שירה ברדה בסך הכול רצתה להגיע מביתה לתחנה המרכזית בעיר מגוריה, אשדוד. היא מצאה את עצמה בליבו של מאבק על זכותן של נשים לנסוע בתחבורה הציבורית, בכל לבוש שיבחרו ובכל מקום שבו ירצו לשבת.
ברדה, תלמידת כיתה י"ב, המתינה בחודש ספטמבר האחרון לקו 9 של חברת אלקטרה אפיקים בעיר. "לבשתי מכנסיים עד הברך וטופ, זה הלבוש הרגיל שלי בקיץ", היא משחזרת. אלא שנהגת האוטובוס הודיעה לברדה שלא תוכל לעלות לאוטובוס מכיוון שהלבוש שלה חשוף מדי, לשיטתה. ברדה לא מיהרה לוותר. "אמרתי לנהגת שאין מצב", היא אומרת, "אבל היא אמרה לי שאין מה לעשות ואלה החוקים. הרגשתי מושפלת, מבואסת".
העובדה שמדובר בנהגת אישה העצימה מבחינת ברדה את ההשפלה וההפתעה מהיחס שקיבלה. "ניסיתי לומר לה – כאישה לאישה, איך את אומרת לי כזה דבר?" היא משחזרת. אלא שהדיאלוג לא נמשך זמן רב: הנוסעים האחרים באוטובוס החלו לאבד סבלנות, והאיצו בנהגת לנסוע משם. "אמרו לי: 'יאללה, רוצים לנסוע'", היא נזכרת.
בסופו של דבר, החליטה ברדה שלא להמתין לאוטובוס נוסף, וצעדה ברגל אל היעד – לא לפני שצילמה את לוחית הרישוי של האוטובוס, ותיעדה גם את הלבוש שלה באותו הרגע, כדי שתוכל להתלונן בפני הנהלת החברה. "החלטתי שאין מצב שאני עוברת על זה בשתיקה", היא הסבירה.
אלא שהתלונה נגררה במשך שבועות, שהתארכו לחודשים. "בסופו של דבר, אמרו לי: 'זאת מילה שלך מול מילה של הנהגת'", אומרת ברדה, "הרגשתי שמנסים לומר לי שאני משקרת. בשלב מסוים הפסיקו לענות לי, והבנתי שלא מתכוונים לטפל ברצינות בתלונה שלי".
ברדה לא לבד, אפילו לא קרוב לכך. נתונים שנמסרו ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" ממוקד הדיווח שמפעיל המרכז הרפורמי לדת ומדינה, המרכז תלונות על הדרת נשים בתחבורה הציבורית, מעלים תמונה מטרידה: ברבעון הראשון של 2025 לבדה, הצטברו במוקד יותר מ-30 פניות של נשים שהעידו כי נמנעה מהן כניסה לאוטובוס בשל לבושן או בתואנה כי מדובר בקו לגברים בלבד.
מדובר בזינוק משמעותי, שכן על אף שתלונות הגיעו למוקד לאורך כל השנים שבהן הוא פועל, מאז שנת 2011, בשנים שקדמו לכך זרמו התלונות בקצב איטי יותר. בסך הכול, הצטברו במוקד בשלוש השנים האחרונות כ-60 תלונות על הדרה בתחבורה הציבורית.
מפחדת לחזור לאוטובוס
לגל הפניות הנוכחי תרם גם קמפיין להעלאת מודעות שערך המרכז בחודשים האחרונים, ופנה גם לקהל יעד צעיר כמו זה שאליו משתייכת ברדה. "גיליתי על המוקד בטיקטוק", מספרת. עו"ד אורלי ארז-לחובסקי, מנהלת המרכז, סבורה שלצד העלאת המודעות מצד המתלוננות, יש בזינוק גם כדי ללמד על היקפי התופעה, שמסרבת לדעוך. "ההדרה עדיין קורית, וממש לא רק במרכזים חרדיים מובהקים כמו בני-ברק", היא אומרת, "הפריסה הגאוגרפית רחבה".
שיאנית הערים בתלונות על הדרת נשים היא ירושלים עם 33 תלונות, לאחר מכן בני ברק עם 19 תלונות ובית שמש עם 11 תלונות. באשדוד, עיר מגוריה של ברדה, ישנן 10 תלונות ובחיפה נרשמו 6 תלונות.
האיסור המפורש להפלות נשים בתחבורה ציבורית ולדרוש מהן שלא לעלות לאוטובוס או לשבת בספסל אחורי, עוגן בעקבות בג"ץ שהגיש המרכז הרפורמי לדת ומדינה בשנת 2007, לאחר עשור שבו הלכה והתרחבה תופעת ההפרדה בין גברים לנשים בתחבורה הציבורית. "זה התחיל כפיילוט בקווים בודדים בירושלים, וכמובן שהזמני הפך לקבוע והתרחב", מתארת עו"ד ארז-לחובסקי. בשנת 2011, בעקבות העתירה, פסק בג"ץ כי הפרדה מגדרית באוטובוסים אינה חוקית, וכי אסור לקיים כל הפרדה בקווי אוטובוס בישראל.
אלא שניתוח התלונות שהגיעו למרכז לאורך השנים, לרבות בשנה האחרונה, מלמד כי תופעת ההפרדה לא נעלמה. גם היום, חלק גדול מהתלונות נוגע לדרישה מהנשים לעבור לירכתי האוטובוס. מקרה כזה מתארת ד', תלמידת תיכון מקריית גת, שעלתה לפני חודשים ספורים לאוטובוס בין-עירוני של אגד מאשדוד לעיר מגוריה.
"רציתי לשבת מקדימה, כי ככה אני מרגישה יותר טוב בנסיעה", היא אומרת. ד' מתארת כיצד גברים חרדים שישבו בכיסאות הקדמיים החלו לצעוק עליה ודרשו שתעבור לאחורי האוטובוס. "הנהג אמר לי: 'תכבדי אותם ושבי מאחורה'", היא אומרת. ד' עשתה כדבריו. "זה גרם לי להרגיש חסרת ביטחון", היא מתארת, "הרגשתי מאוימת".
לאחר שירדה מהאוטובוס, היא מתארת, חשה אשמה על כך שלא עשתה דבר כדי לעצור את ההדרה. "אמרתי לעצמי – למה לא עמדתי על שלי, אני לא רוצה שיקרה אותו דבר למישהי אחרת, רק בגלל שהיא אישה". כמו ברדה, גם ד' נתקלה במודעה שממנה למדה על קיומו של המוקד, והחליטה להתלונן בעזרתו.
בתגובתה לתלונה, חברת אגד לא הכחישה כי ד' התבקשה לעבור לאחורי האוטובוס, ואף התנצלה בפניה, אך טענה כי ד' התנגדה לכך וישבה בסופו של דבר בספסל קדמי כרצונה. "זה לא מה שקרה", אומרת ד', "לא עניתי לנהג, פחדתי. עשיתי בדיוק מה שהנוסעים שצעקו עליי אמרו לי לעשות". מאז המקרה, היא מתארת, נמנעה מנסיעות באוטובוסים, ובפרט בקו המסוים שבו אירע המקרה.
"צריך להתנגד לזה"
על אף שעשרות התלונות שזרמו למוקד רק בחודשים האחרונים מלמדות כי תופעת ההדרה וההפרדה לא נעלמה, ארז-לחובסקי מוצאת גם סיבה לאופטימיות. "חל שינוי מדהים בדעת הקהל הישראלית בכל מה שקשור להדרת נשים, באוטובוסים ובכלל", היא אומרת. "יש הבנה שצריך להתנגד לזה, וזה חשוב – כי כשהציבור איתנו, יש לזה כוח דרמטי". לדבריה, גם משרד התחבורה מתייחס לתופעה בכובד ראש, וחוקר את התלונות. "התקדמנו", היא אומרת.
תגובת אלקטרה אפיקים: "האירוע אינו עולה בקנה אחד עם נוהלי החברה וערכיה. עם קבלת הדיווח ערכה החברה בדיקה מקיפה, הנהגת המעורבת הוזמנה לבירור שבמהלכו ננזפה וחודדו בפניה שוב נהלי החברה. כמו כן רועננו שוב הנהלים אל מול כלל עובדי ונהגי החברה. החברה מתנצלת עמוקות בפני הנוסעת והיא נוקטת באופן קבוע את כל המאמצים הנדרשים על מנת לוודא כי אירועים כגון אלה לא יישנו".
מקבוצת אגד נמסר: "אגד פועלת על-פי החוק ורואה בחומרה רבה את המקרה".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.04.25
