא שהפעם היא עושה זאת בעיניים פקוחות ולעיני כול. ברור לכול שניצחון דורש קודם כול תחושה של שותפות גורל, ושל אמון בסיסי בהנהגה. אלא שהתנהלותו של נתניהו ממחישה שחור על גבי לבן: הוא לא מנסה ליצור אפילו מראית עין של אמון כזה. נהפוכו – הוא פועל במופגן לרסק אותו עד דק ליצור כאוס פנימי.
לפני כחמישים שנה, פרשת ווטרגייט בארה"ב חשפה כיצד הנשיא ניקסון וסביבתו הקרובה פעלו בניגוד לאינטרס הלאומי. גם אז האמון בשלטון התרסק, והציבור הראה לניקסון את הדרך הביתה, על הרבה פחות מזה. זה גם מה שיקרה אצלנו, צאו לרחובות.
צילום: מוטי קמחילמדינת ישראל ולעם הזה מגיעה הנהגה רצינית שפועלת לאחד את העם הזה למען המטרות החשובות ביותר לכולנו: השבת החטופים הביתה, הכרעת האויב, הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ומשם שיקום ובנייתה המחודשת של ישראל חזקה, מלוכדת ומשגשגת. שאיש לא יתבלבל וייתן לייאוש להשתלט: יש כאן עם חפץ חיים ומלא עוצמה ותקווה. מי שהיה בעצרת ובהפגנות בשבוע האחרון הרגיש את האנרגיה שבוערת כאן, ומבין היטב מדוע היא רק תלך ותתפוס תאוצה. ישראל תחזור למסלול חזקה יותר, מלוכדת יותר, טובה יותר.
