אז שוב התקשרו לשאול על כשרותם של מאכלים אלה ואחרים. הקהילה ושלל שואלים פונים שוב ושוב בשאלות הלכתיות רבות לקראת החג. וכשאחד שאל שאלה והוסיף "אל תרחם עליי, אני מחמיר", נזכרתי איך שאלו פעם את רבי לוי יצחק מברדיצ'ב על מה הוא נוהג להחמיר בפסח. הרב לא היסס והשיב: "על מצות מהודרות".
כשנשאל איזה סוג מצות הוא צורך, הזכיר מאפייה ששמה לא נודע למרחוק ככזו המקפידה על דקדוקי ההלכה. רבי לוי יצחק הבחין בפנים הנדהמות ומיהר להסביר: "אני מקפיד לאכול רק את המצות האלה. בעלי המאפייה הללו מקפידים על שכר הוגן ועל תנאי עבודה הוגנים של הפועלות והפועלים. לכן אני מחמיר לאכול רק את המצות הללו".
לקראת החג, שאלתי את עצמי: איפה ר' לוי יצחק של דורנו? כמה זקוקים אנו למנהיגים רוחניים שבראש מעייניהם הדאגה לאדם, לכל אדם? איה מי שיחמיר לא רק בכשרות המאכלים אלא גם בכשרות המעשים? איפה נמצא אנשים שמחמירים לא רק במה שנכנס לפה, אלא מחמירים, לא פחות, על מה שיוצא להם מהפה?
במרכזו של ליל הסדר עומדת השאלה, הקושיה, "מה נשתנה". אנחנו מחנכים את עצמנו שלא להסתפק בשאלה "מה קרה" אלא להתמקד בהבנת "מה נשתנה". אבותינו הציבו לנו מורשת מפוארת שהעמידה את התהייה, את החובה להבין את השלכות כל אירוע. יהודי טוב הוא לא מי שחוזר בתשובה אלא דווקא מי שחוזר אל השאלה. העלאת ספקות מעוררת דיאלוג. היא מחנכת את השואל להפנים: אתה לא יודע הכול, האמת לא נמצאת אצלך. שאל את הסובבים אותך, אולי תגלה עוד סוד מסודות העולם.
זו אינה תקופה שבה אפשר ורצוי לשאול שאלות, הכול יודעים את התשובה "הנכונה"; אנחנו בזים למי שחושבים אחרת מאיתנו. בכל הנוגע לדמותה של ישראל, איבדנו את הסקרנות. כל מחנה התבצר באוהלו, יש מקומות שבהם אסור לשאול "מה נשתנה". ישראל הפכה למקום משעמם, לא מסקרן. ליל הסדר מאפשר לנו לשוב למה שהיינו. עם שמורשתו עתירה בשאלות. להיות אמיצים. לשאול שאלות, גם כאלה שאין עליהן תשובות.
הרב שי פירוןצילום: אלי דסה ארבע לשונות של גאולה, ארבעה שלבים, ארבע זוויות, ארבע תנועות נפשיות, "וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי". ולקראת חג הפסח השנה, חיברתי תפילה לאומרה בתחילת ליל הסדר:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וְאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ
שֶׁנִּזְכֶּה בְּלֵיל הַסֵּדֶר הַזֶּה לְחֵרוּת אִישִׁית וּלְאֻמִּית.
בָּרְכֵנוּ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת גְּאֻלָּתְךָ.
וְהוֹצֵאתִי - הוֹצֵא מִבּוֹר מַחְשַׁכִּים חֲטוּפוֹת וַחֲטוּפִים. הָאֵר אֶת יְמֵיהֶם, הַקְנֵה לָהֶם וְלָנוּ חֵרוּת עוֹלָמִים.
"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ" – הוֹצֵא אוֹתִי מֵהַמֵּצַר שֶׁבָּנִיתִי סְבִיבִי, שַׁחְרֵר אוֹתִי מִכִּלְאִי. תֵּן לִי
כֹּחַ לִהְיוֹת חָפְשִׁי, לִהְיוֹת "אֲנִי".
וְהִצַּלְתִּי - הַצֵּל אוֹתִי מֵאוֹיְבַי, הַצֵּל אוֹתִי מֵעַצְמִי. פְּרוֹס עָלָי אֶת צִלְּךָ, הַגַּן עֲלֵי וְעַל אֲהוּבַי.
וְגָאַלְתִּי – תֵּן בִּי כּוֹחַ לִפְעֹל וְלַעֲשׂוֹת, לִתְרֹם לִגְאֻלַּת הַיָּחִיד וְלִגְאֻלַּת הָעָם וְהָאָרֶץ.
וְלָקַחְתִּי - שֶׁנִּזְכֶּה יַחַד, לִלְמֹד לֶקַח מִן הֶעָבָר.
הַשְׁרֵה עָלֵינוּ כּוֹחַ מִמָּרוֹם, לְהִתְחַדֵּשׁ.
וִיקֻיַּם בָּנוּ בִּמְהֵרָה, לְשׁוֹן הַגְּאֻלָּה הַחֲמִישִׁי: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'".
וְנֹאמַר אָמֵן.
שי פירון, נשיא תנועת פנימה, לשעבר שר החינוך
פורסם לראשונה: 00:00, 10.04.25
