"אם הייתי יכול ללחוץ על כפתור ו-120 חברי כנסת היו הולכים הביתה, יחד עם כל צמרת הביטחון, בג"ץ ומבחינתי גם גורמים בתקשורת - הייתי לוחץ", אומר דוד שרז. "העם צריך ריסטארט אמיתי, והשינוי שצריך לעשות במערכת, הפוליטית, הצבאית ובכלל, יכול להתבצע רק על ידי אנשים חדשים, לא פוליטיקאים ולא גנרלים – אנשים שהיו במלחמה. המטרה שלנו", ממשיך שרז, 41, רס"ן במילואים מסיירת מטכ"ל, יזם הייטק ופעיל חברתי מרמת-השרון, "היא להנהיג את עם ישראל ולעשות שינוי דרמטי בכיוון שהמדינה הולכת אליו".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
שנה וחצי אחרי, וגלי ההדף של 7 באוקטובר מתחילים ללחך את החופים המטונפים של הפוליטיקה הישראלית בדמות תנועה חדשה שמתעתדת לרוץ בבחירות הבאות. הכוונה היא לא למפלגה של נפתלי בנט, שכל כמה שנים פשוט מחליף מסגרת (הימין החדש, ימינה, הבית היהודי, הישראלים), אלא למפלגה חדשה באמת, עם אנשים חדשים באמת, שבלב המצע שלה עומדת דרישה די ישנה ומוצדקת מאוד: גיוס לכולם, ולא פחות מכך, זעם עצום על המערכת הפוליטית הנוכחית ועל נציגיה, מימין ומשמאל.
7 צפייה בגלריה
(מימין: אלי מאירי, יצחקי גליק, דוד שרז ומתן יפה. "נמשיך עד שבסוף נביא לבד 61 מנדטים" | צילום: אלכס קולומויסקי)
אני יכול להבין את הרצון להחליף את כל הפוליטיקאים ואת כל הגנרלים, אבל מה האחריות של בג"ץ?
"זה לא ברמה שאני רוצה בג"ץ יותר שמרני או יותר אקטיביסטי, אני לא נכנס לדקויות האלה. העניין הוא שכל מי שנשאו בתפקידים משמעותיים במדינה צריכים ללכת. בסוף, ולא משנה מי אשם ואיך זה קרה, בג"ץ הוא שחקן פוליטי. יש משבר אמון קריטי במדינה. המקום שלנו כל כך נמוך שכמעט בלתי אפשרי לנסות לעשות סדר ולהחליט מי אחראי ומי אשם – הדרך היחידה לבסס את האמון היא להתחיל מחדש. מים עומדים בסוף מסריחים".
"אל הדגל" היא תנועה של מילואימניקים והראשונה משלל התנועות והארגונים האזרחיים הרבים שקמו מאז הטבח שמכריזה על כוונתה לרוץ בבחירות הבאות, אם כי עדיין לא נרשמה כמפלגה. בראשה עומדים כרגע ארבעה חברים, אנשי צבא, יזמות וחינוך שכל מפלגה אחרת הייתה מתהדרת בהם. מאז תחילת המלחמה עשו הארבעה כ-1,600 ימי מילואים במצטבר בכל החזיתות – וזה הנושא המיידי והעיקרי שמעסיק אותם.
אלי מאירי, סא"ל וסמח"ט שריון במילואים: "אני לא אעשה עוד 400 ימי מילואים. פשוט כי מתישהו אשתי תעצור את זה. אני רואה מסביבי עסקים קורסים, ילדים במצוקה, בנות זוג שלא עומדות בעומס. אנשים שחוקים, פיזית וגם נפשית, וזה מצטבר. אם אתה אומר להם שיחזיקו עוד קצת, שיש עשרת אלפים חרדים שעוד חצי שנה מתייצבים, אני מאמין שהם יישארו"
"כוח המילואים לא יצליח לעמוד בכזה עומס מתמשך", אומר יצחקי גליק, 40. עורך דין ויזם נדל"ן, רס"ן במילואים בחטיבת הקומנדו ממזכרת בתיה. "זו סוגיה שנזנחה במשך 76 שנים, אבל כמו הרבה דברים שקרו ב-7 באוקטובר, התפוצצה לנו בפנים. עשיתי כבר מעל 415 ימי מילואים מתחילת המלחמה, והאירוע לא נגמר".
שרז: "הסיפור הוא פוליטי. יש פה שני צדדים כושלים שלא טיפלו בבעיה עשרות שנים וגם לא יטפלו בגלל אינטרסים. פעם אחר פעם השחקנים הפוליטיים משחקים אותו תפקיד בטרגדיה הזאת שבה אנחנו נדפקים, אבל עכשיו הכל השתנה: כולם רואים שהמלך עירום. אנחנו, מילואימניקים שהשאירו משפחה וילדים ועסקים בבית, מסתכלים ואומרים: אתם נורמלים? אתם לא רוצים לנצח את המלחמה הזאת? מה נסגר איתכם? לו הממשלה באמת הייתה רוצה לגייס, היו מוצאים את הדרך".
7 צפייה בגלריה
הצעדה בירושלים. "אם הממשלה באמת הייתה רוצה לגייס, היו מוצאים את הדרך" | צילום: אל הדגל
"כבר בכנס הקיץ נבוא ונפעל לפתרון אמיתי", אומר גליק. "לא רק שנמנע חוק גיוס רע, אלא נוודא שנעשים צעדים, בין אם באמצעות אכיפה, בין אם באמצעות קביעת סנקציות כלכליות, כדי לוודא ששורות הצבא גדלות ושהסוגיה מקבלת מענה אמיתי".
שרז: "יש ממד שלא מרבים לדבר עליו, אבל הוא קיים. בתים מתפרקים, בעיות עם הילדים, עסקים קורסים. כמפקד אתה מסתכל על הצוות שלך ורואה שיותר ויותר אנשים לא בסדר. אני מעסיק 500 עובדים, ויש לי כמה מילואימניקים שלא ראיתי מעל שנה. אני מחזיק אותם כי גם אני מילואימניק, אבל זו בעיה אמיתית לעסק ואין שום תמיכה אפקטיבית מהמדינה. אם אנחנו חושבים שנוכל לצאת למלחמת הכרעה אמיתית נגד חמאס, לא הדרדלה הזה שהממשלה מובילה, ותהיה פה התייצבות כמו אחרי 7 באוקטובר, זה לא לראות את המציאות. אני לא אומר שלא נתגייס, חלילה, אבל צריך להסתכל למציאות בעיניים".
"אני לא אעשה עוד 400 ימי מילואים", אומר אלי מאירי, 47, ממושב ארבל בגליל, סא"ל וסמח"ט שריון במילואים, "פשוט כי מתישהו אשתי תעצור את זה. אני רואה את זה קורה כל הזמן מסביבי, כולל אצל קצינים בכירים. עסקים קורסים, ילדים במצוקה, בנות זוג שלא עומדות בעומס. אנשים שחוקים, פיזית וגם נפשית, וזה מצטבר. אם אתה אומר להם שיחזיקו עוד קצת, שיש עשרת אלפים חרדים שעוד חצי שנה מתייצבים, אני מאמין שהם יישארו. זו סוגיה של להיות או לחדול".
ואם זה לא ילך והכל ימשיך אותו דבר?
"זה ילך", אומר גליק.
ואם לא?
גליק: "סרבנות היא לא אופציה. רק מאבק ציבורי. למאבקים עם גב ציבורי רחב יש תוחלת".
מאירי: "הגענו לקו פרשת המים עם הערבים והחרדים. עד עכשיו חיינו בשתיקה עם זה שהם עושים מה שהם רוצים, אבל נגמר האירוע. אני מוכן לתת להם גם תקציב כפול כדי להביא אותם לפריון ולשותפות מלאה. ערבי לא יכול לעשות צבא? שיעשה שירות לאומי. כדי שהשינוי יקרה צריך להכניס לכנסת הבאה 25 ח"כים חדשים שיסובבו את הסירה".
בשבוע שעבר חברו אנשי "אל הדגל" לקואליציית ארגונים רחבה, בהם משפחות שכולות, נשות מילואימניקים, התנועה הקיבוצית, הנוער העובד והלומד, רבני צהר, בית הלל, מועצת המכינות הקדם-צבאיות ועוד, ויצאו לצעדה בירושלים בהשתתפות אלפים בקריאה לגייס את כולם ולחזור לצבא גדול. זו הייתה ההשקה הרשמית של התנועה.
"באנו מהמלחמה", מכריזים הארבעה בטקסט דרמטי באתר התנועה, "הגענו מכל קצוות הארץ והקשת הפוליטית כדי להעניק תקווה לישראל, להחליף את הפוליטיקה במנהיגות ציונית ולהבטיח מדינה בטוחה ומשגשגת לעם היהודי בארץ ישראל". המילים האחרונות והשאיפה המופיעה במסמכי התנועה לצבא גדול מעידות שאולי לא כל קצוות הקשת הפוליטית מיוצגות במפלגה, אבל כשאשאל אם מדובר במפלגת מרכז, עוד מעט, הם יתעצבנו עליי.
"אנחנו דור חדש של ציונות", מכריזים החברים. מה זה בדיוק אומר, ומה הבעיה עם הציונות שהייתה עד עכשיו?
"מדינת ישראל היום היא לא מדינה ציונית", אומר מתן יפה, 41, רס"ן במילואים ויזם חברתי מהיישוב שריגים. "יש פה שתי קבוצות של מטורפים שמוכנים להקריב את המדינה עבור אידיאולוגיה ספציפית, ההנהגה היא חבורה של רופסים שמדברים 18 חודשים על ניצחון מוחלט ובפועל לא רוצים לנצח, לא יודעים לנצח".
"אנחנו מאוכזבים מהפוליטיקאים ומהפוליטיקה שעושים על הגב שלנו", אומר גליק. "אספר לך סיפור: כשיצאנו מחאן-יונס והתחלנו לדבר עם חברי כנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, אמרו לנו 'תקשיבו, אחדות זה בטנק. בשדה הפוליטי והאזרחי אתם שייכים לשני מחנות מקבילים שלעולם לא ייפגשו'. באנו להוכיח את ההפך: כשהסוגיות הן בליבת הקיום שלנו, כמו סוגיית הגיוס, אנחנו יודעים לשלב ידיים. זו ציונות בטהרתה, כמו היכולת לשים את המשפחה בבית ולהגיד, המדינה הזאת שווה את המחיר שאני הולך לשלם. יש המון רעש שבסופו של דבר מכניס את כולנו בחזרה לקו השבר הישן, לשמאל-ימין, ביבי-לא ביבי – בסוגיה הזאת אנחנו מאוחדים".
"יש פה חללית שהתנתקה מבסיס האם", אומר מאירי. "לא רק ה-120 בכנסת, כל מערכות השלטון נגועות. גדלתי בבית בית"רי, הייתי ראש נוער הליכוד בטבריה, אני מכיר את השחיתות של המפלגה הזאת לפני ולפנים – זאת שחיתות עמוקה. זו הסיבה שהיא תקרוס, ברגע שביבי ילך. ה'שטח' הליכודי זו מפלצת שכל היום צריך להאכיל. זה מה שעושים כל השרים. הם לא עסוקים במשרדים, רק בלהאכיל את המפלצת. זוכר את היהלומים של מירי רגב? זה לא אירוע נדיר, זו השיטה".
"ראינו את זה בצורה בולטת השבוע בדיון בבג"ץ", ממשיך מאירי. "מה היה לנו שם? שני האנשים שאחראים לאסון 7 באוקטובר (בר ונתניהו – ד"פ), וכבר מזמן היו צריכים להיעלם מחיינו, מכניסים מדינה שלמה לסחרור בגלל מאבק אישי ביניהם. זה טירוף מערכות. במקום להתעסק רק בהשבת החטופים, הכרעת חמאס, שיקום הצפון והעוטף, חקירת הכשלים ושיקום המדינה – אנחנו עסוקים בקרבות בוץ פוליטיים בין אנשים שצריכים לתת את הדין על הכשל הכי גדול מאז קום המדינה. זה היה צריך לקרות כבר אתמול".
"יש התפכחות גם בימין", אומר מאירי. "החלום של ממשלת ימין על מלא התגשם – ומה היא השיגה? כלום. הימין יודע רק להתבכיין, והשמאל יודע רק להגיד מה לא. אי-אפשר לחיות ככה, צריך לשים באמצע משהו מעשי, שפוי שאומר מה כן".
אז מה כן? כיאה למפלגה חדשה, ה"כן" הוא תערובת של הצהרות נחרצות וצעדים מעורפלים שנשמעים טוב. סיסמתם היא "להפוך את ישראל משכונה למעצמה"; העקרונות כוללים: הנחתת מכה ניצחת על האויב (כולל כיבוש שטחים לפי הצורך) תוך כדי הושטת יד לשלום; גיוס של כולם כולל כולם (לצבא או לשירות לאומי) ומי שלא, יישללו ממנו הטבות (אלה עיקרי "חוק אל הדגל" העומד במרכז החזון); הסרת רגולציות וחסמים על השוק, הגברת תחרות וריסוק יוקר המחיה; הפיכתה של ישראל מ"מדינת אקזיטים" למעצמה תעשייתית; צמצום פערים בחינוך; חקיקת חוקי יסוד בעלי מעמד חוקתי; ממשלה קטנה ויעילה בת 12 משרדים והגבלת כהונה של שתי קדנציות על ראש ממשלה ושרים. דברים שחלקם חיוביים ואת כולם כבר שמענו.
ומה עם כשליש מאזרחי ישראל שלא מגדירים עצמם ציונים?
גליק: "הם צריכים להתיישר לציונות".
אתה רוצה שהם יהיו ציונים? מה עם פלורליזם? מה עם מגילת העצמאות? "ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש מצפון..."?
גליק: "אני לא רוצה שהם יהיו ציונים. אני רוצה לוודא שמדינת ישראל תמשיך להתקיים ולהיות בית בטוח לעם היהודי. מי שנושא באחריות ומשלם את המחיר הכי יקר כדי שזה יקרה זה הציבור הציוני. כל שאר האזרחים הם חלק מהאירוע".
אתה מציע לקנוס אותם על אי-ציונות.
גליק: "אני לא נותן קנסות, אני שולל הטבות, זה לא אותו דבר. אם אתה גר בבית ולא עוזר לפרנס אותו ולהגן עליו, למה שתזכה להטבות שהוא נותן?"
זה לא קצת לרדד את הציונות?
גליק: "אני לא מרדד את הציונות, אני מפקס אותה כדי שתמשיך להיות מדינה ובית בטוח לקהילה היהודית הגדולה בעולם. זה מה שאני רוצה".
מעל הכל, ממש לצד הגיוס, נדמה שהמשימה המוצהרת של "אל הדגל" היא להציל את המדינה על ידי "עקירה מהשורש" של מה שמייסדיה רואים כצרה הצרורה ביותר של ישראל: "תפיסות 'מחנה הימין' ו'מחנה השמאל'". "אין מגזר, אין שבט", הם מצהירים, "יש רק מדינת ישראל". ארבעת המייסדים ממש סולדים מכל מה שמריח ימין או שמאל. אוסף התבטאויות לדוגמה: "אידיאולוגיות ה'ימין' וה'שמאל' (המירכאות במקור) סטו מהמטרה הציונית"; "הגיע זמנן של שתי האג'נדות הכושלות האלה להיעלם מסדר היום הציבורי"; "אידיאולוגיות סרק"; "אג'נדות חלולות" וכיו"ב.
זאת הבעיה של המדינה, שיש בה דעות ואמונות מימין ומשמאל? חשבתי שהבעיה היא הנהגה כושלת ומושחתת ואופוזיציה פחדנית ורופסת, לא האידיאלים.
גליק: "מבחינתנו כל צד יכול לבחון איך הוא מפסיד עם האידיאולוגיה שלו, כי זה מה שקורה. כשאתה נאמן לאידיאולוגיה אתה לא בוחן אותה רציונלית ומפספס את הבסיס: איך לוודא שמדינת ישראל נשארת בית בטוח לעם היהודי. אנחנו אומרים, בואו נתנקה מכל האידיאלים – האוניברסליים והקדושים יחד – ונדבר על איך אנחנו מחזיקים את הנס שנקרא מדינת ישראל בחיים. כשאתה מתאהב באיזו אידיאולוגיה ואומר, זה הקו היחיד שאני הולך בו, אתה מוביל לפיצול בכוחות הציוניים".
אני כל כך לא מסכים עם זה. בלי אידיאולוגיה אין כלום. ולגבי הפיצול, "הכוחות הציוניים" מפוצלים פחות או יותר מיומה הראשון של הציונות. זה לא באג - זה פיצ'ר מרכזי בקסם הישראלי הידוע.
שרז: "תשנה פרספקטיבה: תחשוב על ארגז כלים ציוני שלא שואל אם הפתרון נחשב ימין או שמאל, אלא האם זה משרת את ביטחון הבית או לא. בארגז הכלים הציוני יש מלחמה, יש לקחת אדמה מהאויב, להזיז אוכלוסייה אם צריך, ויש גם לוותר על אדמה שנלקחה לטובת הסכמים. זו פרספקטיבה של מנהיגות ציונית אמיתית היסטורית. זה הקו שאנחנו אומרים לחזור אליו".
פרגמטיזם זה חשוב. אבל לאידיאולוגיות יש משמעות.
"היום כבר אין להן שום משמעות, סליחה. ממשלת ימין על מלא מעבירה כסף לאויבים, והשמאל בטראומה מאז רצח רבין ולא מצליח להוביל דרך אלטרנטיבית. יש היום כל כך הרבה משימות בפני עם ישראל, שיקום הצפון והעוטף, השקעה בפריפריה, בחינוך, בביטחון, השבת החטופים כמובן, ואתה עדיין מתעקש 'מה עם האידיאולוגיה?'''
גליק: "האידיאולוגיות האלה לא רק שלא רלוונטיות לשיקום הצפון והעוטף, לסוגיית הגיוס, הן גם לא רלוונטיות לשאלה אם צריך לחקור את מה שקרה פה ב-7 באוקטובר – ואנחנו כמובן טוענים שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. אין שאלה בכלל. עם זה, האם נכון יהיה שהשופט הנשיא עמית יעשה איזו ג'סטה וימנה את סולברג כדי להוריד קצת את הלהבות? כן. אבל אנחנו כבר רגילים שאף אחד לא עושה ג'סטות לאף אחד והכל רק מלחמת כוחות. זה בדיוק העניין: האידיאולוגיות הובילו אותנו למשבר החברתי המטורף שאנחנו נמצאים בו".
יפה: "יש לך שני צדדים, שכל אחד עסוק בלעשות את חשבון הנפש של הצד השני. הימין זו אידיאולוגיה כושלת שמובלת על ידי נוכלים ופופוליסטים. בן גביר אנטי-ציוני, חרדים הם אנטי-ציונים, והשמאל גם - כל אחד רחוק מהציונות בדרכו המיוחדת והייחודית. שתי קבוצות שמוכנות להקריב את המדינה בעבור אידיאולוגיה במקום להגיד 'המשימה שלנו זה קיום העם היהודי בארצו'. שני הגושים נסחטים על ידי קבוצות לחץ לא ציוניות, גוש הימין על ידי החרדים והבן גבירים, גוש השמאל על ידי הערבים. אנחנו רוצים להיות קבוצת לחץ ציונית. לא נשב לא בממשלת ימין ולא בממשלת שמאל, נשב בממשלה ציונית".
כלומר, בלי ערבים וחרדים?
"למרבה האבסורד, אפילו בכנסת הנוראית הזאת יש 77 מנדטים של מפלגות ציוניות, ואפילו במלחמת קיום הם לא מסוגלים לעשות את המעשה הציוני ולהגיד: אני שם הכל בצד ומתאחד. הם לא מסוגלים. אז אנחנו נחייב אותם. אם אנחנו מביאים שישה-שבעה מנדטים, נגמר האירוע. יש ממשלה אחת שבה נשב: ציונית מקיר לקיר. ואם הם לא יסכימו לשבת יחד, אני אומר לך מראש: אנחנו לוקחים את המדינה לעוד בחירות, ובבחירות הבאות נביא 12 מנדטים, ואם הם עוד פעם לא יסכימו, נמשיך איתם ככה עד שבסוף נביא לבד 61".
ברור.
"אני חושב שאנחנו יכולים. יש היום 35 אחוזים שאין להם בית פוליטי. אנחנו מתמודדים עליהם ויכולים לתת פה נוקאאוט. אנחנו באים עם אנרגיה לגמרי אחרת, זה סטארט-אפ פוליטי. בחצי דור נפתור פה את כל הבעיות".
אתם לא ימין ולא שמאל. אז מה כן, מפלגת מרכז?
זה כנראה הדבר הכי מכעיס שהייתי יכול לומר להם. הארבעה נדלקים.
גליק: "אתה מצייר קו בין ימין לשמאל ושואל, איפה אתם ממוקמים עליו. אנחנו רוצים לשנות את הציר: יש ציונות ולא ציונות, אנחנו ממש לא במרכז, אנחנו רדיקלים לציונות".
"אנחנו פנאטים של ציונות", אומר יפה, אבל אני לא מבין בדיוק מה זה אומר: אם הציונות היא פרגמטיות, איפה הפנאטיות?
"מרכז זה ממוצע גרוע וחלש של שתי אידיאולוגיות כושלות, ימין ושמאל", אומר מאירי. "זו לא התפיסה שלנו. התפיסה שלנו ציונית ופרקטית, כמו של בן-גוריון. כשהיה צריך לעשות טרנספר לערבים, עשה. כשהיה צריך לקבל פיצויים מהנאצים כדי לקלוט עלייה, לקח. כשהיה צריך לכבוש, כבש. כשהיה צריך לפנות, פינה. ככה צריך להיות. היום אין שום דיון ענייני על שום דבר, הכל זה ביבי-לא ביבי".
"המרכז", כך יפה, "בא ואומר, אלה מקשקשים ואלה מטומטמים, אז בוא ניקח קצת קשקוש וקצת טמטום ונחבר ביחד. זה אידיוטי. מרכז שהוא מיצוע בין שתי תפיסות כושלות, ודאי שיהיה כישלון. אנחנו הולכים בדרך הציונית שמתעדפת את קיום מדינת ישראל".
איזו ציונות, של יאיר גולן? של צבי סוכות?
שרז: "הציונות הדתית, המפלגה, שמה את הדתית לפני הציונות, הציונות הליברלית שמה את הליברליות לפני הציונות. אבל ציונות היא לא התוספת, היא שכבת הבסיס. ברגע שהפכת את הסדר, זה מתקלקל. אתה רוצה להגיד לי שמישהו מייצג אותך היום? שמישהו בכלל מסוגל להוביל את המדינה הזאת לאיזשהו מקום טוב? כשאנחנו אומרים לא ימין ולא שמאל, זו לא קלישאה, זה לחזור לשורש הציוני, שמבין שמטרת מדינת ישראל היא להבטיח בית בטוח ומשגשג לעם היהודי ומבין שאנחנו במלחמת קיום. זה לא חזון ליברלי פרוגרסיבי וזו לא ארץ ישראל השלמה, על זה אנחנו נלחמים".
"הדרך הציונית היא מבלבלת כי אין לה תשובות אוטומטיות", אומר יפה. "התדר הציוני הוא פרגמטיזם, לא היאחזות באידיאולוגיה. אתן לך דוגמה: אם קו השבר של החברה הישראלית עובר דרך מדינה פלסטינית – כן או לא, אז יש צד אחד שאומר שאם אין שתי מדינות לא נצליח לחיות פה, ואז האויב שומע ואומר 'נפלא, אז בחיים לא יהיו שתי מדינות'. וצד שני אומר 'ננהל את הסכסוך כדי שלא תהיה פה מדינה פלסטינית', ואז אתה מקבל את 7 באוקטובר. אנחנו לא מוכנים לחיות בין אוסלו לבין ניהול הסכסוך. ציונות זה לא להיות בטוויטר כל היום, זה לחולל מציאות. תראה לי מפלגה אחת שמציירת חזון למדינת ישראל, חוץ מאלה שרוצות מדינת הלכה. כולם מוכרים לך גלולת רעל, כל אחד בדרכו אומר לך איך תמות".
יפה: "אנחנו מקימים תנועה של הגוש השלישי. הגוש השלישי הוא קול חדש של ציונות עמוקה, אחריות לאומית ואהבת העם. אנחנו דורשים פתרונות אמיתיים ולא רק סיסמאות, גיוס לכולם, חיזוק צה"ל, רפורמה ממשלית, חקירה אמיצה שתחשוף את הכשלים שהובילו ל-7 באוקטובר ועוד".
אחרי כל ההתנגדויות למילים כמו שמאל, ימין או מרכז, בסוף נראה שהחברים הם די בימין (לא שיש משהו רע בזה). הם מדברים על סיפוח חלק משטחי C והתובנה הבסיסית שלהם היא שלנצח נחיה על החרב. גם משנתם הכלכלית ימנית למדי.
"התפכחות", אומר שרז, "זה להבין שבלי נבוט של עשר טונות ביד אחת, לא תוכל להושיט אף פעם את היד השנייה לשלום מתוך עוצמה. זאת המנהיגות שצריך בעת הזאת. האויבים שלנו רוצים שנתפרק בפנים. אנחנו רואים מה קטאר עושה, בוחשת בכל המקומות, בלשכת נתניהו, כנראה גם במערכת הביטחון, כי הם רוצים להחליש אותנו. הם חושבים שהזמן לטובתם. ההתפכחות היא להבין איפה כואב להם ולדאוג שהמדינה תהיה מעצמה בכל המובנים".
תשבו עם נתניהו?
"אנחנו רוצים להיות לשון מאזניים", אומר מאירי, "כדי לתפוס בביצים של מי שלא יהיה שם ולגרום לו להקים ממשלה ציונית רחבה, שתעשה שינויים אמיצים ותציב פה תשתיות ל-70 השנים הקרובות. התשתיות שהוצבו בתחילת הציונות הספיקו ל-70 שנה. הדמוגרפיה השתנתה. עוד 15 שנה אחד מכל שני ילדים שייוולד יהיה ערבי או חרדי. אם הפריון יישאר כמו היום, אפשר לסגור את המדינה, היא תגיע לחדלות פירעון. אם לא תתחיל עכשיו לעשות שינוי משמעותי בחינוך לא תהיה לך מדינה ב-2040 – זה צריך להיות ברור. זה האירוע המרכזי".
זה אולי חכם פוליטית לא להצהיר שלא יישבו עם נתניהו, ומצד שני, נראה שהוא לא בדיוק הציונות שהם מטיפים לה.
מה עם ללכת עם בנט? הוא מדבר פחות או יותר בשפה שלכם.
שרז: "זו העת לדור חדש של אנשים, כאלה שלא היו בפוליטיקה".
מאירי מספר שבנט שוחח איתו, אבל הוא סירב, מאותה סיבה. "יש 25 מנדטים שמיוצגים בסקרים על ידי המילה 'בנט'", אומר מאירי. "הוא לא יקבל את כל המנדטים האלה, אלא בין שישה לשמונה, אם ירכיב רשימה טובה. אבל אני לא רוצה לדבר עליו, הוא לא האישיו – האישיו הוא שנדרש פה דור חדש של ציונות. קורות החיים שלנו יכולים להספיק למפלגה שלמה היום, הכנסת מלאה באנשים שלא עשו כלום בחיים והתברגו להיות שרים. אנחנו באים על הטיקט של החדש, של הערכי, של האנשים שנלחמו, שסיכנו את החיים. אף אחד לא יספר לנו מה זה לתת למדינת ישראל".
מה עם לפיד?
"אנחנו לא פוסלים אף אחד, כל מי שמחויב לאמירה שמטרת הציונות זה להקים פה בית בטוח ומשגשג לעם היהודי, אבל במעשים, לא בדיבורים – הוא שותף שלנו".
"למה אנחנו לא חוברים למישהו?" שואל מתן יפה, ועונה: "התשובה האמיתית היא כי הם כולם לוזרים. שורצי אולפנים. אנשים עלובים. כמו מירי רגב שהתלבטה בין העבודה לבין הליכוד. זה מה שממוטט את מדינת ישראל. בסוף הם כולם הצליחו לשתף פעולה בלמוטט את המערכות של המדינה".
מי ינהיג את התנועה החדשה?
שרז: "אנחנו".
מה, כלהקה של ארבעה גברים? מה עם נשים?
שרז: "עד הבחירות יהיו לנו, אני מקווה מאוד, 50 אחוז נשים".
"זו תקלה רצינית", מודה יפה. "פגשנו מעל מאה נשים מדהימות, הארגון שלנו מלא בנשים, אבל עוד לא מצאנו את אלו שרוצות לפרוץ לפרונט. זה עוד יקרה, לא נוותר עד שזה יקרה".
