בתוך פארסת ה"מינוי" של אלי שרביט, כמעט נשכח שהסיפור הוא בכלל על רונן בר ועל הניסיון הנואל והמבעית להדיחו. נתניהו חפר את מלכודת הפתאים הזאת, שנועדה לקבוע עובדות בשטח ולהכשיר את שרץ ההדחה, וכולם מיהרו לדהור וליפול בה. ראשית שביט עצמו, שחרף הפיתוי העז היה צריך, לכל הפחות, לומר לנתניהו: אקבל את התפקיד בשמחה אם וכאשר בג"ץ יכריע שהפיטורים תקפים. אחריו נפלו גנץ, איזנקוט ויאיר גולן, שמיהרו להרעיף שבחים על שביט, ובכך נרמלו את האנומליה וקברו את בר בעודו בחיים. לו נתניהו לא היה מבועת בעצמו מהאש החורכת שולי גלימתו, הוא בטח היה מתפקע מצחוק.
גם העיסוק הקצר אך נלהב בתקשורת בקורות חייו של "ראש השב"כ החדש", היה סיוע עיוור למהלך נגוע ובלתי לגיטימי. זהותו של המועמד לרשת את מי שנתניהו מנסה להדיח היא החלק הכי פחות רלוונטי בפרשה החמורה הזאת. מה שרלוונטי הוא שבמדינה דמוקרטית נחקר לא מפטר את חוקרו. כפי שאמור להיות מובן מאליו שהנאשם בשוחד ובהפרת אמונים, לא יכול לפטר את ראש התביעה הראשית, גלי בהרב-מיארה, כך גם ברור כשמש שמי שיועציו הקרובים ביותר עצורים בחשד למגע עם סוכן זר, שוחד, הפרת אמונים, והוא עצמו נקרא בבהילות לחקירה - לא יכול להדיח את העומד בראש הארגון שחוקר את הפרשה.
במופע ההסתה המוכר נגד רשויות החוק, זה שבו רה"מ ירה את כל בליל הדיפ-סטייט (חקירה פוליטית, מסע ציד להפלת ראש ממשלה מכהן וכו') ואף באופן מקומם וסר טעם כינה את החשודים "בני ערובה" כאילו לא היו חטופים מעולם, סיפר נתניהו בתדהמה כי ביקש מהחוקרים: "'תראו לי חומר. תראו לי משהו'. ולא היה להם שום דבר להראות". באמת חצופים. לא שועים לציוויו ולא חושפים בפניו את תיק החקירה! עוד ראיה לזה שהכול משובש ורקוב מהיסוד. גם ההצטופפות של לשכתו אתמול בבית המשפט בהארכת המעצר של החשודים, והאופן שבו צמד המילים "עד מדינה" נאמר שם בשאט נפש, לקוחים מעולמות אחרים.
לא חייבים לפתוח כל אמירה נגד הדחתו של ראש השב"כ בהתנצלות. זו אמירה נכונה לזמנים שפויים, אבל היא מנותקת ממציאות שבה האחראי מספר אחת עוסק בפראות בשימור כהונתו לנצח
לא חייבים לפתוח כל אמירה נגד הדחתו של ראש השב"כ בהתנצלות: "נכון שהוא צריך ללכת הביתה בגלל 7 באוקטובר אבל..." זו אמירה נכונה לזמנים שפויים, אבל היא מנותקת ממציאות שבה האחראי מספר אחת עוסק בפראות בשימור כהונתו לנצח, מתנער מאחריות, מונע הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, מסכל שחרור חטופים. ובה בעת, בעזות מצח שלא תתואר, הוא תובע מכל מי שהיה תחתיו בהיררכיה ביום האסון והכשל הנוראים בתולדות המדינה - להתפטר לאלתר.
רבים אכן עשו זאת, אלא שבר עשוי כנראה מחומרים חזקים יותר, נדירים יותר. גם בשעתו הקשה הוא מבקש, שוב ושוב, לגונן על הדמוקרטיה מפני מבקשי רעתה. אבל ההחלטה לחסלו סופית הייתה כשהעז, בחוצפתו, לחקור פרשייה שמסכנת את ביטחון המדינה - חדירה של קטאר, באמצעות כספה, אותו כסף שמימן את טבח 7 באוקטובר, ללב ליבה של לשכת ראש הממשלה.
שלי יחימוביץצילום: אלכס קולומויסקיהוא, ועימו היועצת המשפטית לממשלה, מסרבים ללכת בתלם העקום והתמהוני שמנסים להדוף אותם אליו, בתוך מה שנראה כמו המבוך המטורף באליסה בארץ הפלאות. שלא כמו אותה צפרדע מפורסמת שמתבשלת בסיר, הם מהזן הנדיר של מי שלא רק שאינם מתרגלים, אלא גם מוכנים לספוג עלילות וקללות, לקום כל בוקר לעולם של בלהה ומשפטי שדה בישיבות ממשלה – לחשוק שיניים ולהתעקש להמשיך ולמלא את תפקידם הממלכתי.
באחד מקטעי ההבל והזבל שהספיק לחטוף שרביט בשעות מינויו הקצרות, אמרה טלי גוטליב: "הספיקו לכולנו אנשים נגררים שלא מסוגלים לחשוב אחרת ולחשוב מחוץ לקונספציות. אין ספק ששרביט עתיר זכויות, אך לראשות השב"כ בימים אלה צריך DNA אחר ומיוחד מאוד". וואלה, צודקת הפעם. אלא שמתברר שבדיוק אחד כזה כבר מכהן בתפקיד.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.04.25
