אלן גרבר בן ה-69 נחשב לאחד המומחים הבולטים בארה"ב בתחום מדיניות הבריאות. בוגר הרווארד ומקושר לאוניברסיטה בעשרות השנים שעברו, האיש נעים ההליכות מצא עצמו בשנה האחרונה במרכז שתי נקודות רתיחה משמעותיות שמעולם לא תכנן להיות חלק מהן.
בתחילה, הוזעק בתחילת 2024 להיות הנשיא הזמני של האוניברסיטה, אחרי שהנשיאה קלודין גיי אולצה להתפטר בעקבות הופעתה בדיון המפורסם בקונגרס, כמו גם האשמות בפלגיאריזם (גניבה ספרותית). הוא הצליח לייצב את הקמפוס, ובקיץ שעבר מונה לנשיא הקבוע.
החודש שוב נשאב גרבר למרכז הכותרות, והפך בעל כורחו לפנים של תנועת ההתנגדות - הקטנה אך מתגברת - לניסיונותיו של דונלד טראמפ להכפיף אליו את כל המוסדות בארה"ב, מבתי המשפט ומס הכנסה, ועד חברות עורכי דין ואוניברסיטאות בכירות.
הרווארד קיבלה מכתב מ"כוח המשימה למלחמה באנטישמיות באוניברסיטאות" - הכיסוי שבו משתמש הממשל כדי לפגוע בחופש האקדמי באוניברסיטאות גדולות וקטנות - ובו שורה של דרישות שלמעשה היו הופכות את הרווארד לכפופה לגמרי לטראמפ. גרבר ענה "לא" אגרסיבי, ותוך שניות הפך לסוג של גיבור התנגדות. מאמן גולדן סטייט ווריורס, סטיב קר, הופיע למסיבת עיתונאים עם חולצה של הרווארד והסביר לעיתונאים שהוא עושה זאת כדי לתמוך באוניברסיטה: "ככה בדיוק לא נכנעים לבריון".
הרווארד הייתה לאוניברסיטה הראשונה שהחליטה לא להיכנע לטראמפ, גם במחיר של הפסד מיליארדי דולרים במענקים ממשלתיים שמיועדים למחקרים רפואיים. לפי עיתון הסטודנטים של הרווארד, The Harvard Crimson, בשעה הראשונה אחרי שגרבר הודיע על הסירוב להיענות לדרישות טראמפ, קיבלה הרווארד כמעט 4,000 תרומות בסכום כולל של 1.14 מיליון דולר. ממשל טראמפ מאיים עכשיו לבטל להרווארד פטורים ממיסים, אבל ביום שישי בערב הדליפו גורמים בממשל ל"ניו יורק טיימס" כי "מכתב הדרישות שנשלח להרווארד בכלל לא אמור היה להישלח".
גרבר הוא אחד מקומץ קטן של אנשים פרטיים וגם אישי ציבור, שלפחות בינתיים מציבים התנגדות כלשהי לטראמפ. שם אחר שהפך מוכר הוא השופט הפדרלי ג׳יימס בואסברג, שהיה הראשון לחסום את מדיניות הגירושים ללא הליך משפטי אותה נוקט טראמפ. בואסברג, שמוּנה בידי הרפובליקני ג׳ורג׳ בוש האב וקודם בידי הדמוקרט ברק אובמה באישור פה אחד של הסנאט, הפך לשק חבטות בתדרוכים של הבית הלבן וטראמפ קרא להדחתו.
כמו שופטים פחות מפורסמים שמעיזים להחליט נגד ממשל טראמפ, גם בואסברג סופג איומים על חייו וזוכה לאבטחה מוגברת. בחודש שעבר הזהירו ראשי שירות המרשלים הפדרלי, האחראי בין היתר להגנה על שופטים, מפני תופעה של שליחת מגשי פיצה לבתי שופטים כדרך להבהיר להם כי כתובתם ידועה למתנגדיהם.
עוד מתנגד, לפחות בינתיים, הוא יו"ר הבנק הפדרלי, ג'רום פאוול, שמסרב להיענות לדרישת טראמפ להוריד את הריבית, לנוכח ההערכות כי מדיניות המכסים תעלה שוב את האינפלציה. טראמפ מינה את פאוול בקדנציה הראשונה שלו, וכמובן מצפה ממנו להיות נאמן רק אליו. בינתיים זה לא קורה, מה שהוביל לשורה של ציוצים שמאיימים בהדחתו. "אני לא מרוצה ממנו", אמר טראמפ לעיתונאים, "ואם אחליט שהוא צריך ללכת, הוא ילך מהר".
אל פאוול אפשר להוסיף מהשוק האזרחי את ג'ימי דימון, מנכ״ל ג'יי פי מורגן צ'ייס, שהתנגדותו הקולנית למכסים דחפה את טראמפ להחליט על הקפאת המדיניות ל-90 יום. דימון לא נמצא בקשר עם טראמפ, אז הוא התראיין ל"פוקס ניוז" בידיעה שטראמפ יראה אותו, ושם הזהיר מפני ״מיתון חריף״ בגלל המכסים.
לתופעות הספורדיות האלה אפשר להוסיף הפגנות מתגברות בסופי שבוע ברחבי ארה"ב, שמנסות את מה שכמעט כל חברי הקונגרס פוחדים לעשות: להתנגד לטראמפ. בקליפ ויראלי בשבוע שעבר נראתה הסנאטורית הרפובליקנית, ליסה מרקובסקי מאלסקה, אומרת בקול סדוק: "כולנו מפחדים. פעולות הנקם הן משהו שקורה באמת".
בבית הלבן בינתיים לא מתרגשים מההתנגדות הקלה. מקור בממשל אמר ל"וול סטריט ג׳ורנל" כי "זו הזדמנות מצוינת בשבילנו לצייר את הדמוקרטים, בתי המשפט והאוניברסיטאות כמנותקים מהבוחרים ששלחו את טראמפ לבית הלבן בפעם השנייה".
פורסם לראשונה: 00:09, 21.04.25
