יש נאומים שמעצבים את ההיסטוריה. למשל, נאום ה"דם, יזע ודמעות" של צ'רצ'יל בזמן מלחמת העולם השנייה, שהפיח תקווה בקרב האנגלים במלחמתם בנאצים. יש לפעמים התבטאויות קצרות שמסכמות השקפת עולם של עידן שלם. למשל, כשיצחק רבין הטיח את הביטוי "נפולת של נמושות" בישראלים שביקשו לעזוב את הארץ, ביטוי שגילם את התפיסה שרווחה עד שנות ה-80 לראות בעוזבים "יורדים". ולעיתים דווקא ראיונות קצרים בטלוויזיה מצליחים ללכוד את רוח השעה ולהציע לה אלטרנטיבה, כפי שאף אחד אחר לא הצליח לנסח.
כך כדאי להתייחס לדברים המאלפים שאמרה מרים לפיד, אשת ימין וממקימי גוש אמונים, ששכלה את בעלה ואת בנה בפיגוע, כשהתראיינה השבוע לערוץ 14.
דווקא ממנה, ודווקא שם, נשמעו הדברים הפשוטים והחשובים ביותר לגבי מצבה של ישראל והקרע החברתי-פוליטי. בעוד השיח הציבורי רווי בטענות בעד ונגד מי שמכונים בימין הפופוליסטי "הקפלניסטים" - לפיד באה לאולפן והסבירה, כימנית ושומרת מצוות, מה כל כך נורא בפופוליזם הימני שמקודם על ידי נתניהו ותומכיו.
היא לא דנה בשאלה אם הקריאות לסרבנות בעת המחאה על "הרפורמה המשפטית" היו מוצדקות או לא, שכן אפשר למצוא נימוקים לכאן ולכאן. היא גם לא ביקשה להשיב על השאלה אם נכון לפטר את ראש השב"כ, שכן מצד אחד ברור שזו זכותו של ראש הממשלה ומצד שני ברור שנתניהו ושריו עשו זאת ממניעים זרים, ובעצם פיטרו את מי שעומד בראש הארגון שמגן עליהם, ועלינו.
מה שלפיד אמרה, וראוי לציטוט בכל מקום שבו מתעורר דיון על מצבה של ישראל, פשוט ומדויק: "אני אוהבת את התורה ואוהבת את המדע ואוהבת את החוכמה ואת העשייה ואת עם ישראל ונורא קשה לי לשמוע כל הזמן 'הם', ו'הם' ו'הם'. אתם מזריקים לעם ישראל את 'הם'. אבל 'הם' זה האחים שלכם, זה העם שלנו. 'הם' זה יהודים. ואתם כל הזמן חוזרים על הסיפור של הסרבנים, אבל אלה שדיברו על הסרבנות, בפועל התגייסו לעשייה ב-130 אחוז. בוא נדבר על מה שהם עשו, לא על מה שאמרו. ואם אתם רוצים לדבר על מה שאנשים אמרו, תדברו על מה שראש הממשלה אומר ואז חוזר בו, על מה שהוא אומר ולא מקיים".
הבעיה שלנו כיום אינה טמונה בבחירה בין עמדות ימניות או שמאליות, אלא בהשתלטות השיח המפלג של "אנחנו" ו"הם", תהליך שהגיע לשיא האבסורד בהפיכת השב"כ, הארגון האמון על שמירת הממלכתיות, לחלק מ"הם"
ההפתעה מדבריה של מי שאמורה הייתה להציע, כאשת ימין, תמיכה אוטומטית בנתניהו והתנגדות למערכת המשפט ולשמאל, הביאה את מעריצי נתניהו לנסות להפריך בתגובה את הימניות שלה, ולהצביע על הסתירה בין היותה מתנחלת לבין יחסה המכבד כלפי המחנה השני. אבל לפיד לא נשברה. היא ציינה שאין בכל הקואליציה הנוכחית אדם שהוא ימני ממנה, וכי לאורך שנים התנגדה לעשרות החלטות של בג"ץ. ועדיין - היא לא מוכנה, בשם התסכול והאינטרס הפוליטי, לשבור את הכלים ולפרק את שלטון החוק ומערכות הביטחון, כפי שהממשלה נוהגת.
אבי שילוןהעובדה שלפיד לא נסוגה מאף עמדה ימנית הופכת את דבריה לחשובים ביותר בעידן הנוכחי. שכן הבעיה שלנו כיום אינה טמונה בבחירה בין עמדות ימניות או שמאליות, אלא בהשתלטות השיח המפלג של "אנחנו" ו"הם", תהליך שהגיע לשיא האבסורד בהפיכת השב"כ, הארגון האמון על שמירת הממלכתיות, לחלק מ"הם".
וחשוב לזכור שאם המערכות הקריטיות בישראל ימשיכו להיפגע על ידי הממשלה, לא "הם" ישלמו את המחיר – אלא כולנו, אנחנו.
