ניסים חזן, המנהל הישראלי של מסוף גבול טאבה בסיני, מספר לי שבחודש אפריל עברו אצלו 26 אלף ישראלים, ובחזרה הגיעו 31 אלף (שיצאו לפני אפריל) מטאבה, דהב ונואיבה.
טרלול היא המילה העדינה, המזוקקת, לתיאור המצב. רגע אחד ישראל לוחצת (וממשיכה גם עכשיו באמצעות האמריקנים) להעברת תושבי עזה לסיני. ברגע השני, הישראלים מתעלמים בהפגנתיות מהאזהרה החמורה של המטה לביטחון לאומי, ונכנסים לסיני ברבבותיהם. חזן, מנהל המסוף, מדגיש שהמעבר מתנהל בזריזות בשני הכיוונים. המצרים מעניקים יחס טוב לעוברים דרך מעבר הגבול.
1 צפייה בגלריה
סיני מצרים משאיות סיוע הומניטרי נוסעות לכיוון מעבר רפיח עזה
סיני מצרים משאיות סיוע הומניטרי נוסעות לכיוון מעבר רפיח עזה
משאיות סיוע הומניטרי נוסעות מסיני לכיוון מעבר רפיח
(צילום: Khaled DESOUKI / AFP)
לא רק זה: מוחמד עאמר, בכיר במשרד התיירות המצרי, מצהיר ש"אנחנו מתייחסים באופן טבעי לישראלים, כמו לכל תייר אחר". אלא שתיירים אחרים, לא לשכוח, בגלל המתיחות – אין. סמיר פרג', לשעבר קצין המורל (יש דבר כזה) בצבא מצרים אומר ש"למצרים אין בעיה ואין פחדים מהישראלים בסיני", ומוסיף בציניות: "מי שבאמת פוחד הם דווקא הישראלים, אבל זה לא ענייננו".
יש מידה לא מבוטלת של צדק בדבריו: המועצה לביטחון לאומי בירושלים הוציאה אזהרה חריפה – דרגה 4, החמורה ביותר – לא לצאת לסיני בגלל חשש מארגוני טרור, במיוחד חמאס, שנערכים לבצע פיגוע נגד ישראלים בסיני. אבל הרבבות שהגיעו מתחילת אפריל לא מתרגשים. הם מתעקשים להמשיך להתרפק על חופי סיני הזהובים, לשחות ולצלול במים התכולים. לא לשכוח שטורקיה נעלה את שעריה, שיוון הולכת ומתייקרת עם אלפי הישראלים, ובעקבה הירדנית לא רוצים אותנו. "אצלנו אין הבחנה בין צבע, מין ואזרחות התייר. נעשה הכול כדי שייהנה ויחזור לבקר אצלנו", מרגיע מוחמד עאמר, הממונה המצרי על המלונות ופעילויות התיירות. אותו עאמר עסוק עכשיו בבדיקת המקרה של התייר הישראלי, שמנהלות אתר האירוח "רוק-סי" – אזרחיות גרמניות – דחו את הזמנתו בנימוק: "האווירה מתוחה". ממצאי הבדיקה הראשונה חושפים שתי עובדות: ב"רוק-סי" מתארחים עכשיו חמישה תיירים ישראלים; והאתר לא קיבל רישיון ממשרד התיירות המצרי. מה זה אומר? הגרמניות ייינזפו, ואולי תילקח מהן הבעלות על המקום, או שיכריזו על סגירה עד להודעה חדשה.
מול מצרים אנחנו מתנהלים בסרט רע. במקום לטפח את מערכת היחסים ולהמשיך את שיחות הטלפון הליליות, ראש הממשלה נתניהו לא פגש ואפילו לא דיבר עם הנשיא א-סיסי מאז 7 באוקטובר
אלא שמול מצרים אנחנו מתנהלים בסרט רע. במקום לטפח את מערכת היחסים ולהמשיך את שיחות הטלפון הליליות, ראש הממשלה נתניהו לא פגש ואפילו לא דיבר עם הנשיא א-סיסי מאז 7 באוקטובר. שתי המדינות אומנם מקפידות להודיע שאין בכוונתן לשנות את הסכמי השלום, אבל בשטח מדברים בלשון אחרת - הפרות אמיתיות בשני הצדדים: מצרים הכניסה ארטילריה וכוחות צבא הרבה מעבר למה שנקבע בהסכמי השלום. ישראל, למרות הפינוי המוחלט מסיני, לא מרפה מציר פילדלפי בצד העזתי, ועיניה האלקטרוניות מקובעות על מסוף הגבול באל-עריש.
והתנועה הישראלית לסיני (יותר ממחצית התיירים הם ערבים ישראלים) נמשכת. ממשיכים לנהור למרות המלחמה בעזה, תוך צפצוף ארוך וקולני על האזהרות.
חשוב לשים לב לזווית נוספת: הישראלים נכנסים לסיני בלי הסדרים מיוחדים. אבל למצרים הגדולה, שמוקדי התיירות שלה נמצאים בקהיר, אלכסנדריה, אסואן ולוקסור – אין כניסה. שגרירות מצרים בתל אביב הפסיקה להנפיק ויזות מאז רצח שלושת הישראלים באלכסנדריה בשנה שעברה. "לא מעוניינים בהפתעות רעות", הסבר קצר שנועד לגונן על התייר הישראלי.
הנשיא א-סיסי חזר מביקור חריג בקטאר. למה הביקור יוצא דופן? מצרים לא עצמה עיניים מול המאמץ הקטארי לתפוס את הבכורה בניהול המשא ומתן על עתיד עזה, ואחריו עוד נחתה גם פרשת קטאר-גייט. ובכל זאת, העוני הקשה מדבר. אחרי שהחות'ים חסמו למצרים את מקור ההכנסה המרכזי ולא מאפשרים מעבר בתעלת סואץ, קטאר מציעה סיוע בסך שבעה מיליארד דולר. אז א-סיסי סותם את האף ולוקח.
אלה בדיוק הנסיבות לחזור ולהתעקש: בלי שיחה בין נתניהו לנשיא המצרי הרוח המסוכנת הזו תמשיך. אם נתניהו יצלצל, א-סיסי לא יטרוק את הטלפון. השליחים האמריקנים מוכנים להתערב.