מדינת ישראל מתמודדת כרגע בשלוש זירות משמעותיות – יש עוד, אבל אלה הכי בוערות – שכל אחת מהן לבדה היא עולם ומלואו: בחזית האיראנית דיווחים רבים על אפשרות של תקיפה ישראלית או אמריקנית או משולבת; בחזית הסורית על ישראל למנוע מצב שבו משטר ארדואן בטורקיה, שרק השבוע ייחל להשמדת ישראל, ישתלט על נכסים של צבא אסד יחד עם שלטון אל-ג'ולאני; וכמובן ישנה החזית העזתית שבה צה"ל מגביר את הלחץ, כובש שטחים, מבתר את הרצועה, ונערך לממש את חזון הרמטכ"ל לפלישה רב-אוגדתית.
בימים כה דרמטיים והרי גורל לביטחון הלאומי, לא פחות, ראש הממשלה חייב להיות בקשב מלא. זה נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר בבנימין נתניהו, שהניסיון שצבר וכובד המשקל שלו בארצות הברית מהווים מרכיב בעיצוב האסטרטגיה שתבטיח את ביטחון ישראל. כל החלטה היא כפשוטו עניין של חיים ומוות. אבל נתניהו עסוק בחקירת אנשי לשכתו בפרשת הכסף הקטארי ואת סוף השבוע הוא יבלה בהונגריה, כאילו שאין לו הסברים לתת (גם אם לא ידע על החלטורה הקטארית של עוזריו הקרובים וגם אם לשיטתו לא נגרם נזק ביטחוני) במקום לשייט עם רעייתו בדנובה.
רק השבוע, למשל, הגיעה המתיחות בין ארה"ב לאיראן לשיאים שלא היו כמותם מזה שנים ארוכות, תוך איומים הדדיים בתקיפה צבאית. הנשיא טראמפ הכריז שאם איראן לא תרסן את פעולותיה בתימן ותשב למשא ומתן על הסכם גרעין חדש, מצפה לה הפגנת כוח חסרת תקדים של הצבא החזק בהיסטוריה. הוא גם הודיע שישקול סנקציות כלכליות, בדומה למדיניות הלחץ מהקדנציה הראשונה שלו. מנגד האיראנים מאיימים גם שהם מוכנים לפעולה בכל רגע.
בתווך נמצאת ישראל שמנהלת דיונים שכבר מזכירים בתכיפותם וברצינותם את ההיערכות לתקיפה לפני כ-14 שנה, תחת נתניהו כראש הממשלה ואהוד ברק כשר הביטחון. אז היו אלה ראשי המערכת – הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד מאיר דגן וראש השב"כ יובל דיסקין – שהביעו התנגדות וגם חברים בקבינט נסוגו. כעת נתניהו ניצב עם שר ביטחון מעט פחות מנוסה, רמטכ"ל מנוסה צבאית אך טרי בתפקיד, ראש שב"כ שהוא כבר הדיח וראש מוסד שהודר מהמשא ומתן להשבת החטופים. מרגיע זה לא.
במקביל לרעש תופי המלחמה כדאי להאזין גם לקולות השקטים של האפיק הדיפלומטי: במוסקבה מבקשים לנצל את הברית עם טהרן ואת ההתקרבות לטראמפ כדי למנוע הפצצת תשתיות גרעין
במקביל לרעש תופי המלחמה כדאי להאזין גם לקולות השקטים של האפיק הדיפלומטי: במוסקבה מבקשים לנצל את הברית עם טהרן ואת ההתקרבות לטראמפ (אם כי הוא הביע אכזבה מפוטין על רקע התנהלותו במו"מ לסיום המלחמה באוקראינה) כדי למנוע הפצצת תשתיות גרעין, אשר לטענת הרוסים תוביל ל"קטסטרופה עולמית ברמה בלתי הפיכה". הרוסים, כמה נחמד מצידם, מציעים לסייע במאמצים להרגעת הרוחות ולהגיע להסכם גרעין חדש. באופן שאולי יישמע מפתיע, בישראל נשמעים קולות חיוביים בכיוון הזה: "ישראל אינה שוללת נתיב דיפלומטי שימנע מאיראן להשיג נשק גרעיני", אמר שר החוץ גדעון סער בביקור מדיני בפריז. סער אף הוסיף כי קיימים סימנים לכך ש"עשויות להתקיים שיחות עקיפות בין טהרן לארצות הברית". אם אכן כך יהיה, שוב על נתניהו להיות דרוך ב-200 אחוז: בהסכם כה חשוב, כל סעיף קובע.
פה ליד
בינתיים, קצת יותר קרוב לבית, מתנהל מתחת לפני השטח אירוע דרמטי: ארדואן מציב לעצמו מטרות אסטרטגיות בסוריה, מכוון ואולי גם יכול להרחיב את השפעתו האזורית, שבכוחה להוות איום על ישראל מצד הצבא השני בגודלו בברית נאט"ו. המפתח הוא השגת שליטה צבאית, ועל כן הטורקים שואפים להקים ולשלוט בבסיסים המקומיים שם, כגון בסיס T4 המפורסם. שליטה שכזאת תאפשר להם נוכחות אווירית, הגנה על הגבול הטורקי, ובמידה רבה שליטה במרחב הסורי, מתוך הוואקום שנוצר אחרי קריסת משטר אסד ונסיגת סוריה ואיראן. בזירה כוחנית כמו המזרח התיכון, מדובר בדרמה של ממש, ולכן ישראל לא יכולה לשבת בשקט: חיל האוויר מבצע תקיפות נרחבות בבסיסי תעופה צבאיים שהטורקים מנסים להשתלט עליהם כדי להחזיר לשימוש מערכות הגנה אוויריות. בין היתר הותקפו מסלולי טיסה, מאגרי דלק, מכ"מים, אמצעי לחימה וגם יכולות אסטרטגיות. לצד הכוח הצבאי צריכה להשתלב תבונה מדינית על ציר ירושלים-וושינגטון-מוסקבה, וזאת אחת הסיבות שמזכירו הצבאי של ראש הממשלה, אלוף רומן גופמן, שוגר לביקור בקרמלין.
אולם עם כל הכבוד, עיקר תשומת הלב הציבורית עדיין נתונה לעזה, גם בשל מצב החטופים. למרות דיווחים כביכול על התקדמות השבוע, בשטח צה"ל הרחיב את הפעולה הקרקעית, השתלט על "ציר מורג" שמכתר את רפיח ומגביר את הלחץ על האוכלוסייה בעזה, שמתוכה יוצאים קולות הולכים וגוברים של מיאוס וסלידה משלטון חמאס. השאלה אם זה מספיק כדי שחמאס יקבל את המתווים שארה"ב וישראל מציעות במקום ההסכם המקורי, עדיין לא קיבלה תשובה חד-משמעית. צה"ל דוחק גם את תושבי שג'אעיה מבתיהם ומשתלט על עוד שטחים ברצועה והם הולכים ומתרבים.
למי שדואג, גם הזירה הלבנונית לא שקעה בתרדמה: תקיפת חיל האוויר בדאחייה השבוע, כך לפי צה"ל ושב"כ, נועדה לסכל מחבל שכיוון פעילי חמאס בתקופה האחרונה בניסיון לקדם "פיגוע חמור בטווח הזמן המיידי". במילים יותר פשוטות: המודיעין המצוין שהביא שב"כ מנע מגה-פיגוע נגד יעד ישראלי באחת המדינות השכנות. פיגוע כזה, אם חלילה היה יוצא לפועל, היה עשוי לגרום לתפנית במלחמה.
יוסי יהושועממש לא מיותר לציין, שהמשימה בוצעה כשהשב"כ נמצא במשבר החמור בתולדותיו, עם ראש שירות שהפך לברווז צולע ועדיין מנסים לנקר לו את הכבד, ושני מועמדים ראויים מחוץ לארגון שראש הממשלה היתל בהם. מעניין מה עובר בראשו של מועמד ישר והגון שמקבל הצעה להיכנס לנעליים של רונן בר. כשרואים את הסרטונים שהוציא נתניהו, יום אחרי יום, אף אחד לא צריך להתפלא אם התשובה של אותו מועמד תהיה "רק זה חסר לי".
