סמואל הנטינגטון זכור כאחד מאבות המחקר הפוליטי שצמח למול הצורך בסדר עולמי חדש, בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. בספרו המטלטל "התנגשות הציביליזציות" (1996) טען כי סדר פוליטי בתרבויות שאינן מערביות לא יכול להיבנות על עקרונות הדמוקרטיה, מכיוון שאלה זרים להן. לו היה חי בינינו כיום, ודאי היה טוען כי מרבית הדמוקרטיות במערב מצויות תחת מתקפה, באופן המגלם את אותה התנגשות בין-תרבותית, שעליה התריע לפני עשורים רבים.
רק בשבוע שעבר, ביהמ"ש הפדרלי דחה את הצו הנשיאותי האוסר על שילוב טרנסג'נדרים בצבא ארה"ב בטענה כי הוא מפר את התיקון לחוקה האוסר על אפליה מגדרית. לפני כן, קרא טראמפ להדחת שופט שבלם גירוש פליטים על בסיס חקיקת חירום נושנה. באופן חריג, נשיא ביהמ"ש העליון ג'ון רוברטס השמרן גינה את הכרזת הנשיא וקרא לכבד את פסיקות בתי המשפט. דומה כי ההתנגשות בין החוקה המפוארת בהיסטוריה לנשיא האמריקני – בלתי נמנעת.
ברוח דומה ולפי עדויות מסביבתו, עם תום ביקורו בוושינגטון שב נתניהו ארצה מלא מוטיבציה לפגוע במושכלות היסוד של שיטת המשטר הישראלית, נוכח פועלו המוצהר של הנשיא האמריקני לשינוי האיזונים והבלמים הנהוגים בארה"ב. משכך, לא הייתה כל הפתעה בכפירתו הראשונית של רה"מ במחויבות לציית להוראת בג"ץ להקפיא את פיטורי ראש השב"כ. במעשיו, נתניהו חותר תחת הסדר הציבורי והיסודות העמוקים ביותר של השיטה המשטרית שנבנתה כאן משך עשרות בשנים, ואגב כך מעלה לסדר היום את שאלת הנבצרות מחד ומחויבות נבחרי ציבור לסדרי המשטר מאידך. למעשה, במתן דרור ליצריו האנטי-דמוקרטיים לאור חששותיו הבולטים מפני ממצאי חקירת קטאר-גייט ומשפטו הפלילי המדשדש, רה"מ נתניהו הולך ונעשה דומה יותר ויותר לדייר המתגורר בבית הלבן. בפועל, בהכרזותיו נגד שלטון החוק יש כדי לגרום נזקים מצטברים לא רק לדמוקרטיה הישראלית אלא גם בקומה המערכתית, בשלושה מישורים מרכזיים; הראשון, פוטנציאל שחיקת ההרתעה הישראלית ששוקמה בעמל רב בידי צה"ל ושב"כ אחרי 7 באוקטובר; השני, פגיעה אפשרית בדימויה של ישראל כמדינת חוק, באופן שיכול לערער את המשק, השקעות זרות בישראל ואף את דירוג האשראי הלאומי, שממילא הידרדר במהירות ובאופן חסר תקדים נוכח מהלכיו הסקטוריאליים של שר האוצר; והשלישי, שחיקת "כיפת הברזל המשפטית" שמעניק בג"ץ לצה"ל בזירה המבצעית המורכבת בעולם וללוחמינו האמיצים, מקום שבו מערערים על עצמאותה של מערכת אכיפת החוק ועל חובת הציות לבתי המשפט.
למול גל הצונאמי העכור המתנפץ על שומרי הסף, דומה כי קביעת נשיאת ביהמ"ש העליון (בדימוס) אסתר חיות בהליך לבחינת כשירותו המשפטית של נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, כי "שום מבצר לא ייפול", סבלה מהערכת יתר
למול גל הצונאמי העכור המתנפץ על שומרי הסף, דומה כי קביעת נשיאת ביהמ"ש העליון (בדימוס) אסתר חיות בהליך לבחינת כשירותו המשפטית של נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, כי "שום מבצר לא ייפול", סבלה מהערכת יתר הן ביחס לכושר עמידותה של הדמוקרטיה הישראלית והן ביחס להסדר ניגוד העניינים של רה"מ נתניהו, נוכח גישתה הכוחנית של הממשלה נגד מערכת המשפט ואכיפת החוק. בג"ץ, כמבצר ההגנה האחרון של הדמוקרטיה, צפוי לדון בקשיים המשפטיים המהותיים המתעוררים בניסיונות ההדחה של שומרי הסף ואפשר שיפגין עוצמה דומה לזו שמקרינים השופטים מעבר לים למול גחמותיו של הנשיא טראמפ.
שינוי שיטת משטר אפשרי בהינתן הליך ארוך ושיטתי של טרנספורמציה חברתית, שתעקור את שורשי הדמוקרטיה. במובנים אלה, "האביב הישראלי" נגד ניסיון ההפיכה המשטרית צפוי להיחקק באותיות קידוש לבנה מעל דפי ההיסטוריה של הדמוקרטיה הישראלית המתהווה - והמפוארת.
