היות שממשלת ישראל לא מסבירה מהי האסטרטגיה שלה בזירות השונות, נדרש לנחש אותה באמצעות איתור מכנה משותף בין אוסף התרחשויות ספורדיות. הפעילות בסוריה מהווה דוגמה מובהקת לכך: תקיפות גוברות נגד מגוון גורמים חמושים בכל רחבי המדינה, התבססות באזור החיץ ברמת הגולן ופיתוח קשר עם כוחות בתוך סוריה, ובראשם הדרוזים והכורדים. במילים אחרות: "ירי לכל הכיוונים", כאשר לא ברור מהו הקו המקשר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של מיכאל מילשטיין:
לכל אלה נוסף בשבועיים האחרונים מתח חסר תקדים מול טורקיה, מעניקת החסות לג'ולאני (אחמד א-שרע), המבקשת לבסס דומיננטיות בסוריה. במוקד המתיחות עמדה תקיפת חיל האוויר של ארבעה שדות תעופה, ובראשם T4 במחוז חומס, סמוך לעיר תדמור, שבו לפי דיווחים שונים עמדו הטורקים להציב כוחות, בפרט כאלה העוסקים בהפעלת כטב"מים ורחפנים. ברקע מקנן גם חשש שהטורקים יפרסו בסוריה מכ"מים וסוללות הגנ"א שיפגעו בחופש הפעולה של צה"ל. נתניהו שיגר השבוע מסר ברור: כוונת טורקיה להקים בסוריה בסיסים היא סכנה לישראל והיא תפעל נגדה, וכ"ץ הוסיף איום ישיר לג'ולאני ולפיו ישראל לא תאפשר התבססות כוחות עוינים בסוריה ותגבה מדמשק מחיר יקר.
2 צפייה בגלריה
לוחמי צה"ל במרחב החיץ בסוריה. כרגע נראה שעצם קיום המלחמה הוא האסטרטגיה | צילום: דובר צה"ל
טורקיה מצידה ניסתה לרכך את המתיחות באמצעות הכרזה של שר החוץ, הקאן פידאן, כי אנקרה לא מעוניינת בעימות עם ישראל, וכי למשטר בסוריה הזכות להכריע אם ברצונו לקדם עימה הסדרה. "חשוב לשים לב שההכרזה הושמעה באנגלית, בעת כינוס של נאט"ו בבריסל, כלומר נועדה לאוזניים מערביות", מסביר ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה. "במקביל, אנקרה לוקחת ברצינות את ההתקפה הישראלית בסוריה, כפי שמשתקף בזימונו הבהול של א-שרע לטורקיה כדי לגבש מדיניות מתואמת".
"טורקיה לא רוצה עימות עם ישראל או לנתק את הקשר עימה, אבל נתניהו חייב להבין שלסוריה חשיבות אסטרטגית מבחינת אנקרה, והיא לא תותיר את הזירה הזאת לישראל", מסביר הפרשן הטורקי מוסטפא אוזג'אן, וממשיך עמיתו הלבנוני עומר מערבוני: "לטורקיה אינטרס כלכלי בסוריה ולא רק מדיני או ביטחוני. אנקרה מודאגת מהאפשרות שישראל תסכל פרויקט אסטרטגי של הנחת צינור גז מקטאר לטורקיה ומשם לאירופה, שאמור לעבור דרך שטח סוריה. שתי המדינות נקלעו למצב רגיש שעלול במהירות להוביל להתלקחות שתהיה בעלת השלכות רחבות בכל המזרח התיכון".
מי שנחלץ להרגיע הוא טראמפ, שבמסיבת העיתונאים עם נתניהו השבוע הכריז: "יש לי יחסים מצוינים עם טורקיה. ארדואן מחבב אותי ואני אותו. הוא קשוח וחכם, ועשה מה שלא הצליח שום מנהיג במשך אלפיים שנים: להשתלט על סוריה. אמרתי לרה"מ, אם תהיה לך בעיה איתו, אני אפתור אותה". וושינגטון מוטרדת, כך נראה, מחיכוך בין שתי בעלות בריתה, וייתכן כי תנסה לפשר באמצעות חלוקה לאזורי השפעה וקביעת חוקי המשחק. במקביל, ישראל וטורקיה החלו לדון על הקמת מנגנון תיאום, כמו זה שהתקיים עם רוסיה עד נפילת משטר אסד, ומפגש ראשון בנושא התקיים שלשום באזרבייג'ן.
בתווך ניצב העולם הערבי במפגן חולשה נוסף ועם חרדה שהמאבק בין שתי המעצמות האזוריות הלא-ערביות יערער את הסדר החדש והמקרטע בדמשק. "הערבים חייבים למלא תפקיד מרכזי יותר בעיצוב סוריה, תוך ניצול יחסיהם הטובים עם כלל הצדדים, לרבות ישראל, ולמנוע התפוררות של המדינה", הסביר השבוע החוקר הלבנוני אחמד עג'אג', ועזמי בשארה, מייסד בל"ד, שמצא מפלט בקטאר ושמו עלה לאחרונה בהקשר לפרשת קטארגייט, הלך רחוק יותר וקבע: "בלי מעורבות ערבית, האזור כולו יהיה בהגמוניה ישראלית". רוב הערבים, למעט קטאר (בעלת בריתה של טורקיה), לא מאוהבים בארדואן, אבל רואים בו הרע במיעוטו לעומת הדומיננטיות של איראן בעבר והאפשרות שיתפתח כאוס בסוריה. הם גם חושדים שישראל חותרת לפורר את המדינה, בניגוד לטורקים שמנסים לשמור על יציבותה, אך תחת דומיננטיות שלהם.
המתח הנוכחי עם טורקיה הוא שיא במשבר מתמשך בין שתי המדינות: "ברכת סיום רמדאן" החריפה שנשא ארדואן בשבוע שעבר, ובה הביע תקוותו "שאללה ישמיד את ישראל הציונית" (בניסיון כנראה להסיט את תשומת הלב הציבורית מהסערה שנגרמה עקב מעצר מנהיג האופוזיציה, אקרם אימאמאולו); דיווחים על מאמצי נתניהו לשכנע את בכירי הממשל בוושינגטון למנוע מכירת מטוסי F-35 לטורקיה; והמשך הכוונות פיגועים של מפקדת חמאס מאנקרה, הפועלת בחסות השלטון, כפי שגולם באחרונה בתשתית רחבה של הארגון שנחשפה בשכם ותיכננה לבצע סדרת פיגועים קשים. ברקע, קיים גם החשש מהיווצרות "ציר איח'וואנג'י" (מזוהה אחים מוסלמים) בהנהגת טורקיה שישלוט בסוריה ויחליף את הדומיננטיות של הציר השיעי שנשלט בידי איראן.
"להפוך את טורקיה בכוח לאויב כמו איראן זו טעות קשה", טוענת בשיחה אמירה אורון, לשעבר שגרירת ישראל במצרים והאחראית על השגרירות באנקרה. "למרות הגישה השלילית של ארדואן כלפי ישראל, יש לטורקיה חשיבות רבה בשימור היציבות של סוריה, ולישראל כדאי להידבר עם אנקרה ולהגיע להבנות בנוגע לזירה הזאת במקום להידרדר להתכתשות צבאית".
לצד המתח עם טורקיה, עולות הטמפרטורות גם מול הממשל בדמשק. הדבר התבטא בשבועות האחרונים בתקיפות – אוויריות וקרקעיות – בעיקר סמוך לאזור החיץ בדרום סוריה, שבמהלכן נהרגו עשרות חמושים, לרבות נאמני משטר ג'ולאני. התגובות בסוריה סוערות ועלולות לרמז על האתגרים הצפויים: בדמשק התקיימו לפני כשבוע הפגנות ובהן נשמעו קריאות "העם רוצה להכריז ג'יהאד" ו"בדם ורוח נפדה את דרעא [עיר מרכזית בדרום סוריה הסמוכה לאזור החיץ]", ואנשי היאת תחריר א-שאם של ג'ול'אני מפיצים סרטונים ובהם איומים לגבי המערכה המתקרבת נגד ישראל. "העם הסורי מותש לאחר 14 שנות מלחמה נגד משטר אסד, אבל יש לנו כוח להתנגד לחדירה הישראלית לשטחנו. צעירינו מצויים בכוננות ועומדים לצד הממשל בדמשק", הכריז עימאד אל-מסאלמה, מנהיג מרכזי בדרעא, לפני כשבוע, לאחר היתקלות בדרום סוריה שבה נהרגו תשעה חמושים ונפצעו 23. בהקשר הזה מסביר החוקר הסורי רשיד חוראני: "ג'ולאני חייב לעודד התנגדות עממית בדרום סוריה כדי לסכל ניסיון ישראלי להיאחז באזור".
כמו בעזה, בלבנון ובאיו"ש, שבהם מקדמת ישראל פעילות צבאית רחבה, גם בסוריה נדרש להבין שהכוח המופעל אמור לשרת יעדים מדיניים, ובפרט להיגזר מתוך היגיון או תוכנית כלשהם. כרגע לפחות, נראה שהפעלת הכוח, כלומר עצם קיום המלחמה, הוא האסטרטגיה מבחינת ישראל. המשך התנהלות שכזאת עלולה להביא למגוון תרחישים מאיימים: החל מהתכתשות גוברת עם כוחות סוריים במרחב הגבול, עבור דרך הישאבות למאבק אלים בין העדות במדינה, וכלה בחיכוכים עם כוחות טורקיים, עד כדי יצירת חזית חדשה, שתתווסף לאלה הקיימות שישראל אינה סוגרת.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
