עונת הרחצה שנפתחת מחר (שבת) מספקת תזכורת לסכנה הטמונה לילדים בחופים, במעיינות ובבריכות. על-פי נתוני ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, בחמש השנים האחרונות איבדו את חייהם 79 ילדים כתוצאה מטביעה - 16 בממוצע מדי שנה, מרביתם פעוטות עד גיל ארבע.
בארגון מבקשים לקדם שורת צעדים בניסיון לצמצם את אירועי הטביעה - שהם סיבת התמותה השנייה בשכיחותה בישראל בילדים כתוצאה מתאונות, אחרי תאונות דרכים.
על-פי נתוני הארגון, כשליש ממקרי הטביעה התרחשו במקורות מים בטבע כגון ים ומעיינות. בחופי הים, מרבית המקרים אירעו בחופים לא מוכרזים או מחוץ לשעות הפעילות של שירותי ההצלה. לכן, אחת הדרכים המוצעות לצמצום מקרי הטביעה היא הארכת שעות שירותי ההצלה עד סמוך לשעת השקיעה, ולא עד השעה 18:00 כנדרש כיום בחוק. "משפחות מגיעות בשעה מאוחרת ולעיתים סמוך למועד סיום שירותי ההצלה", נכתב בנייר עמדה של הארגון לרגל פתיחת עונת הרחצה, "הדבר לא מאפשר זמן לבילוי בטוח בים בנוכחות מציל".
בנוסף, אומרים בארגון, רצוי להרחיב את מספר החופים המוכרזים. רצועת החוף של ישראל נפרסת על פני כ-300 ק"מ, אך מתוכה רק 21 ק"מ הם חופי רחצה מוכרזים. שאר אזורי החוף מוגדרים כאסורים לרחצה, או כ"שטחי חוף חסרי מעמד", שהגישה אליהם פתוחה אך לא ניתנים בהם שירותי הצלה. "מחסור בחופים מוכרזים עלול להביא משפחות וילדים לשהות בחופים בהם אין שירותי הצלה ובכך לסכן את חייהם", נכתב.
סוגיה משמעותית נוספת הנוגעת לצמצום מקרי הטביעה היא לימודי שחייה בגיל צעיר. חוזר מנכ"ל משרד החינוך אומנם מסדיר נהלים ללימודי שחייה במסגרת מערכת החינוך, אך הדבר אינו מוגדר כחובה, והוא מותנה בשיתוף פעולה מצד הרשות המקומית. בפועל, אומרים ב"בטרם", הנתונים מלמדים כי רק כ-44 אחוז מהתלמידים מדי שנה זוכים לכך.
בנוסף, שיעורי השחייה במערכת החינוך מתקיימים בכיתה ה' - סביב גילי 11-10 - בעוד שמרבית מקרי הטביעה מתרחשים עד גיל 9. לכן, ממליצים בארגון להקדים את גיל שיעורי השחייה לכיתה ב', ובנוסף לדאוג לכך "שכל ילדי ישראל, ללא קשר לרקע הסוציו-אקונומי שלהם ולאזור מגוריהם, יזכו ללמוד את מיומנויות השחייה הבסיסיות בגיל צעיר".
"הים הוא מקום נהדר לבילוי קיצי ומשפחתי, אך כל בילוי בקרבת מים עלול להיות מסוכן", אמרה מנכ"לית ארגון בטרם, אורלי סילבינגר. "אני פונה להורים - אל תגידו 'לי זה לא יקרה'. בכל בילוי סמוך למקור מים, לא משאירים את הילד ללא השגחה, שומרים עם הילדים על קשר עין במרחק נגיעה וללא הסחות דעת, לא נכנסים לים מעבר לשעות פעילות שירותי ההצלה ומדגישים בפני בני נוער את הנחיות הבטיחות. כך נציל חיים ונמנע את האסון הבא".
רגע אחד של חוסר תשומת לב עלול להוביל לחיים שלמים של התמודדות עם ההשלכות הקשות. זהו המקרה של משפחת אלבז, מאז האירוע שבו טבע בנם הפעוט קארם בבריכת הדגים בבית המשפחה בתל שבע לפני ארבע שנים.
קארם, שהיה בן קרוב לשנתיים כשאירע האסון, נכנס לבריכה מבלי שאיש הבחין בכך. כאשר אותר, כעבור כמה דקות, כבר היה חסר הכרה. אחרי ניסיונות החייאה ממושכים בבית החולים, כשהרופאים כמעט נואשו, הדופק שלו חזר לפתע. "קארם היה מונשם ומורדם בטיפול נמרץ במשך שבועיים. כשהתעורר - לא ראה, לא אכל, לא הגיב. הוא רק שמע", תיארה אימו ארקאן. תהליך השיקום הארוך עבר בין בתי חולים בארץ ובעולם, ועודנו נמשך. כיום, קארם מזיז את ידיו ורגליו, והוריו נחושים להמשיך בשיקום בכל דרך כדי לשפר את מצבו.
ב"בטרם" מצביעים על כך שביישובים ערביים ופריפריאליים כמעט שאין בריכות שחייה עירוניות, דבר שמקשה על האפשרות לקיים לימודי שחייה באופן מסודר. "ילד שגדל ביישובים אלו לא ילמד שחייה ולא ירכוש מיומנויות להתנהלות בטוחה במים", נכתב.
ד"ר אחלאם אבו-קרן, מנהלת המחלקה לקידום בריאות הילד באג'יק מכון הנגב, הוסיפה כי בשנים האחרונות "חלה עלייה בשימוש בבריכות פרטיות ביישובים הבדואיים, שלא תמיד מוקמות בהתאם לתקני הבטיחות המחייבים - לעיתים אין גידור מתאים, כיסויי בטיחות תקניים או אמצעי השגחה מספקים. כתוצאה מכך, ילדים צעירים נותרים חשופים לסכנת טביעה ממשית. חיוני להעלות את מודעות ההורים לאחריותם בהשגחה מתמדת על ילדיהם".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.04.25
