מבצר.
יש רגעים שרק בדיעבד אפשר להבין את משמעותם. הרגע שבו בג"ץ התבקש להכריע אם נאשם בפלילים יכול להרכיב ממשלה והנשיאה אז, אסתר חיות, אמרה "המבצר לא נפל" – כלומר הרגע שבו המבצר החל ליפול – הוא כזה.
קריירת ראש הממשלה שלנו מורכבת מרגעים שבהם אלה שאמורים היו להציב גבול ויתרו. לכו להסתבכויות קודמות, אפילו לפרשת עמדי מהמאה שעברה, היישר אל הטענה שלא ידע. בסוף זה מה שכולנו צריכים לקחת משם. לא משנה מה, נתניהו לא ידע.
הגענו עד הלום כי הטענה שלא ידע, בפרשה פלילית או אסון ציבורי, איכשהו תמיד התקבלה. כי אנחנו או אלו שהיו אמורים לשמור עלינו – על הקופה הציבורית, על הדמוקרטיה, על החוק – האמינו לאוויר חם.
היום ברור לגמרי, בניגוד להתחייבות נתניהו, שהוא לא יכול לכהן כראש ממשלה ולנהל משפט באותו זמן. עזבו את הצחוק שהוא עושה מדיוני המחוזי, מהצדק, מהשוויון. עזבו את אלה. אם אין ביטחון שיציית להחלטת בג"ץ בעניין ראש השב"כ, למה שיהיה ביטחון שיקבל את פסיקת השופטים בעניינו? יגיד אין אמון וגמרנו. אם בכלל נגיע לשלב ההכרעה.
אלונקה.
הנה עוד רגע שרק במבט לאחור אפשר להבין את משמעותו: קריאת נתניהו ב-9 באוקטובר 2023 לאופוזיציה להיכנס תחת האלונקה ולהקים ממשלת חירום רחבה, תחת ההצהרה: "הפילוג בתוכנו נגמר".
היום ברור על איזה אחדות דיבר אז. נתניהו חיפש בעיקר חלקי חילוף של אצבעות לממשלה. כשאמר אחדות התכוון לאחדות התמיכה בהמשך שלטונו.
עד כמה שלמות העם חשובה לאיש שנשבע לנו אמונים אנחנו מבינים בימים אלה. הנה, כשהתייצבה הקואליציה, כשנפל לו ביד ההוא עם מילת הבטון, נו, סער משהו, החזיר את המהפכה המשפטית. החזיר את הפילוג.
חימושים.
והנה עוד רגע שרק בדיעבד מבינים מה היה בו: נאום נתניהו בסוף אוקטובר 2023, כשהיה עם הגב לקיר מול עם מלא כאב וזעם, מול עם שדרש תשובות על האסון הנורא.
כולם יצטרכו לתת תשובות, גם אני, התחייב אז. אני מבטיח שלא תישאר אבן על אבן שלא תיבדק, הוסיף. כלכלת החימושים היא היחידה שמעניינת אותי, הצהיר. עכשיו צריכים לעזור לאזרחים, למפונים, לנפגעים – הודיע.
היום ברור שהוא לא התכוון לתת תשובות. ולא להפוך שום אבן. אפילו לא חול ים. ועדת חקירה ממלכתית, או כל בדיקה שתכליתה אמת, כבר לא נראה מהאיש הזה.
וכשתקציב שערורייתי, מלא חרפה, חסר חמלה נכפה על עם בחזיתות, הדרך היחידה להבין את המושג כלכלת חימושים היא בחימוש השבעים, המשתמטים, שמאיימים לפרוש מהקואליציה
וכשתקציב שערורייתי, מלא חרפה, חסר חמלה נכפה על עם בחזיתות, הדרך היחידה להבין את המושג כלכלת חימושים היא בחימוש השבעים, המשתמטים, שמאיימים לפרוש מהקואליציה.
גם ערכה של האמירה ההיא, "זה לא הזמן", מול אלו שדרשו בחירות ואמון מחודש – מתבררת עכשיו כשבזמן לחימה נתניהו חותר לסלק את ראש השב"כ, אחרי שנפטר קודם משר ביטחון ומרמטכ"ל.
בלמים.
עוד רגע שצפוי להיחקק בנו, עומד להגיע: הכרעת בג"ץ.
העבר מלמד שהדרך לגיהינום, הדרך לכאוס שאליו נקלעה מדינה שעברה מספיק לכמה גלגולים, רצופה ב"לפנים משורת הדין", רצופה ב"עלינו לנהוג בזהירות רבה", רצופה בקבלה שההוא שלנו שוב לא ידע, רצופה בציפייה שראש הממשלה ישכיל בסופו של יום לעשות את הדבר הנכון.
בסוף מי שהאמין להתחייבויות של נתניהו, שאמר בביטחון המבצר לא ייפול, הבין במאוחר שטעה.
אם רוצים הפרדת רשויות, אם רוצים איזונים ובלמים, הגיע הרגע לאיזונים, ובעיקר בלמים.
