ישראל נמצאת בעיצומו של אחד המשברים החמורים בתולדותיה. לא משבר אחד, אלא שילוב של משברים - ביטחוני, חברתי ופוליטי. איראן על סף יכולת גרעינית וממשל טראמפ משאיר את ישראל בצד. פחות ופחות מילואימניקים מתייצבים, החוסן הלאומי בירידה. ישראל שוקעת במלחמת התשה ברצועה, שכל כולה שקיעה בביצה. רוב מוחלט בציבור רוצה שוויון בנטל, אבל נתניהו חותר לעוד חוק השתמטות. הציבור רוצה שחרור חטופים, אבל נתניהו רוקד לפי החליל של סמוטריץ' ובן גביר.
על הרקע הזה, הציבור מחכה לבשורה. כאשר ראש הממשלה מודיע מראש על "הודעה מדינית", הוא יוצר ציפיות. אולי התפתחות מדינית. אולי הצהרה בנוגע לחטופים. אולי, סוף כל סוף, נגלה מה הוא מתכנן ליום שאחרי. הרי אנחנו במבוך. אנחנו זקוקים למנהיגות. אבל כגודל הציפיות גודל האכזבה. וצריך להודות שכאשר מדובר בנתניהו, לא הייתה שום הפתעה. ועדיין מנקרת השאלה: מה, לעזאזל, הוא רוצה? על מה ולמה כל הדרמה? רק כדי להגדיל את השבר? רק כדי לומר שמה שהיה הוא שיהיה? זו הודעה מדינית?
מלאכתו של כותב הנאומים של נתניהו קלה. הרי מדובר בפזמון שחוזר על עצמו. אני ואני אחראי על כל ההצלחות. אני ואני אמרתי והזהרתי והתרעתי. הם והם ורק הם נושאים באחריות לכל הכישלונות
בדרך כלל, מלאכתו של כותב הנאומים של נתניהו קלה. הרי מדובר בפזמון שחוזר על עצמו. אני ואני אחראי על כל ההצלחות. אני ואני אמרתי והזהרתי והתרעתי. הם והם ורק הם נושאים באחריות לכל הכישלונות. לפעמים, אפשר להניח, התוכן מוכתב על-ידי האורקל האוויל ממיאמי. זה החלק של הקללות והנאצות. הם אנרכיסטים. הם שמאלנים. הם פושעים. הוא אומר את כל המילים שמכוונות בעצם ל"בוגדים", בלי לומר את המילה המפורשת. מעניין מתי הוא יגיע אליה. אפשר להעריך שהאוויל לוחץ. זה עוד יקרה.
לאחר רגעים אחדים של אחדות, בעקבות ההתקפה הרצחנית, נתניהו מדרדר אותנו לעוד ועוד תהומות. הוא יוצר כאן שסע שלא היה כמותו. הוא רומס את הערבות ההדדית. הוא עושה כל דבר אפשרי בניגוד לאינטרס הלאומי. הוא הציף את לשכתו שלו ביועצים שמשרתים את האינטרסים של קטאר. על כל אחד מהכשלים הוא היה צריך ללכת. הוא הבטיח שאנחנו "כפסע מניצחון". ההבטחה התנפצה. וכבר שנה אנחנו שוקעים בביצה של מלחמת התשה. הוא מספק לנו עוד "הודעה מדינית" שאין בה כלום. הוא היה יכול לומר, לאחר הכישלון הגדול, שהאחריות העליונה היא עליו. אבל מה הוא עשה? הטיל בוץ ורפש בכל האחרים. הם נושאים באחריות. בוודאי שהם נושאים. אבל האחריות שלו גדולה עשרת מונים. הוא יודע את זה.
הנה מה שאמר נתניהו לאולמרט, בעקבות פרסום מסקנות ועדת וינוגרד, שעסקה במלחמת לבנון השנייה: "אצלך לכישלון יש הרבה אבות, חוץ מאב אחד. כולם אשמים חוץ ממך. אתה מדבר על אחריות, אבל אחריות זה לא לדבר על אחריות. אחריות זה לשאת באחריות, להיות מוכן לשלם את המחיר על דרך ואמונה וגם על כישלונות. אבל אתה אינך מגלה אחריות, כי אינך מוכן לשלם שום מחיר. להפך - אתה קובל על כך שמישהו מעלה על דעתו שאתה צריך לשלם מחיר. הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל. ראש הממשלה ואנשיו אומרים בציניות - שאסור להחליף את הקברניט. אבל זה כמו להגיד אחרי אסון הטיטאניק שאם הקברניט היה שורד צריך היה לתת לו עוד אונייה. יש משמעות עמוקה לכישלון מאשר גורלו של הקברניט - ראש הממשלה. חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישית של ראש הממשלה... עברנו ואנחנו עוברים באוקיינוס הזמן הסוער, שגליו מאיימים להטביע את הספינה ועדיין לא הגענו לחוף מבטחים. מאבקים ואתגרים עוד נכונו לנו. על הסיפון מתחלפים הקברניטים, אבל מטרתם חייבת להיות אחת - לא הישרדותם האישית, אלא הבטחת קיומו ושגשוגו של עם ישראל... ראש הממשלה, אתה היית צריך לבדוק את מוכנות הצבא, את הפעלת הצבא, הגנת העורף, גלגול כזה של אחריות לא ראיתי מימיי, כשהכישלון כל כך רחב הצעד המתבקש הוא החלפת ראש הממשלה".
כל מילה. פשוט, כל מילה אמת לאמיתה. עד שזה מגיע לנתניהו עצמו. כך שכדאי לשאול: מי אחראי על כך שיותר ויותר לוחמים לא מתייצבים למילואים? האם הם אנרכיסטים, אחרי מאות ימי מילואים, אחרי עסקים שקרסו, אחרי פציעות בגוף ובנפש - או שאלה שמקדמים את חוק ההשתמטות ומעבירים מיליארדים לחטיבות המשתמטים? מי אחראי למכתבי המחאה, מי שמפקיר את החטופים וגורר אותנו למלחמת התשה בתוך הבוץ העזתי, שגבתה אתמול עוד הרוג - או מי שנושאים את המדינה הזאת על הכתפיים – במילואים, במחקר, בפיתוח, בתשלום מיסים? מי זוכה ליחס מועדף, תושבי הצפון והדרום - או עשרות אלפי צווחני ה"תמותו ולא נתגייס" של גפני וגולדקנופף?
רצינו לשאול. אבל לתקשורת הישראלית נתניהו מעניק רק הצהרות ללא בשורות. ולכלל ישראל- רק אכזבות.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.04.25
