זה עשוי היה להיות הרגע החשוב ביותר במלחמה בעזה מאז שפרצה לפני כמעט שנה וחצי. למעשה, זה יכול היה להיות הרגע שבו סוף-סוף אפשר היה להסכים שהתקדמנו אל "הניצחון המוחלט". אבל נראה שגם ההזדמנות הזו מתפספסת בשל קוצר הרואי של הממשלה.
זה קרה בימים האחרונים, כשברחבי עזה התפרצו הפגנות אמיצות של תושבים מתוסכלים במחאה נגד שלטון חמאס. ההפגנות האלה, גם אם לא היו המוניות, הן המרב שישראל יכולה הייתה לצפות לו: תושבי עזה מתמרדים נגד השלטון שהקריב אותם. אפשר היה לנצל את הנחשול הראשוני כדי לתמוך בהעצמת התופעה עד כדי מרד אמיתי בחמאס. זה יכול להיות המעשה האפקטיבי ביותר לחיסול שלטון חמאס, יותר מכל מאמץ צבאי, שכן הוא יכול לסיים את שלטון חמאס באופן אותנטי, על ידי התושבים עצמם, ולהביא לתחילת השינוי העמוק בעזה.
האמת היא שישראל יודעת להתנהג במצבים כאלה. בנימין נתניהו נשא לא מעט נאומים ששודרו ביוטיוב במהלך המלחמה, שבהם עודד את תושבי איראן להתמרד נגד משטר האייתוללות ואת תושבי לבנון למרוד באחיזה של חיזבאללה במדינה. בנאומיו הוא הבטיח שישראל חפצת שלום ותעניק סיוע לעם האיראני והלבנוני אם רק השלטון או גורמי הטרור יוחלפו. מובן שאפשר לסייע גם בדרכים חשאיות, אבל דווקא הפעם ישראל הסתפקה במסרים של דובר צה״ל, ויתרה מכך: באחד הדיווחים מהקבינט נמסר כי עלתה שם התהייה אם ההפגנות אותנטיות או שבכלל מדובר בתרמית של חמאס להציג מצג שווא כאילו שלטונו בסכנה. התהייה הזו אבסורדית: מה חמאס ירוויח מהצגה כאילו שלטונו בסכנה? והיא יכולה להעיד בעיקר על דבר אחד: לממשלת ישראל הנוכחית לא באמת מתאים להציג את העזתים כפוטנציאל לדו-קיום, כשם ששחרור החטופים אינו בראש מעייניה. פשוט ונוח יותר להציג את הצורך – המוצדק כמובן – להילחם בחמאס מאשר לנסות להפריד בין האוכלוסייה לבין שלטון הטרור. מה גם שהממשלה כבולה בידי סמוטריץ׳ ובן גביר ואחרים בליכוד שמעדיפים לשטות בציבור הישראלי בהבטחות לממש את תוכנית טראמפ על טרנספר.
כמובן, אסור ליפול לאשליות. ההפגנות היו מצומצמות ואפיינו חלק קטן מהאוכלוסייה. ייתכן שתמיכה ישראלית גם הייתה יכולה להעמיד את המפגינים בסכנה גדולה יותר, שכן חמאס כבר פועל באופן אכזרי כדי לדכא אותם. ההפגנות נגד חמאס גם לא בהכרח מייצגות שאיפה לדו-קיום עם ישראל, אלא בעיקר תסכול מהמקום שההנהגה החמאסית הובילה את המפגינים אליו, בעקבות 7 באוקטובר. ועדיין, עד שאפשר היה לחזות בניצני פיכחון בעזה משלטון חמאס זו חובתה של ההנהגה הישראלית לתמוך ולקדם, באמצעים שונים, כל מפגן של התנערות אותנטית ממנו.
אבי שילוןיתרה מכך: אחת הסיבות להתחזקות חמאס בשנים האחרונות נעוצה הייתה בתפיסה – שהיא זו שהצדיקה את העברת הכסף הקטארי בעיני נתניהו ותומכי המהלך – ששלטון חמאס ברצועה טוב לישראל. שכן כל עוד חמאס בשלטון ברור שאי-אפשר להגיע להסדר של שתי מדינות לשני עמים, כפי שמבקשת הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. לכן נוח לממשלה, שממילא לא מאמינה באופציה של פשרה, שעומד מולה יריב עוין לחלוטין. אבל להתמיד בתפיסה ששלטון חמאס עדיף על פני כל ניסיון לשלטון פלסטיני אחר גם בעקבות 7 באוקטובר, זו כבר לא סתם טעות אסטרטגית. זו הפקרת העתיד לטובת תפיסה שמאמינה שאת המציאות ניתן לשנות רק בכוח. בלי להבין שהחיים מורכבים יותר.
