"הלכתי להקיא", כתבה טלי גוטליב, שכל יום שהיא יושבת בכנסת הוא כתם על כנסת ישראל. ומדוע להקיא? משום ש"דובר צה״ל הגרי הפיץ לשורת פיקוד הצבא, כתבה אשר כולה עוסקת בעידוד אי-התייצבות". שקר. לא היה ולא נברא. דוברי גופים, גם משרדי ממשלה, מקבלים מדי יום לקט של פרסומי עיתונות שעוסקים בתחום העיסוק של אותו גוף. דובר משרד התחבורה והפקידים הבכירים מקבלים את קטעי העיתונות שעוסקים בענייני תחבורה ודובר צה"ל וקצינים מדרגת אל"מ ומעלה מקבלים את קטעי העיתונות שעוסקים בצה"ל.
הבעיה היא שלשקר יש רגליים. טוב, נו, אנחנו אומרים לעצמנו לפעמים, ועוברים הלאה. זו הפוליטיקה מקִדְמת דנא, אז מה לנו כי נתעכב על עוד דבר הבל. אלא שלא. אין שום צורך לדלג. משום שבדיוק כשם שפעם הייתה מכונת רעל נגד יהודים, והיום נגד מדינת היהודים, יש גם מכונת רעל של יהודים נגד יהודים. לא, זה לא ימין נגד שמאל וגם לא להפך. משום שרוב אנשי הימין הציוני לא מזדהים עם הסתה שקרית, בדיוק כשם שרוב אנשי השמאל הציוני לא מזדהים עם התעמולה של שונאי ישראל.
זה לא מספיק להקיא מגוטליב. היא אולי נסיכת מכונת הרעל, אבל היא לא המלך ולא המלכה וגם לא יורש העצר. הרי במשך שנים ישב בינינו אחד, בנו של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, והפיץ רעל ללא הפסקה. האבא התנער מהדברים שוב ושוב. אבל לא באמת. הרי כבר שבועות ארוכים עסוק נתניהו האבא בקמפיין ארסי במיוחד. קמפיין מסית ומפלג. יש חזית איראנית. ויש עוד חזיתות. אבל אליבא דנתניהו, יש עוד אויב מר ונמהר. "הדיפ-סטייט". או "החזית השמינית". האבא כבר לא מתנער מהבן. הוא הפך לבן. הוא, ראש הממשלה, מנהל מלחמה נגד כל מי שהוא לא הוא. הוא מעביר מיליארדים למשתמטים, אבל מתלונן על פקידים שלא מסוגלים לעצור העברה של שקל אחד. הוא קבע את הקונספציה שטיפחה את חמאס, אבל את האחריות הוא זורק על ראשי גופי הביטחון. "הם לא אמרו לי", הוא טוען. אבל הוא דווקא אמר להם: אל תפגעו בראשי חמאס. ולמרות זאת, הם אשמים. נסיכת האופל, עובדת במשרה מלאה נגד אלה שהיא חושבת שהם לא מספיק נאמנים למנהיג העליון. כדי להחריב את ישראל מבפנים. להסית. לסכסך. לשקר.
גוטליב וחבריה מצביעים על תקציבים למשתמטים, והופכים לוחמים מהוללים (הגרי היה מפקד השייטת) לבוגדים. כך יוצרים מוטיבציה? כך מעודדים את הלוחמים להתייצב לעוד סבב לחימה?
ההשתלחות בהגרי היא רק סמל. משום שמדובר בדמות מוכרת. גוטליב וחבריה מצביעים על עוד ועוד תקציבים למשתמטים. אבל את הלוחמים המהוללים ביותר (הגרי היה מפקד השייטת) הם הופכים לבוגדים. כך יוצרים מוטיבציה? כך מעודדים את הלוחמים להתייצב לעוד סבב לחימה? על-ידי שיסוי ופילוג? כך נאבקים באסטרטגיה של חמאס או שכך משרתים בדיוק, אבל בדיוק, את האסטרטגיה ארוכת הטווח של חמאס? זה יהיה שקר לומר שהם לא יודעים את התשובות. הרי כבר היינו בסרט הזה של שיסוי ופילוג שפוגעים בחוסן הלאומי. הם לא למדו כלום ולא שכחו כלום. הם לא רומסים את האופוזיציה. ולא את השמאל. הם רומסים את צה"ל. הם משרתים את חמאס.
התוצאות כבר כאן. תוצאות זוחלות. הן התחילו כבר לפני שנה, כשאחוז המתייצבים למילואים התחיל לרדת. וזה הולך ומחמיר, ככל שסוכני מכונת הרעל מעמיקים את הפגיעה ברוב הישראלים שנושאים בעול, שמשלמים מיסים, שנפצעים, שנהרגים, שנחטפים. איך בדיוק ירגישו אלה שנקראים בימים אלה לעוד שירות מילואים, כאשר שר הביטחון, בכבודו ובעצמו, חוגג עם אלה ששרים "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים". לרגע קט נדמה שזה לא אמיתי. הרי מחזה כזה יכול לקרות רק אם מדובר במזימה של חמאס, ששילם מיליונים, באמצעות קטאר, כדי שזה מה שיעשו נתניהו וישראל כ"ץ. אבל לא. זה לא עוד חלום בלהות. זו המציאות. נתניהו, גוטליב וכ"ץ עושים את זה בהתנדבות.
כבר שני עשורים, יורשה לי לומר, אני עוסק בהפרכת שקרים של שונאי ישראל נגד ישראל. אבל אני יודע גם שרוב בני האדם נוטים להאמין לשקרים שמחזקים את הדעות שלהם. החל משלב מסוים – ההפרכות לא עוזרות. אין עוד משמעות לעובדות, כפי שהוכיחו מחקרים בתחום. בוודאי שכך בעידן הרשתות החברתיות. חלק מהתגובות להסתה של גוטליב כבר קובעות שהגרי בוגד. הרי הוא חלק מה"דיפ-סטייט" או "החזית השמינית". ולא, אין צורך שרוב הימין יאמין לגוטליב. סביר להניח שהרוב דווקא לא מאמין. כדי לפגוע בקהילה, בחברה, במדינה – מיעוט של קנאים שמכורים לשקרים מוביל להרס ולחורבן. זה קרה ליהודים שוב ושוב. המונים נרצחו בגלל עלילות דם. כדאי להיזהר. זה עלול לקרות גם בתוך מדינת היהודים.
