זה יום גורלי. בג"ץ אמור לקבל החלטה כאשר המחלוקת הישנה הולכת ומסלימה, וישראל מתקרבת לנקודת רתיחה. לא חשוב מה תהיה ההחלטה, היא תהיה רעה. היא תעמיק את השבר. גוש שלם ירגיש שרמסו אותו. פיטורי ראש השב"כ אמורים להיכנס לתוקף בעוד יומיים. ספק אם בשלב הזה אפשר למצוא פשרה סבירה. הרי גם אם כל מילה במכתב ראש השב"כ נכונה – הוא לא יכול לעבוד יותר עם ראש הממשלה.
הסמכות לפטר את ראש השב"כ נתונה בידי הממשלה. זה החוק. כדי לפסוק משהו אחר, כדי לכפות את ראש השב"כ על הממשלה, יש צורך בנימוקים שספק אם אפשר למצוא אותם. גם לא החקירה בפרשת קטארגייט, שאולי נפתחה לפני הפיטורים, אולי בדיוק באותו זמן, ואולי רגע אחרי. זה מול זה עומד חוק ברור ומפורש בנוגע לסמכות, מול אקטיביזם שיפוטי, שבעבר היה בלתי מרוסן בעליל, וכבר גרם לפגיעה קשה בשלטון החוק ובאמון הציבור בבית המשפט. בהרכבו הנוכחי של ביהמ"ש העליון, יש איזון בין שמרנים לאקטיביסטים, עם יתרון מסוים לראשונים. בהרכב שידון היום בעתירה – הנשיא יצחק עמית, השופט נעם סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז – יש יתרון לאקטיביסטים. הם מודעים היטב לרגישות הציבורית. ועדיין, גם אם הם יעשו מאמץ להגיע להחלטה פה אחד, כל החלטה רק תחמיר את השסע. כך שהפתרון, ויש פתרון, נמצא במקום אחר.
אנחנו בעידן שבו אין הפרדה בין השיח הציבורי לשיח השיפוטי. הפסיקות, בתחום הציבורי, הן המשך של השיח. המחאה תהיה שם היום, מול היכל המשפט. הדרישה תהיה חד-משמעית: אל תאשרו את פיטורי ראש השב"כ. למחאה יש הרבה מאוד טענות טובות. נתניהו הפך את ישראל למגרש המשחקים הפרטי שלו. כמעט כל החלטה שהוא מקבל נגועה בשיקולים אישיים ופוליטיים. כך בנוגע לתקציבים. כך בנוגע למשתמטים. כך בנוגע לחטופים. האיש הזה צריך ללכת, משום שהוא רע למדינה.
עדיף שביהמ"ש לא יתערב
אבל, וזה אבל גדול, העם צריך להוריד אותו. לא ביהמ"ש העליון. וגם אם ההחלטה של נתניהו בעניין ראש השב"כ היא עוד החלטה שנגועה בשיקולים אישיים – עדיף שביהמ"ש לא יתערב. משום שאי-אפשר לכפות על ראש ממשלה ראש שב"כ שהוא לא יכול לעבוד איתו. יכול להיות, בהחלט יכול להיות, שהפיטורים הם חרפה. אבל פסילת הפיטורים עלולה ליצור בעיה הרבה יותר גדולה. ייתכן שיימצאו הנימוקים השיפוטיים, ממחלקת ניגוד העניינים ועילת הסבירות. אבל אין צורך להשתמש בהם. לא הפעם. מלכתחילה השימוש בהם היה אמור להיות מרוסן. במקרה דנן הריסון הוא צו השעה.
בהרכב שידון היום בעתירה יש יתרון לאקטיביסטים. הם מודעים היטב לרגישות הציבורית. ועדיין, גם אם הם יעשו מאמץ להגיע להחלטה פה אחד, כל החלטה רק תחמיר את השסע. כך שהפתרון, ויש פתרון, נמצא במקום אחר
הטענות נגד נתניהו קשות. גם יורם כהן, ראש שב"כ לשעבר, סיפר רק אתמול שנתניהו ניסה למנוע את צירופו של נפתלי בנט לקבינט. יש חשש רציני שנתניהו ניסה להפוך את השב"כ למשטרה פוליטית. זה ראוי לחשיפה, בוודאי להוקעה, גם אם לא תהיה שום חקירה. מי יחקור? השב"כ? זה אפשרי? זו תסבוכת ששום דבר טוב לא ייצא ממנה. ולכן, אנחנו נותרים עם פתרון אחד. אנא, רונן בר, רד מהעניין. גם בהנחה שהטענות שלך מדויקות, גם אם מגיע לך צל"ש על ההתאוששות מאז 7 באוקטובר, ועל ההצלחות האדירות של חיסול עוד ועוד מפקדי חמאס – במצב שנוצר אתה לא תוכל לתפקד. הרי כל החלטה של בג"ץ תהיה רעה. יכפו על הממשלה להשאיר אותך בתפקיד – לא תוכל למלא אותו. יחליטו לאשר את הפיטורים – זה יהיה ניצחון של נתניהו, שממש לא מגיע לו בנסיבות שנוצרו.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיכך שזה הזמן להחלטה חכמה. אתה, רק אתה, יכול לעצור את הצורך בהחלטה בדיון שמתקיים היום, ששום דבר טוב לא ייצא ממנו. גם העקשנות של היועצת להתייצב לצד העותרים היא לא הדבר החכם ביותר. הרי היא יודעת, ובוודאי אמורה לדעת, שתהיה אשר תהיה ההחלטה – הנזק רק יגדל. המחלוקת תעצים. זו צעידה על פי תהום. שרים כבר משמיעים קריאות לאי-ציות לפסיקה. זה משחק באש. משחק מיותר. כבר לאחר שהוגש כתב אישום נגד נתניהו כתבתי שישראל זקוקה להסדר טיעון. משום שהתוצאה הידועה מראש היא הרס שלטון החוק והעמקת השסע. נדמה שהיום זה ברור. חבל שאז זה לא היה ברור. אנחנו בסרט דומה. סרט שמלכתחילה ידוע שיש ויהיו בו רק מפסידים. אפשר להקטין את הנזק. זה היה בידיים של גלי בהרב-מיארה. היא טעתה. עכשיו זה בידיים שלך. התוצאה הטובה ביותר לשלטון החוק, לישראל ולשב"כ תהיה אם בג"ץ לא יצטרך לקבל החלטה. אתה עדיין יכול למנוע את רוע הגזירה. אנחנו בדקה ה-90. הכדור אצלך.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.04.25
