לפני שבוע-שבועיים שוחחתי על קטאר עם איש עסקים אמריקני-יהודי. אוהב ישראל מובהק. מצליח. "אני לא מוכן לקחת את הכסף שלהם, והם רוצים להשקיע אצלי", הוא אמר. "מה שהם עושים לישראל, לאזור, לארה"ב. זה משטר שהוא עקרב".
חשבתי על השיחה הזו אתמול, ביממה המטורפת שכל כולה תולדה של חדירת קטאר ללשכת ראש הממשלה. הנה אמריקני, שלא חייב כלום למדינת ישראל, שיכול לסחור עם קטאר חופשי-חופשי ולעשות כסף. אבל הוא לא נוגע בהשקעות שמגיעות משם. והנה אנשים הקרובים לראש הממשלה, שנוגעים בקודש הקודשים הביטחוני, שיודעים טוב ממנו וממני מה קטאר עושה במזרח התיכון. ולכאורה, לפי החשדות, לא רק שהם ניהלו מגע עם קטאר – הם לקחו ממנה כסף. בעודם משרתים את הממלכה, ובעצם רק את המלך, הם שירתו (10% מהזמן? 30%?) את האמירות. ממלכה אחרת. ואיזו ממלכה? לפי "ג'ואיש כרוניקל" הבריטי, שר ההגנה הנוכחי של קטאר צייץ במהלך מבצע צוק איתן את המילים הבאות: "אל-קודס, תתקוממי, תתקוממי, לעולם לא נקבל את האפלה, אל-קודס, תמרדי, תמרדי, תזכרי את אל-קסאם, תזרקי זיקים לתוך האש".
נתניהו על חקירות קטאר-גייט
(צילום: דוברות רה"מ )
כל דבר ודבר שהתרחש בתהפוכות אתמול קשור לפרשת קטאר וללשכת רה"מ. זה מתחיל בפיטוריו של רונן בר, שהגיעו והואצו בעקבות הידיעות על חקירת אלי פלדשטיין וכניסת שב"כ לפרשה. פיטוריו של בר קשורים לקטאר, וגם לתחקיר של שב"כ על אירועי 7 באוקטובר שהטיל אחריות מסוימת על הדרג המדיני. ראוי לציין שהתחקיר הרגיז שני גורמים מדינתיים: בנימין נתניהו בירושלים, ומשרד החוץ הקטארי בדוחא, שהוציא הודעה חריגה נגד שב"כ ובר. אך החקירה הפלילית, בניגוד לתחקיר, היא המנוע האמיתי לפיטורים; "חוסר האמון האישי" של נתניהו הואץ אחרי שגילה שהאש מלחכת את שולי גלימתו.
הכול פתוח
מהרגע שמפטרים ראש שב"כ בישראל בשעה שהשירות בודק את חדירתה של מדינה זרה ללשכתו, הכול פתוח. לדוגמה, נתניהו שמוציא הודעה לפני שבע בבוקר על מינוי ראש שב"כ חדש, מהר-מהר. נתניהו אוהב להודיע על מינויים כאלה לפני מהדורות החדשות בערב. בחגיגיות. מה היה דחוף לו, עוד לפני שהתרנגול קרא פעמיים, לשחרר את שמו של אלוף (במיל') אלי שרביט? לא צריך להיות קונספירטור כדי לשאול אם ייתכן שנתניהו ידע על המעצר הצפוי של יועצו הבכיר יונתן אוריך ושל אלי פלדשטיין. אם משהו דלף מהמשטרה, או אפילו מהפרקליטות. מהלך שכל תוחלתו היא הסרטון ששחרר נתניהו בערב, שהחקירה של אוריך ופלדשטיין נועדה למנוע את המינוי. אם הייתה מח"ש רצינית, היה רצוי שתחקור.
לא צריך להיות קונספירטור כדי לשאול אם ייתכן שנתניהו ידע על המעצר הצפוי של יועצו הבכיר יונתן אוריך ושל אלי פלדשטיין. אם משהו דלף מהמשטרה, או אפילו מהפרקליטות
אין אלא להשתומם על הנאיביות שגילו חבריו של שרביט לשולחן המטכ"ל, גדי איזנקוט ואורנה ברביבאי, שאצו רצו לברך את "ראש השב"כ החדש". צריך באמת לא לקלוט שום דבר על נתניהו ושיטותיו כדי לחשוב שהוא ימהר להפקיר את גורלו בידי איש הגון, לפי עדויותיהם. אבל צריך מידה עוד יותר גבוהה של ניתוק לשחרר הודעות כאלה (ייאמר לזכותם שהם תיקנו מהר) בשעה שמפלגותיהם עתרו נגד פיטוריו של רונן בר. בפעם הבאה עדיף לחשוב פחות על המסטינג, ויותר על הטקטיקות של ביבי.
יותר מכל דבר, יום האתמול חשף את הדרך שבה מדינת ישראל מתנהלת. תחתית החבית, בפני עצמה: שחרור שם של מינוי לראש השב"כ בעת מלחמה בבהילות, בגלל חקירת משטרה ושב"כ נגד מקורבי ראש הממשלה. ואז, במהירות רבה, פניית פרסה.
נדב אילצילום: אביגיל עוזי"לפתע" התברר כי שרביט הלך להפגנה בקפלן, או כתב מאמר על טראמפ; עד לינדזי גרהאם בוושינגטון הגיעו כדי שהסנאטור האמריקני יכתוב משהו נגד מינוי ראש השב"כ החדש. זה שנתניהו ושופרותיו דחפו רק בבוקר. אם ממנים ראש שב"כ בלי לבדוק מיהו, אולי כי החוקרים שועטים למעצר, תדמיינו לעצמכם איך מקבלים החלטות אחרות. ייאמר לזכותו של שר הביטחון כ"ץ (שלא עודכן בכלל) שהוא שמר על שתיקה נבונה; הודעת ברכה לא יצאה מלשכתו על המינוי. בניגוד לכמה חברי אופוזיציה, הוא מבין פוליטיקה.
בלילה, לסיום יום היסטרי וירוד בהיסטוריה שלנו, נתניהו כינה את העצורים "בני ערובה". אף דימוי אחר לא היה בנמצא בשעה שעשרות ישראלים מעונים במנהרות ברצועה. האמת היא שזה מתאים. בין ניהול ההגנה מפני אישומים פליליים כבדים במשפט שהתנהל בבוקר, לעדות במשטרה על חדירת קטאר ללשכתו אחר הצהריים, בוודאות לא נותר לרה"מ פנאי לעסוק בחטופים בעזה. לא נותר אפילו זמן לבדוק כמה שעות את שמו של ראש השב"כ המיועד בגוגל, כנראה. ההישרדות היא העבודה. התפקיד הוא החלטורה.
