אחרי 482 יום בשבי חמאס, גדי מוזס בן ה-81 אומר בקול ברור: "אני מאמין שיש עתיד. בניית ניר עוז חייבת להתקיים. אין אופציה אחרת". אלי שרעבי, שלא נח מיום חזרתו מהשבי הנורא, נאבק על מי שנשארו מאחור כאילו היו ילדיו. ירדן ביבס, שאיבד את משפחתו, זעק בראיון המטלטל ל"60 דקות" את זעקת חבריו דוד ואריאל קוניו. טל שהם, אביבה וקית' סיגל סיפרו סיפורי אימה מהשבי שאי-אפשר להעלות על הדעת.
הם, שורדי השבי, נלחמים על כולנו. עוד לפני שהם מתפנים לשיקום, הם מתגייסים לקרב על חייהם של 59 החטופים שעוד נותרו בעזה. הם מגיעים להפגין, משמיעים את זעקתם, נלחמים להשבתם. מתוך הכאב הכי עמוק הם מעניקים משמעות עמוקה לחייהם – חיינו. מתוך האובדן הנורא, הם בוחרים להמשיך לחיות ולהשמיע את קולם של אלו שנותרו מאחור ושחייבים להשיבם.
2 צפייה בגלריה
(אלמוג (משמאל) עם גדי מוזס. חג חירות לכולנו, גם לאחיותינו ואחינו החטופים | צילום: הסוכנות היהודית,)
הדברים הללו מחזירים אותי לתמונה שלא אשכח לעולם ושצולמה בשלהי מלחמת העצמאות: אמי, בת-עמי אברוצקי, יושבת על מגדל המים בנגבה. כל פרות המשק מתות, הקיבוץ שרוף ואמא יושבת מחייכת על מגדל המים, ביום הניצחון על הצבא המצרי. רבים מחבריה, חבריהם של הוריי, לוחמי תש"ח, דור מגש הכסף, הקריבו את חייהם להגנתה ובניינה של המדינה היהודית היחידה בעולם. המדינה שקמה כמו עוף החול שלוש שנים לאחר שואת יהודי אירופה ורצח שישה מיליון מבני עמנו.
מימוש חלום נשגב
הוריי נולדו כאן, בארץ ישראל, תחת המנדט הבריטי. הם בני הדור שרקד הורה ברחבת המוסדות הלאומיים בליל כ"ט בנובמבר, אותה רחבה שהיום אני עובר דרכה בדרכי למשרדי כיו"ר הסוכנות היהודית. הם בני הדור שנשבע להקים את המדינה. לממש חלום נשגב אחרי 2000 שנות.
סיפורי מלחמת העצמאות ליוו את ילדותנו. סיפורים שיצקו בתוכנו צירוף של אהבה ושבועה לנכס היקר ביותר שהפקידו בידינו – מדינת ישראל. התחושה שעברה כחוט השני היא שאין לנו ארץ אחרת.
המילים "חירוף נפש" לא נאמרו, הן היו מקופלות בתוך ילדותנו כמו איזה רף ציפיות. מלחמת יום כיפור קרעה את פרגוד השאננות של כולנו, כבוחן פתע לערכי החינוך של ילדותנו. ערן אחי מפקד מחלקת טנקים ברמת הגולן ואני מפקד פלוגת צנחנים בסיני. קולה השקט של אמא באותה שיחת טלפון בסוף המלחמה ההיא יהדהד בתוכי כל חיי: "ערן הלך, אין לנו את ערן יותר".
מעולם לא ראיתי את אמא בוכה. היא תיעלה את הכאב לעשייה, עשייה ועוד עשייה. במשך כ-40 שנה פעלה כיו"ר בית יד לבנים בראשון-לציון, לסייע למשפחות שכולות להתמודד עם האובדן. קמה כל בוקר לעוד עשייה משמעותית, מצילת חיים. היא, שנקראה בת-עמי, כאילו נולדה לממש את האמירה "בבניין ציון ננוחם"; להנחיל את מורשת הנופלים לדורות הבאים. לא את סיפור המוות, כי אם את סיפור החיים, העשייה, השמחה, התקווה.
מחיר השבועה "בדמייך חיי!" נשקף אליי מהתמונות של ערן אחי בכל פינה בבית. מחיר ברור, נוקב ואכזרי. וכמו בוחן הפתע של מלחמת יום כיפור כך, בלי כל התרעה, מגיעים המבחנים הבאים. עד מתי אתם הולכים עם השבועה?
כדי שנזכה באמת לקיים את "בדמייך חיי", לקום ולהשתקם, להשיב את החוסן לחברה ולמדינה, עלינו לעשות עכשיו כל מה שנחוץ כדי להשיב אלינו את 59 החטופים שנמצאים במנהרות חמאס כבר 552 ימים ולילות
שלוש שנים אחרי מלחמת יום כיפור מפקד חטיבת הצנחנים מתלבט אם הוא יכול למנות אותי, בן למשפחה שכולה, למפקד סיירת הצנחנים. הוא מגיע לבית הוריי לשיחה. אמא עונה בפשטות: "אם אתה חושב שדורון מתאים, תן לו את הסיירת. אם משהו יקרה לו, אנחנו נדע להתמודד".
ארבע שנים אחר כך, מבחן שבועה נוסף. מודי, אחי השלישי, לוחם ותיק בסיירת מטכ"ל, מגיע הביתה לחופשה. ליל 7-8 באפריל 1980, מחבלים השתלטו על בית התינוקות במשגב עם. טלפון מהיחידה באישון ליל. מבקשים מאמא להעיר את מודי ולשלוח אותו דחוף ליחידה. אמא מעירה את מודי ואומרת לו: "טוס ליחידה. מחבלים השתלטו על בית התינוקות במשגב עם". בקור רוח, בלי למצמץ, שולחת את בנה להילחם. מחיר השבועה לא נסדק.
מסע מופלא
"בדמייך חיי" הוא ציווי קיומי. זה עתה סיימנו לשבת שבעה על יעקב הד, אחיה של דידי אהובתי. יעקב נקרא על שם הסבא, יעקב הייט, שנרצח באושוויץ עם אשתו, פרידה דידי הייט. כולנו שותפים לזיכרון השואה וששת המיליונים מבני עמנו שנרצחו בתוכנית השמדה שטנית שכמוה לא ידעה האנושות. כולנו שותפים למסע המופלא בן 3,000 השנה של העם היהודי, עם אחריות גדולה להמשכו ולתכליתו.
דורון אלמוגליאור דסקלהדור שנלחם היום, דור של גיבורים הנושא על כתפיו את כישלון הדרג הצבאי והמדיני, דור הנאבק בקשיי היום-יום, ממשיך לשאת בנטל הביטחון למרות השבר הנורא; ממשיך מתוך ערבות הדדית, אחריות משותפת ואהבה גדולה – אהבה ללא תנאי.
כלת פרס ישראל נעמי שמר כתבה שיר בהשראת הציווי ההיסטורי מספר יחזקאל: "ואומר לך בדמייך חיי / ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת / מניפה צבעונית נפרשת / מבשרת חיים, מבשרת תקווה / ושלום ושלווה וחסד".
הכוח המניע של העם היהודי ומדינת ישראל נובע מתוך הבנה שהלחימה איננה תכלית בפני עצמה. גבורת העם היהודי מצויה בשאיפה התמידית לתיקון עולם. לבנות כאן, בארץ ישראל, חברת מופת. חברה החותרת למצוינות בכל תחום ואיננה משאירה אף אחד מאחור. חברה יוזמת ויצירתית. חברה המעודדת חשיבה ביקורתית, המכבדת את השונה והאחר. חברה המבינה ששונות היא מרכיב כוח. חברה הבוחרת בחיים וממשיכה לבנות כאן מדינה לתפארת. חברה האומרת "בדמייך חיי" בחג הפסח הזה, יותר מבכל חג אחר. חג שנייחל שיהיה גם חג חירות לכולנו, גם לאחיותינו ואחינו החטופים שנותרו בעזה.
כדי שכל זה יקרה, כדי שנזכה באמת לקיים את "בדמייך חיי", לקום ולהשתקם, להשיב את החוסן לחברה ולמדינה, עלינו לעשות עכשיו כל מה שנחוץ כדי להשיב אלינו את 59 החטופים שנמצאים במנהרות חמאס כבר 552 ימים ולילות.
אלוף במיל' דורון אלמוג הוא יו"ר הסוכנות היהודית, שניים מבני משפחתו נרצחו ב-7 באוקטובר וארבעה נחטפו ושוחררו
פורסם לראשונה: 00:00, 11.04.25
