בשפה המשפטית זה מכונה "הפרדה אקוסטית", מושג שטבע פרופ' מאיר דן-כהן כשתיאר איך מערכת המשפט הפלילית נדרשת לדבר בשני קולות כדי לבצע את תפקידה: עשיית צדק במקרה הפרטני מזה, והכוונת התנהגות הציבור מזה.
ההבדל בין הקול האחד שמופנה החוצה לציבור הרחב, לבין הקול השני שבו היא מדברת פנימה בתוך המערכת, מאפשר לשמור גם על הרתעת הציבור וגם על ההגינות בהליך השיפוטי, שהן אבני הראשה של המשפט הליברלי. הדוגמה הקלאסית היא העונשים במשפט הפלילי: הציבור הרחב "שומע" את העונש המקסימלי, מכלכל צעדיו לפיו ובשאיפה נמנע מלפשוע. לעומת זאת, לשופטים יש אפשרות לשקול שיקולים נוספים שרלוונטיים למעשה הספציפי ולדייק את התוצאה.
לאורך השנים נמתחה על ריבוי קולות זה ביקורת רבה. נטען שהוא מבטא התנשאות לגבי "האנשים הפשוטים" שלכאורה אינם נבונים דיים להבין לבד את טבע הצדק, ולכן זקוקים לסיפורי כזב אלה. אף שביקורת זו נכונה, קשה לחשוב על דרך אחרת שתאפשר למערכת לתפקד בהינתן הסתירה הכמעט מובנית של תפקידיה.
זה נכון למשפט פלילי וזה נכון לכל ענפי המשפט ובהם המשפט הציבורי. גם פה המשתתפים בהליך השיפוטי נדרשים לדבר בשני קולות כדי שהמערכת תצליח להתנהל באזור קשה, זה שמצוי בין המשפט לבין הכוח, בין החוק לבין הפוליטיקה. בשנים האחרונות, הודות לחוסר אחריות של ראשי המערכת בפועל ובדימוס – מראשי ממשלה ושרי משפטים דרך היועצים המשפטיים והפרקליטים ועד לשופטי בית המשפט העליון – ההפרדה האקוסטית הזו כורסמה והיא כבר על סף קריסה.
תגובות ראש הממשלה והיועצת המשפטית לממשלה לעתירות נגד פיטורי רונן בר, שנדונות הבוקר, מהוות מכות קורנס על אותה הפרדה חיונית. הכל בחוץ. הכל בוטה. הכל מוקצן. איש מהם לא חושב על היום שאחרי ועל כך שחשיפת המערכת ללא קירות הפרדה אלה תביא למיטוטה ולחורבן החברה.
כך ראש הממשלה שמעז לטעון שאם העתירות יתקבלו "תיטול הרשות השופטת את מוסרות השלטון מידי הרשות המבצעת... מתוך יריבות פוליטית" ולאחר מכן מהלך אימים שאם בית המשפט יעשה זאת הוא "לא יוכל לתת מענה חלופי" ו"התערבותו עלולה לעלות בחיי אדם" (!) – זה לא טיעון שמאפשר הליך שיפוטי. זה איום בכוח. לא תקבלו את דעתי – האחריות תוטל עליכם. טיעונים כאלה חותרים תחת האפשרות שהמשפט יבקר את הרשות המבצעת.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי כך גם תגובת היועמ"שית שלא רק עמוסה באיומים דומים (אם ההחלטה לפטר את בר לא תבוטל "יהיו לכך השלכות שליליות דרמטיות ביחס לפעולתו המקצועית של השב"כ"), אלא מעיזה להתבסס על מכתב שכתב בר עצמו ולא על תצהיר שמחייב אימות ומאפשר להיחקר לגביו. מכתב כזה מזהם את ההליך השיפוטי כי הוא פוגע ביכולת לעשות משפט אמת.
ונדמה שאת איש מהם זה לא מעניין. לא כינון מערכת משפט מתפקדת בעולם מורכב ולא קיום החברה שתלוי בה. איש מהם לא נסוג גם כשהוא יודע שהמכות שהוא מטיח עלולות למוטט את המערכת ולא תהיה שם שום חומת הפרדה אקוסטית או אחרת להגן על ראשי כולנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.04.25
