יצאנו מעבדות לחירות. הפסוק "שלח את עמי" הפך כבר לפני שנים לאמירה אוניברסלית, שהובילה את מאבקם של השחורים בארה"ב לחופש, לחירות, לשוויון. זו אחת הבשורות החשובות של העם היהודי לאנושות. אבל האנושות איכזבה. נדמה שדווקא בקרב הנאורים, אנשי "כוחות הקִדמה", הולכת ונרמסת החשיבה החופשית. האמת הפכה לאופציה. האג'נדה הרבה יותר חשובה.
עד כמה גדול הפער בין עובדות לאג'נדות? ובכן, לאחרונה פירסם משרד הבריאות של חמאס את רשימת ההרוגים הכוללת עד הפסקת האש האחרונה. למעלה מ-50 אלף בני אדם. נניח לעובדה שלפחות חמישה פרסומים מחקריים סתרו את הנתונים. נצעד יד ביד דווקא עם נתוני חמאס, שהם הבסיס לטענת ה"ג'נוסייד", שהיא המושמעת ביותר במאבק נגד ישראל. האומנם ג'נוסייד? ובכן, בעימותים קודמים השתמשתי בנתוני חמאס כדי להשוות בין התפלגות הגילים ברצועה לבין התפלגות הגילים בין ההרוגים. התוצאות היו חד-משמעיות. רוב ההרוגים היו גברים בגילי הלחימה. כן, אלה נתוני חמאס.
1 צפייה בגלריה
(צילום מטלפון אחד הפרמדיקים שנהרגו ברפיח שמראה: אורות החירום דלקו. כל חשד לפשע מלחמה חייב להיחקר | צילום: PALESTINIAN RED CRESCENT / AFP)
בעימות הנוכחי המלאכה קשה הרבה יותר. כאשר מדובר ברשימה של למעלה מ-50 אלף שמות - זו משימה לא פשוטה. אלא שאנחנו בעידן חדש, עידן ה-AI. הייתי שמח להיות המומחה שיודע מה ואיך. אבל זה לא אני. לפחות שני אנשים חרוצים עסקו במלאכה. ושניהם הגיעו, מתברר, לתוצאה זהה.
עוד לפני שנגיע לתוצאות צריך לומר שככל שמדובר בג'נוסייד, אין ולא יכול להיות הבדל בין התפלגות הגילים באוכלוסייה לבין התפלגות הגילים בקרב ההרוגים. משום שכאשר מדובר ברצח עם - ההרג הוא ללא הבחנה. יורים כדי להרוג המונים. נשים, ילדים, תינוקות וקשישים. יורים כדי להשמיד אוכלוסייה. זה קרה בדרפור. זה קרה ברואנדה. זה לא קרה ברצועת עזה. לוּ היה מדובר בג'נוסייד, לא היה אמור להיות הבדל בין נשים לגברים.
ובכן, מתברר שגם בעימות הנוכחי, התפלגות הגילים של ההרוגים חושפת את שקר הג'נוסייד. בכל גילי הלחימה, מ-14 עד 59, מספר הגברים גדול הרבה יותר ממספר הנשים. למעשה, כמעט בכל שכבות גילי הלחימה, מספר הגברים כפול ויותר מכפול ממספר הנשים. בגילי הלחימה העיקריים, הנתונים מדהימים. בגילי 20 עד 44, נהרגו 5,850 נשים לעומת 17 אלף גברים. כלומר, כמעט פי שלושה גברים. ונזכיר: אלה נתונים של משרד הבריאות של חמאס. לא של הסוכנות היהודית. כשמדובר בבני 0 עד 4, מספר התינוקות עומד על כ-50 אחוז לעומת חלקם היחסי באוכלוסייה.
אפשר לקרוא לנתונים הללו בהרבה שמות. ג'נוסייד ורצח עם זה לא. כל בן אנוש צריך להצטער וחייב להצטער על כל חף מפשע שנפגע, גם אם כל הקורבנות, עד האחרון שבהם, הם באשמת חמאס שיזם את המלחמה הארורה הז
אפשר לקרוא לנתונים הללו בהרבה שמות. ג'נוסייד ורצח עם זה לא. כל בן אנוש צריך להצטער וחייב להצטער על כל חף מפשע שנפגע, גם אם כל הקורבנות, עד האחרון שבהם, הם באשמת חמאס שיזם את המלחמה הארורה הזאת. אין גם שום ספק שבמהלך המלחמה היו חריגות. אולי אפילו פשעי מלחמה. ובוודאי ירי לא זהיר. כל חשד לפשע מלחמה, כמו האירוע שבו נורו 15 הפרמדיקים ברפיח, חייב להיחקר, וחקירות רבות אכן נפתחו. אבל, נחזור ונאמר, גם אם נתייחס לנתוני חמאס כמדויקים - הם מוכיחים שלא היה רצח עם.
על ראש הברוש
אנחנו בחג החירות. ונדמה שהמקהלה ששולטת ברוב כלי התקשורת המובילים במערב, כמו גם באקדמיה, לא הפסיקה לדקלם את אותו פזמון. הבנה, הצדקה ותמיכה בחמאס ודמוניזציה של ישראל. כל אלה שחזרו על אותו פזמון, כולל "ארגוני ופעילי זכויות אדם", לא טרחו לבדוק אפילו את נתוני חמאס. משום שהחירות נרמסה. אין עוד חופש מחשבה. אין חופש ביטוי. ברוב הקמפוסים במדינות העולם החופשי אין כמעט אפשרות להציג את העובדה שחמאס הוא ארגון ג'יהאד שהמטרות המוצהרות שלו הן השמדת יהודים והשתלטות על העולם. יש אינדוקטרינציה שמתחזה לאקדמית. זה לא שמציגים עובדות, ועל סמך העובדות מגיעים למסקנות. לא עוד. יש אג'נדות. יש נרטיבים. אין משמעות לעובדות.
ישראל היא חלק מהעולם החופשי. הרי אחד ממובילי טענת הג'נוסייד הוא ד"ר לי מרדכי, שכבר עסקנו בו בעמודים הללו. האם יש לו מושג? האם הוא בכלל מבין בלוחמה אורבנית? האם הוא עשה השוואות בין שדות קרב שבהם נלחמו צבאות מערביים סדירים בארגוני טרור? ספק. אבל הוא השתמש במוניטין שלו כישראלי, כיהודי, כמרצה באוניברסיטה העברית, כדי להפיץ עלילה אנטישמית על ג'נוסייד. זו העבדות במלוא עליבותה. לא מדובר רק במרדכי. מדובר במה שקרה לשכבה אדירה של בני המעמד הנאור, המשכיל, שהפכה לעדר של מדקלמי סיסמאות, הבלים ושקרים. כי זו האופנה. כי זו שורת המקהלה העליזה. כי אין עוד משמעות לעובדות. כי מאמרים בכתבי עת אקדמיים מתפרסמים בהתאם לאג'נדות.
נמות ולא נשנה
שום דבר לא התחיל ב-7 באוקטובר. ב-2016 אירגנה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט דיון פומבי, שכמותו מתקיימים באין-ספור קמפוסים. הסטודנטים חיפשו אז, דבר שקורה פחות ופחות, או בכלל לא, מרצה בעל עמדות שמרניות. 1,300 מרצים היו אז בקמפוס. אחד, אפילו אחד, הם לא מצאו. זו הייתה עדריות במלוא עליבותה. "לסטודנטים נמאס מפרופסורים שמטיפים לאנטי-אמריקאיות", הייתה הכותרת בעיתון הסטודנטים, "הם דורשים גיוון אינטלקטואלי". הדרישה לא נענתה. מאז, מיותר לציין, המצב הלך והחמיר. תשע שנים עברו. בדקתי בשבוע שעבר את אותו עיתון, והכתבה הנקראת ביותר הייתה: "סטודנטים לתיאולוגיה באוניברסיטת פורטלנד כבר לא צריכים ללמוד 'טקסטים תנ"כיים' - הם יכולים לקחת קורס בלימודים קוויריים'". האם יכול להיות שיש תיאולוגיה קווירית? הכל יכול להיות. וזה קורה עכשיו, למרות הקיצוצים של מיליארדים בתקציבי האוניברסיטאות, בגלל הטרללת הווקיסטית והאנטישמית. קצת כמו החרדים, שמאיימים עליהם בקיצוצים, גם באקדמיה האמריקאית אומרים: "נמות ולא נשנה".
חטא אי-הפסילה
אל נא נטעה. גם אנחנו בבעיה. אלה היו שבועיים קשים. אנחנו שבויים במחלוקות שבהן ידם של הנחושים יותר, העקשנים יותר, הרדיקלים יותר - על העליונה. רבים מדי נושאים את שם הדמוקרטיה לשווא. דורסנות פוליטית, בשם הרוב הקואליציוני, היא לא דמוקרטיה. וגם אקטיביזם שיפוטי בלתי מרוסן הוא לא דמוקרטיה. רוב הטענות נגד ההפיכה המשטרית - להבדיל מרפורמה משפטית - הן טענות נכונות. אבל נדמה שהחלטה אחת, שבה הותר לאיתמר בן גביר לרוץ לכנסת, פגעה בדמוקרטיה לא פחות, ואולי יותר, מרוב צעדי הקואליציה הנוכחית. המחוקקים, שחוקקו חוק לעצירת הגזענות, שהוא חוק להגנה על הדמוקרטיה, היו חכמים יותר מהשופטים, שרמסו את החוק ופרצו את ההגנה על הדמוקרטיה.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיכך שאנחנו זקוקים לקצת צניעות, ולקצת פחות נחרצות שבדרך כלל היא רדיקליות. משום שרדיקליות היא לא קדמה. היא לא נאורות. היא לא חופש. היא עבדות לאג'נדה. זה קורה לעולם הנאור בעוינות שלו לישראל. אין צורך שזה יקרה גם בישראל נגד ישראל. חג שמח.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.04.25
