קשה לקבוע מה באמת התרחש בפרשת קטאר-גייט ומה היה חלקם של אוריך ופלדשטיין, שעדיין נמצאים בחקירה, אבל תפקידנו כאזרחים אינו לחרוץ דין, אלא לגבש דעה על סמך המידע הגלוי. אנחנו לא אמורים להשהות את השיפוט שלנו עד לשלב איסוף הראיות הקבילות ובחינתן, אלא לעדכן באופן רציף את מידת האמון שאנו רוחשים לנבחרים על-פי מה שידוע לנו.
מספר הנחות עובדתיות ניתן להציב בשלב זה: ראשית, ממלאי תפקידים מרכזיים במערך הדוברות של ראש הממשלה קיבלו, לכאורה, כספים מקטאר תמורת שירותי יחצנות או דוברות שניתנו לאחר 7 באוקטובר. שנית, לפי שעה אין סיבה לחשוב שהם העבירו מידע סודי לשלטונות קטאר או חשבו בשעת מעשה שהם פוגעים בביטחון המדינה, לפחות לא במובן הצר של הביטוי הזה. ושלישית, אין סיבה להניח שראש הממשלה ידע שהם נותנים לקטאר שירותי יח"צ, והוא אף לא נחקר כחשוד בכך. לא כל שכן, אין בסיס לטענות הצעקניות שראש הממשלה קיבל, כביכול, שוחד מקטאר או שהקטארים מממנים את בני משפחתו ולתאוריות קונספירציה מהסוג הזה.
על סמך העובדות האלה נראה שהפרשה היא חמורה, ומטילה צל כבד על תפקודו של ראש הממשלה. לטעמי, הכישלון בגיבוש תפיסת הביטחון הלאומי בשנים שקדמו למלחמה הצדיק, בלאו הכי, שיציע את עצמו מיד לאחר המלחמה לאמון מחודש של הבוחר, אולם פרשת היועצים מחדדת את הצורך הזה.
לטעמי, הכישלון בגיבוש תפיסת הביטחון הלאומי בשנים שקדמו למלחמה הצדיק, בלאו הכי, שיציע את עצמו מיד לאחר המלחמה לאמון מחודש של הבוחר, אולם פרשת היועצים מחדדת את הצורך הזה
היחסים בין דוברים ויועצים פוליטיים למיניהם לבין העומד בראש הם לעיתים קרובות הדוקים מאוד. למרות שדוברים אינם עוסקים בעשייה עצמה, אלא באריזה הקוסמטית שלה, ולמרות שהם לא נושאים בדרך כלל בדרגה בכירה - השירות שהם נותנים קרוב לליבו של ראש המערכת. היות שהחלטות מדיניות ופוליטיות מתקבלות תמיד מתוך מודעות לאופן שבו הן מצטיירות בדעת הקהל, ושהצלחת מדיניות תלויה באופן שבו היא נתפסת, עצה של דובר נשמעת ישירות באוזני מקבל ההחלטות הבכיר יותר מאשר עצותיהם של ממלאי תפקידים המקבילים לדובר בדרגתם.
לא יעלה על הדעת
על רקע הקרבה הזאת, לא ברור מדוע ראש הממשלה לא הצליח לוודא לאילו גופים נוספים הדוברים שלו מעניקים שירותי יח"צ בעודם משמשים בלשכתו. גם בגופים חשובים פחות מממשלות לא יעלה על הדעת שההנהלה תקבל שירותי דוברות או יח"צ מגורם כלשהו בלי לברר היטב אם הוא עובד במקביל עם גופים בעלי אינטרס מנוגד לאינטרסים של הארגון. לממשלת ישראל ולממשלת קטאר נוצרו לאחר פרוץ המלחמה אינטרסים תדמיתיים נוגדים לגמרי, הניגוד התחדד יותר מכפי שהיה בזמן המונדיאל ולפניו, ושתי המדינות אף התכתשו בפומבי בשאלות ביטחוניות ומדיניות חשובות.
פרופ' רון שפיראצילום: אסף בר שיהתקלה שנגרמה לתפקוד לשכת ראש הממשלה היא רצינית. ראשית, ייתכן שעיתונאים קיבלו בזמן המלחמה תדרוך המשרת את הצרכים של קטאר וסברו בטעות שמקורו בראש הממשלה. שנית, גם אם בפועל לא נעשו פעולות מזיקות, נפרצה פרצה מסוכנת בגדר הסוככת על צומת העצבים החשוב ביותר של מדינת ישראל. הפעלת סוכנים זרים פועלת כמו תשובה - ראשית, פותחים פתח כחודה של מחט, ולאחר מכן נפתח פתח כפתחו של אולם. אם ממשלת קטאר ידעה שיש לה אנשים בלשכת ראש ממשלת ישראל, נפרצה הדרך להשחתתם ולהפעלתם מאוחר יותר. לא ניתן להפריז בחומרת הסיכון הזה.
מבלי להפליג בספקולציות או תסריטי אימה חסרי בסיס על בגידה, כביכול, הדברים שנודעו לנו הם חמורים די הצורך כדי להצדיק חוסר אמון בממשלה.
פרופ’ רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
