מובן מדוע משפחות החטופים וחלק ניכר מהתקשורת הביקורתית הביעו אכזבה מאותה "הצהרה מדינית מיוחדת" של ראש הממשלה: בנימין נתניהו הודיע כ-25 שעות מראש שיש לו מה לומר לציבור (ושוב, ללא מענה לשאלות עיתונאים), ובסוף לא אמר שום דבר חדש, לא ניסה להביע אמפתיה כלפי אלה שלא מסכימים עם דרכו, ובאופן כללי רק תרם עוד מתח ועצבים לאנשים שכבר שנה וחצי אין להם לא יום ולא לילה.
אולם מה שפחות מובן הוא, מדוע מלכתחילה עדיין קיימת הציפייה שנתניהו ינהג אחרת. בעשור שאחרי הבחירות שבהן ניצח בענק, למרות שהיה בטוח שיפסיד בגדול, נתניהו רק הלך והתנער מהמהות של "ראש ממשלת ישראל" עד לשיאים שנקבעו לאחר 7 באוקטובר: הוא לא מכיר באחריותו לטבח הכי נורא ביהודים מאז השואה, מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית ולא מקדם מודל חקירה הגיוני אחר, לא מקדים את הבחירות, מחרים את כלי התקשורת שלא סרים למרותו, לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון שמוּנה כחוק ונמלט מכל מחווה כלפי ציבור ענק שנלחם, מקריב ומשלם מיסים, שכל חטאו הוא הנטייה המוזרה לדרוש תוצאות במקום להסתפק בתירוצים.
מכאן שנתניהו הוא אומנם "ראש ממשלת ישראל" בתואר ובסמכויות, אך במציאות הוא ראש ממשלת הבייס. לכן גם נולדה ההצהרה שלשום: בין הצטברות הביקורת על היעדר הכרעת חמאס להשפלה בבית הלבן, נתניהו נשא "הצהרה מדינית מיוחדת" שנועדה ללכד את השורות במחנה, שגם ככה מחכה לו מושב קיץ מורכב בכנסת תחת אתגר הנצחת ההשתמטות. החטופים, המשפחות שלהם ועוד עשרות אלפי ישראלים וישראליות מודאגים שאינם חלק מהבייס, ולכן ההצהרה לא נועדה עבורם. להפך: אם לא היו מתאכזבים ממנה, סימן שהמטרה לא הושגה והמטה במיאמי לא היו עובר על זה בשקט.
כפי שטראמפ מאיים בהשמדת איראן ומיד דוהר לשיחות ישירות, גם נתניהו יכול לומר משהו אחד ושעתיים אחר כך את ההפך. יעקב ברדוגו יענה "אמן" בכל מקרה
באותו אופן, ההצהרה לא אמורה לעורר תחושת חוסר אונים, כאילו אין מה לעשות. אדרבא: דווקא משום שנתניהו הוא ישות פוליטית טהורה, הפועלת קודם כול מתוך הדחף לשרוד ורק אחר כך כל השאר (ככל שעדיין קיים "כל השאר"), שום דבר שנאמר שלשום חייב להיות תקף בעוד שעה. כשם שהאינטרסים המדיניים הכתיבו את ההסכם הקודם להשבת החטופים למרות הקושי הפוליטי, כך הם עשויים לכפות על נתניהו הסכם נוסף, גם כזה שיסיים את המלחמה.
נתניהו ב"הצהרה המיוחדת": "חמאס דחה את ההצעה. לא ניכנע לתכתיבים שלו"
(צילום: לע"מ)
כל זה בוודאי נכון תחת ממשל אמריקני שמעצב מחדש את הובלת העולם החופשי כבזאר מבולגן כמו שהוא ציני ונטול ערכים שאינם נאמנות אישית וסגידה לכוח: כפי שטראמפ מאיים בהשמדת איראן ומיד דוהר לשיחות ישירות, גם נתניהו יכול לומר משהו אחד ושעתיים אחר כך את ההפך. יעקב ברדוגו יענה "אמן" בכל מקרה.
עינב שיףמכאן שהשאלה היחידה שצריכה להעסיק את שוחרי שלומם של החטופים היא, איך כופים על האינטרס של נתניהו (לשרוד פוליטית) את האינטרס של החטופים (לשרוד נקודה). במאה הימים האחרונים התשובה הייתה פנייה ללב של טראמפ. גם זה כנראה מוצה, או בדרך למיצוי. מה שבטח לא יעזור הוא לשגות באשליה שנתניהו מחויב לחוזה בלתי כתוב בין מנהיג במדינה דמוקרטית לציבור. האיש לא מאמין בקיום הסכמים חתומים, למה שיקיים את אלה שלא?
