נשיא צרפת עמנואל מקרון פרסם יוזמה חדשה, שאותה הוא עומד להציג יחד עם סעודיה. היוזמה כוללת הכרזה על הכרה במדינה פלסטינית, ללא חמאס, תוך כדי שמירה על ביטחון ישראל. מדובר באותה גברת, ללא שינוי אמיתי באדרת, שהוצעה בעשורים האחרונים שוב ושוב. גם נתניהו עצמו הסכים ב-2014 למדינה פלסטינית על למעלה מ-90 אחוז משטחי יהודה ושומרון. ושוב ב-2020, כאשר התלהב מ"עסקת המאה" של דונלד טראמפ, שכללה מדינה פלסטינית על 70 אחוז מיהודה ושומרון, עם תוספות מתוך ישראל.
אפשר לתמוך בהצעה של מקרון. אפשר להתנגד. עוד נגיע לכך. האורקל האוויל ממיאמי קפץ בראש, בדרך הוולגרית ביותר. "לך ת**יין!", הוא ענה למקרון. זה האיש. זה הסגנון. האבא יודע להתנער. הבעיה היא שהפעם הוא דווקא מיהר להזדהות. לא עם הסגנון, אבל עם התוכן: "לא נקבל הטפות מוסר להקמת מדינה פלסטינית שתסכן את קיומה של ישראל, ממי שמתנגד לתת עצמאות לקורסיקה, קלדוניה החדשה, גינאה הצרפתית וטריטוריות נוספות". לקרוא ולשפשף את העיניים. מילא שהבן, יאיר נתניהו, הוא אוויל משריש. אבל האבא? הרי בכל הטריטוריות שהוזכרו – לתושבים יש זכות הצבעה. הם אזרחי צרפת. זה ראש ממשלת ישראל? הוא רציני?
אם נאמץ את ה"עקרונות" מהפוסטים הנלעגים של הנתניהוז, ישראל צריכה להעניק אזרחות למיליוני פלסטינים. זה החזון של "מהנהר עד הירדן" שמושמע על-ידי מקהלת שונאי ישראל. תמיד ידענו שהקצוות נפגשים. ימין קיצוני. שמאל קיצוני. זה קצת מטריד שגם ראש ממשלת ישראל, בכבודו ובעצמו – מצטרף למקהלה.
זה לא אומר שמקרון צודק. משום שלפלסטינים הוצעה מדינה שוב ושוב ושוב. נניח להצעות החלוקה של 1937 ו-1947. ונניח לשלושת הלאווים של ח’רטום ב-1967. גם בעידן הנוכחי, בעקבות תהליך אוסלו, דחו הפלסטינים את ההצעה של אהוד ברק למדינה פלסטינית. והם דחו את הצעת קלינטון. והם דחו את הצעת אולמרט. והם דחו את הצעת קרי ואובמה. והם כמובן דחו את הצעת טראמפ. אפילו את היוזמה הסעודית הם הצליחו להסיר מהשולחן, ב-2002, כדי להפוך אותה ליוזמת השלום הערבית. לא שתי מדינות לשני עמים, אלא שתי מדינות. אחת פלסטינית, ועוד אחת שבשום פנים ואופן לא תהיה בית לאומי ליהודים, אלא מדינה שאליה יחזרו מיליוני צאצאי פליטים, כדי שגם היא תהפוך למדינה ערבית.
כך שאם כבר מקרון יוצא ביוזמה חדשה, הוא צריך להסביר במה בדיוק שונה ההצעה שלו מההצעות הקודמות? אין הסבר. איך הוא בדיוק מציע למנוע את השתלטות האיסלאם הרדיקלי על המדינה הפלסטינית, כאשר חלק גדול מהתושבים, כנראה הרוב, תומך בחמאס ובאיראן? אין הסבר. האם הוא היה מסכים למדינה כזאת, נניח, באלזס-לורן? אין תשובה. כך שכל מי שרוצה שלפלסטינים יהיה טוב יותר – צריך לחפש הסדר קצת יותר מציאותי, שלא יהפוך את חיי הפלסטינים להרבה יותר גרועים. ועם כל הכבוד לכוונה של מקרון להכריז על הכרה במדינה פלסטינית, איך זה שאין לו את האומץ לומר שאין שום סיכוי להתקדם במילימטר אחד כל עוד הפלסטינים מתעקשים על "זכות השיבה", כלומר – חיסול ישראל.
כדאי למקרון לבדוק בשקט עם מנהיגי מדינות ערב השכנות האם הם דורשים מדינה פלסטינית, או רק הכרזה על מדינה פלסטינית? הדבר האחרון שהם צריכים הוא עוד שלוחה איראנית
ובכלל, כדאי למקרון לבדוק בשקט עם מנהיגי מדינות ערב השכנות האם הם דורשים מדינה פלסטינית, או רק הכרזה על מדינה פלסטינית? משום שהדבר האחרון שמצרים, סעודיה וירדן זקוקות לו הוא עוד מדינה שיש סיכוי שמהר מאוד תהפוך לשלוחה איראנית. יש להן כאב ראש מחיזבאללה ומהחות'ים. הדבר האחרון שהן צריכות הוא עוד ישות שהיא שלוחה איראנית.
גם ישראל, כבר יותר מדי שנים, לא מתנהלת בחוכמה. משום שמה שרוצים שונאי ישראל בקמפוסים, ומה שרוצה הימין האנטי-ציוני כאן – כלומר, מדינה אחת – ממשלות ישראל לדורותיהן מוציאות לפועל. והממשלה הנוכחית עולה על כולן. היא יוצרת כאן מדינה אחת. עוד בנייה מחוץ לגושים. עוד מאחזים. ממשלת ישראל, בהצהרותיה, ובעיקר במעשיה, הורסת את החזון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית.
אין צורך ביוזמות חיצוניות. יש צורך ביוזמה ישראלית, שמבוססת על הפרדה דמוגרפית, תוך כדי שליטה ביטחונית עד הירדן. זה יכול וצריך להיות הסדר ביניים, עד שייווצרו התנאים להסדר קבע. זה יקרה, אולי, כאשר משטר האייתוללות באיראן ירד מהבמה וכאשר קטאר תפסיק לממן את ההסתה. משום שאם לא כן, אז ההסדר היחיד שאנחנו מוּבלים אליו הוא חזון בלהות שהתומכים בו הם אנשי השמאל האנטי-ציוני, היורד ממיאמי, הימין האנטי-ציוני ושונאי ישראל מאוניברסיטת קולומביה. למרות הכוונות השונות, הם חותרים בדיוק לאותו כיוון של מדינה אחת. והבעיה החמורה הרבה יותר היא לא האוויל ממיאמי. הבעיה היא האיוולת מירושלים.
