פוליטיקאים או פקידי מדינה – מי עדיף? הדיון שיתקיים מחר בבג"ץ יתמקד באיש אחד, ראש שב"כ רונן בר, ובהחלטה של הממשלה לפטר אותו. אבל בר לא נמצא בקרב הזה לבדו: עולם של ערכים, הרגלים ומורשת מרחף מעל בית המשפט. זאת הזדמנות טובה לבחון כמה מהנחות היסוד שמלוות את המאבק הזה.
קביעה ראשונה אולי תפתיע את הקורא: בין הפוליטיקאים לפקידים עדיפים בעיניי, חד-משמעית, הפוליטיקאים. הם עדיפים לא רק משום שנבחרו כדין על-ידי ציבור שרצה בהם ובמדיניות שלהם; הם עדיפים גם משום שהם חשופים למשפט הציבור יום-יום.
ראש הממשלה ושריו אמורים לקבל החלטות, ופקידיהם אמורים לבצע אותן. ההנחה שיש החלטות מקצועיות שנשגבות מבינתם של פוליטיקאים לא תמיד נכונה. אביא רק שתי דוגמאות. בתחילת שנות ה-60 ניהל ראש המוסד איסר הראל קמפיין חשאי נגד גרמניה המערבית, על רקע המעורבות של מדענים גרמנים בפיתוח טילים במצרים. הראל טען שהטילים ישמידו את ישראל. ראש הממשלה בן-גוריון השתכנע שהסכנה לא גדולה, ויש אינטרסים שקודמים לה. הוא הורה למוסד לחדול. הראל סירב וארגן אופוזיציה לבן-גוריון בצמרת הממשלה. הראל טעה; בן-גוריון צדק.
או הרמטכ"ל מוטה גור, שהחליט שביקור הנשיא סאדאת בירושלים הוא תרגיל הסחה שמאחוריו מתקפה מצרית. גור דאג לפרסם את חוות דעתו המקצועית בתקשורת, ועורר סערה. גור טעה; ראש הממשלה בגין צדק.
הממשלה הנוכחית מאסה בשיח
ראשי הצבא וזרועות הביטחון, בכירי משרד המשפטים, הביטחון, האוצר, כל בכירי השירות הציבורי, רחוקים מלהיות מושלמים. מה שהבטיח לאורך השנים את עבודת הממשלה, לטובת המדינה ולטובת אזרחיה, לא היה העליונות שלהם אלא השיח הפתוח בינם לבין הפוליטיקאים הממונים עליהם. הערכה למיומנות המקצועית מצד אחד; קבלת מרות מצד שני. אפשר לקרוא לשיטה ממלכתיות; אפשר לקרוא לה דיפ-סטייט. כך או כך, הממשלה הנוכחית מאסה בשיח. הבכירים מוזמנים עדיין לישיבות, אבל דעתם חשודה מראש. בכל פעם שהם פותחים את הפה הם עוברים מבחן נאמנות.
בעבר נתניהו האמין בשיח עם המקצוענים: כך באוצר, כך בראשות הממשלה. אבל הפרנויה חזקה ממנו. בדרך שבה הוא מתנהל עכשיו, ברטוריקה שאימץ, השכבה המקצועית שתעבוד מול הממשלה, בצבא, בזרועות הביטחון, במשרדי הממשלה, תיראה בהמשך הדרך כמו הלשכה שלו: חבורה של יועצים זדוניים, נרקיסיסטים, שלא ברור מה הם שותים, מה אומרת הכיפה על ראשם, מי משלם להם ובשירות איזו מדינה הם עובדים.
בר הוא לא רק פקיד בכיר בשירות המדינה, ראש של ארגון רב-כוח. הוא גם סמל, אייקון. העתיד של שירות המדינה תלוי במה שייגזר לגביו. אני מציע לשופטי העליון לעצום עיניים ולדמות שהמפוטר הוא הרצי הלוי או אייל זמיר, או שהמפוטר הוא אחד מהם.
השבוע הוצגו תצלומים של זמיר ובר בסיור בעזה. התמונות צולמו על-ידי דובר צה"ל. במכוון או שלא במכוון היה בהן מסר: ראש הממשלה יכול לפטר את ראש שב"כ ולהאשים אותו, בשורה של סרטונים, שלקח שוחד (כרטיס למשחק כדורגל) מקטאר או שלא העיר אותו בזמן. אבל הרמטכ"ל לא כפוף לסרטונים.
אל תקנאו באייל זמיר: חייו מול הממשלה לא קלים. יגיע הרגע שבו יצטרך לומר לשרי הקבינט: אתם לא יכולים לצפות ממני למלחמה בארבע ובחמש חזיתות בלי לתת לי לוחמים להילחם איתם
אל תקנאו באייל זמיר: חייו מול הממשלה לא קלים. יגיע הרגע שבו יצטרך לומר לשרי הקבינט: אתם לא יכולים לצפות ממני למלחמה בארבע ובחמש חזיתות בלי לתת לי לוחמים להילחם איתם. אתם מממנים ומעודדים השתמטות, ולנו אין אנשים.
ההתייצבות למילואים הולכת ומתכווצת. בדרך כלל הסיבות אישיות, לא פוליטיות, אבל התוצאה זהה: אנשים לא נלהבים לחזור. יחידות יוצאות לשטח בסד"כ חסר. הצבא הסדיר מתוח עד לקצה ומותש. התוצאה היא ביצועים לא מספקים ושחיקה במשמעת.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיזמיר לא יוכל לומר להם מה שיכול היה לומר בקבינט נורמלי: יש לנו צבא מעולה, אבל הוא כורע תחת הנטל. יחידות משקרות בדיווח. בשבוע האחרון התפרע גדוד תותחנים בג'יבנה, בהר חברון, ויחידת גולני ירתה אש קטלנית באמבולנסים סמוך לחאן-יונס. בשני המקרים היחידות שיקרו. בגולני זה קורה בפעם השנייה, לאחר התקרית בלבנון שבה הבריחו אזרח ונהרג לוחם. מצ"ח עדיין לא סיימה את החקירה, ארבעה חודשים וחצי לאחר האירוע. ההצהרות של השרים, שמעודדות הרג של בלתי מעורבים, נקם וביזה, לא עוזרות.
הוא לא יוכל לומר להם שאין לו צבא כדי להשליט בעזה כיבוש של קבע. אם יאמר, לא יקשיבו: כשאין עם מי לדבר אין על מה לדבר. שותקים, סיפור מדינה.
