בהצהרתו הראשונה למצלמות, ביום חמישי האחרון, הבטיח דובר צה"ל כי מעתה יעדכן את הציבור בהתפתחויות ב"שקיפות ובענייניות". מרוב "שקיפות וענייניות" לא היו במקום עיתונאים ועיתונאיות, שיכלו להקשות ולו במעט על תת-אלוף אפי דפרין, שחזר על המנטרה שלפיה מטרת המבצע בעזה היא להביא לשחרור החטופים, למרות שכבר הוכח שהלחץ דווקא מביא למותם, וגם על בעיית המחסור בלוחמים. השאלות שכן נאספו עבורו אפילו לא היו בכיוון.
1 צפייה בגלריה
צילום של אחד הפרמדיקים שנהרג ברפיח, שבו נראים אותות חירום - בניגוד לגרסת צה"ל
(צילום: מתוך "ניו יורק טיימס")
אולי בשל כך, בצה"ל חושבים שאפשר לחרטט גם את כלי התקשורת החשובים בעולם, כאילו עובדים שם אותם כתבים שרגילים לדקלם את המסרים של הצבא, ועוד בפרשה כה חמורה כמו הרג עובדי הסיוע ברפיח. במשך ימים שיווק הצבא לגופים זניחים ומעוטי יכולות כמו "הניו יורק טיימס" ו"הגרדיאן" גרסה שלפיה שיירת רכבי החירום הייתה לא מסומנת ונסעה ללא אורות. מי היה מאמין שכעבור זמן מה צץ לבסוף סרטון שמטיל צל כבד על הגרסה הזאת, מגביר את החשדות ומנחית כאפה מצלצלת לאמינות הישראלית, שהיא מהכלים התקשורתיים החשובים ואף הבודדים שיש למדינה מתוקנת מול ארגון טרור מתועב כמו חמאס.
החקירה לא יכולה להסתיים בלי להבין כיצד הגיעו בצבא למצב הבלתי נסבל, שבו כלי התקשורת הבכירים ביותר על הפלנטה מבינים שעשו מהם צחוק. מן הסתם זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה
למעשה, לצד החובה החוקית והמוסרית לחקור מה בדיוק קרה בלילה של 23 במרץ, למה נפתחה אש לכיוון הרכבים ומי בדיוק היו ההרוגים שם (ולפרסם את הממצאים באותה "שקיפות וענייניות" שהבטיח דפרין), בצה"ל יצטרכו לעשות שמיניות באוויר כדי לתקן את הרושם הנורא שנוצר. לשם כך בצבא יידרשו להבין, מאיפה בדיוק הגיעה התעוזה לספק טענה שהתגלתה ככוזבת, בידיעה שהשנה היא 2025 ומלכתחילה הסיכוי שיצוץ תיעוד מהאירוע הרבה יותר גבוה מהאפשרות שלא יצוץ. אם לדוגמה, במהלך הבירור יימצא גורם שתרם חרוז מורעל לשרשרת המידע, הרי שלא מדובר רק בבעיית "הסברה", אלא בריקבון שצריך להסיר. הרמטכ"ל עצמו הבהיר זאת בסיכום הפרעות שביצעו לוחמים בכפר פלסטיני (ולפי צה"ל התקרית לא דווחה, אלא התגלתה בעקבות תיעוד שפורסם ברשתות) תוך כדי שהוא מצטט את אל"ם דרור וינברג ז"ל: "כאשר הדרך אינה מוסרית, ערכית, התוצאה אינה חשובה".
"הדרך" בעניין הזה היא קודם כול ומעל הכול השאלה מה קרה ברפיח. אבל החקירה לא יכולה להסתיים בלי להבין כיצד הגיעו בצבא למצב הבלתי נסבל, שבו כלי התקשורת הבכירים ביותר על הפלנטה מבינים שעשו מהם צחוק. מן הסתם זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, וממילא הספקנות כלפי הצבא מחוץ לבועת ההסתגרות הישראלית הרבה יותר בריאה ושרירית מאשר במחוזותינו: אבל כשמדובר בסיפור שמעורבים בו עובדי הצלה וסיוע, ועוד בכמות דו-ספרתית (בצה"ל טוענים כי חלקם פעילי חמאס, ב-CNN גורסים שהצבא לא סיפק ראיות), הנזק הרבה יותר משמעותי.
עינב שיףכמובן שכל התגלגלות הפרשה מלמדת לא מעט על התקשורת הישראלית, שקודם התעלמה כמעט טוטלית מהדיווחים המזעזעים ורק אחרי חשיפת הסרטון נזכרה לשאול שאלות. המסקנה אמורה להיות אלמנטרית: מי שלא מדייק בפרשה כזאת - גם התדריכים שיוצאים ממנו בנוגע לסכנה הנשקפת לחטופים מהתמרון יכולים להיות יותר משאלת לב מאשר מציאות בשטח. אבל אל דאגה: גם זה לא יפריע לחיילים נטולי המדים של דובר צה"ל לתקוע בשופר, ולתוכניות האקטואליה לזעוק בגרון ניחר שהעולם כולו נגדנו.
