דקות חלפו מהסרת צו איסור הפרסום על הפרשה ועד שהצדדים הניציים התייצבו בעמדות - “איש על מחנהו ואיש על דגלו”. כל מחנה הניף מיד את הדגל המתאים לפוזיציה. אלו מקדשים הדלפה והופכים את המדליף לקדוש ולוחם צדק, ואלו מצדיקים בלהט חקירתו של איש שירות ותיק - שהודה בהדלפה - כאחרון פעילי הטרור. זה הולך ונהיה קשה יותר ויותר בעידן הרשתות והשיח הציבורי המוקצן, אבל אסור להתייאש ‑ ננסה בכל זאת להתייחס באופן ענייני למספר נקודות שבעידן נורמלי אמורות להיות, לטעמי, מוסכמות על הכול.
א. אסור לאיש מערכת לפעול בניגוד לחוק ולמסור מידע לגורם לא מוסמך. זה נכון לאיש שב”כ, לחייל, לשוטר, לפרקליט ולכל עובד ציבור באשר הוא.
ב. לא ניתן לנרמל מצב שבו כל אדם מחליט על דעת עצמו שהמידע חיוני לציבור ולכן הוא עוקף את הכללים והמפקדים ומחליט שהוא “מציל את המולדת”. אם כל חייל ייטול לעצמו את נס הרמטכ”ל וכל איש שב”כ את שרביט הראש - לא ניתן יהיה לקיים מערכות ציבוריות, ודאי ביטחוניות, היררכיות מטבען. ההצדקה תמיד תהיה בעיני המתבונן, ומערכות ממלכתיות יסוחררו בהתאם לפוזיציות פוליטיות של גורמי פנים וחוץ.
ג. איש מערכת שהפר את הכללים צריך לשלם מחיר על מעשיו. ככלל, דין משמעתי והדחה הם צעדים ראויים ומתבקשים. בנסיבות מסוימות גם חקירה פלילית יכולה להיות מוצדקת. ועדיין, מעצר תוך שימוש באמצעי הדרקוני של מניעת מפגש עם עורך דין זהו צעד קיצוני וחריג ביותר. זכות ההיוועצות עם עו”ד היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי. שלילתה נעשית במקרים חריגים מאוד שעניינם ככלל במעשי טרור ופשע חמור. השימוש בה בענייננו מעלה סימני שאלה ותהיות על טיב שיקול הדעת שהופעל. הנחיית היועמ”ש בנושא מלפני שנים מגדירה את ההחלטה אם לפתוח בהליך פלילי במקרי הדלפות כ”החלטה רגישה ומורכבת”, וקובעת כי מדיניות התביעה בנושא זה “הייתה ועודנה זהירה ומצמצמת”. האומנם כך היה בענייננו? ממה שפורסם עד כה, ספק רב.
ד. סימני שאלה על טיב שיקול הדעת מתעוררים גם נוכח ההשוואה הבלתי-נמנעת למקרים אחרים לאורך שנים ואף בתקופה האחרונה, שבהם לא נפתחו חקירות; זאת, הן בהדלפות שעל פניהן היו, למצער, חמורות לא פחות, והן בנוגע לכאלה שסיכנו את ביטחון המדינה, מה שלא נטען בענייננו.
ה. השאלות שעולות מפרשה זו מצטרפות לשאלות שעלו בנוגע לצעד חריג בפרשה קודמת - חקירה באזהרה של העיתונאי צביקה קליין בפרשה, תוך לקיחת הטלפון הנייד שלו. בהודעה רשמית תלו בו תחילה חשדות חמורים כשסמוך לאחריה שוחרר ללא תנאים, מבלי שראשי המערכת נתנו הסברים כלשהם לצעד החריג.
ו. על כתפיהם של ראשי מערכת אכיפת החוק יש אחריות כבדה בתקופה מאתגרת. הם צריכים לעמוד איתן מול מתקפות, בחלקן פרועות וכאלה המבקשות לחתור תחת נורמות בסיסיות של שלטון חוק. בה בעת, הם חייבים גם להישמר מלהתבשם מתרועות ההמונים, במיוחד כשהן מגיעות באופן מובהק רק מצד אחד של המפה. מערכת אכיפת חוק לא יכולה לתפקד ללא אמון הציבור. כשהציבור נחצה באופן חד כל כך ביחסו למערכת, לא די בהפניית האצבע כלפי מנהיגי ציבור המערערים את האמון. גם המערכת עצמה חייבת להתבונן פנימה, לשנות התנהלות, להכיר בטעויותיה ולתקנן.
ז. יש לנו שב”כ אחד. הוא מורכב מאלפי נשים ואנשים מסורים ומקצועיים. גם כשהביקורת מוצדקת, אסור “לשפוך את התינוק עם המים” ולשכוח שזה אותו שב”כ שמדי יום שומר על ביטחוננו ומונע פיגועים של אויבינו האמיתיים - שלא באמת מבחינים בין המחנות הניציים כאן. כמו השב”כ, כך גם יש לנו צבא אחד, משטרה אחת ופרקליטות אחת. רבים מדי ממהרים לקעקע זאת בקלות רבה מדי. אם אנחנו רוצים להישאר גם מדינה אחת - ולא להתפצל לישראל ויהודה כשאיפתם של אנשי הקצוות - כדאי לעצור תופעה נפסדת זו.
ח. לחלק משרי הממשלה וחברי הקואליציה יש אחריות עיקרית לנרמול השיח שמקעקע אמון בסיסי במערכות אכיפת החוק. כשאומרים שהמדליף צריך להיות ראש השב”כ והופכים את ראשי המערכות הממלכתיות לאויבי האומה, זהו שיח מופרך ומסוכן. גם לחלק ממנהיגי האופוזיציה יש אחריות לכך כשמזדרזים להודיע על “משטרה שנפלה”, וכשמכריזים שאם בג”ץ לא יפסוק כעמדתם נגד הממשלה אזי “בג”ץ מפוחד” וזהו “סופה של הדמוקרטיה”. בעוד אנו עסוקים בפולמוס חוצה מחנות בשאלה אם אנחנו בדרך לדיקטטורה שלטונית או דיקטטורה פקידותית - אנו עלולים לגלות שהתנהלות כזו מובילה אותנו במהרה לאנרכיה. בואו נעצור קודם; בואו נשמור על דמוקרטיה מאוזנת.
עו”ד נזרי כיהן כמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, וכיום שותף בכיר וראש מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד פירון
פורסם לראשונה: 00:00, 16.04.25
