אחד הטיעונים המרכזיים שמשמיעים מתנגדי הקמת ועדת חקירה ממלכתית הוא שעצם מינוי חברי הוועדה על ידי נשיא בית המשפט העליון או מי משופטיו בעייתי משום ש"עמית, סולברג ושאר שופטי העליון לא צריכים להוביל את החקירה – הם צריכים להיות בין אלו שנחקרים. הציבור דורש את האמת, לא ועדת טיוח שתאתרג את המקורבים ותגן על שופטי בג"ץ, שבמשך שנים פגעו קשות בכוח ההרתעה של מדינת ישראל", כפי שכתב השר שלמה קרעי ברשת X. למרבה החרפה, קולו מייצג נאמנה רבים בקואליציה שגם השבוע המשיכו להבהיר ש"צריך שתהיה ועדה שתבדוק גם את כשלי בית המשפט העליון".
זה משגה חמור שאסור שיקרה. בדמוקרטיה עצמאות השופטים היא יסוד שאין בלתו. את פסיקות השופטים אסור לשפוט גם אם לא מסכימים להן. אפשר לשפוט את התנהגותם באולם, מותר לבקר את התנהלותם מחוץ לעולם, וחובה כמובן למצות איתם את הדין כשהם עוברים עבירות אתיות או פליליות. אבל מהות פסיקותיהם אינה חלק מהביקורת האפשרית מבחינת הטלת אשם אישי. אם הפסיקות בעייתיות לא רק שעדיין קמה החובה לציית להן אלא שאסור לבוא חשבון עם כותביהן. אפשר ואף רצוי לחוקק חוקים שיבטלו אותן (כל עוד מדובר בהלכה כללית ולא בפסק דין פרטני לגבי אדם ספציפי), ותו לא. הסיבה ברורה: שופטים צריכים לשפוט כשרק מורא הדין ומצפונם האישי משפיעים עליהם, וזה לא יקרה אם יקום בקרבם חשש מהשתת אחריות אישית בעתיד.
לא במפתיע, הרצון שהשופטים ייתנו את הדין על פסיקותיהם מיובא ביבוא ישיר מממשל הנשיא טראמפ בארה"ב. לפני כשבועיים דחה נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס בהתבטאות חריגה מאוד ולא אופיינית לו את קריאת הנשיא טראמפ להדיח שופט פדרלי משום שפסיקותיו מנעו את ביצוע מדיניות הנשיא בסוגיית גירוש המהגרים. "למעלה מ-200 שנים נקבע שהדחה של שופט איננה הדרך המתאימה באשר לחוסר הסכמה סביב החלטה שיפוטית", כתב נשיא ביהמ"ש העליון רוברטס, בצדק. אם פסיקת אותו שופט שמנעה מהממשל לגרש מהגרים משטחי ארה"ב בהתבססו על חוק ישן מהמאה ה-18, לא מקובלת על הנשיא – הוא יכול לנסות לבטל את אותו חוק ישן ולחוקק אחר תחתיו, אבל אסור לו להעניש באופן אישי את השופט שפסק זאת.
גם מי שאינו סומך על נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית שימנה ועדה שאינה מוטה וגם מי שמבקש לבחון את חלקו של בית המשפט באסון שפקד אותנו ולהציע דרכים למנוע זאת בעתיד (למשל בדרך של השבת זכות העמידה בחוק בנושאים מסוימים), לא יכול לעשות זאת באמצעות השתת אחריות אישית על השופטים בשל פסיקותיהם. זה אסור בתכלית האיסור בדמוקרטיה.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי ולא רק בה. חז"ל נחלקו לגבי פרשנות "ויהי בימי שפוט השופטים". חלק סברו שמדובר בדור שאינו מכבד את הפסיקות ואז "אוי לו לדור ששפטו את שופטיהם". חלק חשבו שהתיאור הפוך - כלומר שאוי לו לדור ששופטים לא ראויים שולטים בו. מה שמעניין הוא שגם לגבי האחרונים לא דובר על פסיקותיהם אלא על מידותיהם בלבד. יש לקוות שלמצער את זה השר קרעי וחבריו מכירים.
