בזמן שכתבים ופרשנים התחילו לקשור כתרים למפכ"ל לאחר שהעז לומר כי המשטרה תציית לחוק – כן, לשם הגענו – וניתחו לפי כל הבעת פנים את מערכת היחסים שלו עם השר, ארגוני הפשיעה במגזר הערבי לא נתנו לחגיגות להפריע להם בשגרה: 11 נרצחים בחמישה ימים, וגם זה נכון רק למועד כתיבת שורות אלה: כשזה מגיע לחייהם של ערבים וערביות בישראל, כל שנייה קובעת. בסך הכל עומד מספר קורבנות הרצח במגזר מתחילת השנה על 74, לעומת 55 בתקופה המקבילה בשנה הקודמת (הערה סטטיסטית: גם אם הספירה שונה לעיתים, הנתונים והיחס ביניהם דומים מספיק).
אבל אל דאגה: באותו סיור מפורסם, שבו כביכול התקיימה הכרזת העצמאות של רב-ניצב דני לוי, הוא גם תרם הבחנה חשובה: "אני לא סופר גופות", אמר, "אני עובד עם תוכנית". התוכנית, כך נראה, היא לא לספור גופות כי המפכ"ל עשוי שלא לעמוד בקצב, או שפשוט יהיה מאוד לא נעים לבדוק אם רנ"צ לוי בכלל זוכר איזה מספר מגיע אחרי 244, שזה מספר הנרצחים בכל 2024, שבה הנתונים הושפעו מהמלחמה. בקצב הזה, כדאי שיתאמן על אזורי ה-300 ומעלה.
אם מישהו בעל רקורד כה לא מרשים כמו המפכ"ל אומר שהוא "יודע בדיוק מה צריך לעשות", כבר עדיף למשפחות נורמטיביות מהמגזר הערבי לאגור ציוד ולהסתגר בבתים
ואם מעטים שמו לב ל"אני לא סופר גופות", הרי שעוד פחות הקשיבו להתפארות נוספת של המפכ"ל: "אני (עם) 40 שנות שירות יודע בדיוק מה צריך לעשות עם כל הניסיון שלי". בתיעוד של הדברים אפשר לראות את השר איתמר בן גביר עומד ברקע ומפזר את אחד החיוכים המבסוטים שלו, בדיוק כשרנ"צ לוי אמר שהוא יודע "בדיוק מה צריך לעשות". אפשר להבין אותו: בן גביר, אחד שבוודאי לא ישן בלילה מרוב דאגה לציבור הערבי, בטח זוכר שכשהמפכ"ל היה מפקד מחוז חוף, הוא ידע "בדיוק מה צריך לעשות" ולכן נתוני הרצח במחוז תחת פיקודו רשמו את העלייה הגבוה ביותר ביחס למחוזות האחרים. הקוראים והקוראות מוזמנים לנחש מה היה המוצא של מרבית הקורבנות. במקביל, המחוז דורג במקום האחרון במדד "האקלים הארגוני", שבוחן פרמטרים כגון שחיקה, אמון ורצון להתפטר. ואם כבר המפכ"ל נופף ב"כל הניסיון" שלו, רצוי לציין כי בעת מינויו הוא היה הניצב הכי פחות מנוסה בסגל המשטרה.
במילים אחרות: אם מישהו בעל רקורד כל כך לא מרשים (בלשון המעטה) אומר שהוא "יודע בדיוק מה צריך לעשות עם כל הניסיון שלי", כבר עדיף למשפחות נורמטיביות ואומללות שאימת המוות מרחפת מעליהן לאגור ציוד ולהסתגר בבתים. המאמינים והמאמינות מוזמנים גם להתפלל: אפילו אתאיסטים יודו שיש בזה יותר היגיון מאשר לסמוך על משטרה בראשות מפכ"ל, שהגיע לתפקיד כשהוא מצטיין בעיקר במה שמעניין את השלטון, כלומר לאמלל מפגינים ומפגינות.
עינב שיףלכן, אגב, יש אירוניה בוויכוח שמתגלע מאז ה"עימות" המתוקשר בין המפכ"ל לבן גביר, בדבר נכונות הטענה ש"המשטרה נפלה": למרות שיש לדיון הזה השלכות חמורות על הדמוקרטיה, זאת עדיין זעקה שמגיעה ברובה מציבור יקר ואכפתי מאוד אך בעל לא מעט פריבילגיות לעומת 20 אחוז מהאוכלוסייה. עבורם המשטרה לא "נפלה" אלא אפילו לא קיימת. אלה לא גופות שהמפכ"ל לא סופר: זהו הציבור הערבי כולו.
